בקרב המתנחלים גובר החשש מפינוי צפוי. רובם לא מאמין לנתניהו. מכתב של חברי השדולה למען א"י מזהיר את נתניהו כי ימצא עצמו ללא ממשלה אם יעז להקפיא בנייה. תכנית מהפכנית של המתנחלים מציעה ריבונות מלאה ומתן תושבות קבע לפלסטינים או אזרוח מלא וגם – אפשרות לחזרה ליהדות... הם מציגים מחקר שקובע כי "מרבית הפלסטינים הם […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
אתמול, שבת, בשעות הבוקר המאוחרות הגיעו כמה עשרות מתנחלים מכיוון חוות גלעד לפאתי הכפר ג'ית הסמוך להתנחלות, יידו אבנים בתושבי הכפר וניתצו חלונות של שתי מכוניות שעמדו בפאתי הכפר. לאחר זמן מה התארגנו צעירי הכפר והשיבו בידויי אבנים. בשלב זה החלו המתנחלים לברוח חזרה וההתפרעות שככה. צה"ל הוזעק וניסה לחצוץ בין הצדדים. עוד שבת של אבנים.
מאוחר יותר דווח על שני מטעני צינור ובקבוק תבעירה שנתפסו במחסום 197 סמוך לענבתא, בין התנחלות שבי שומרון להתנחלות ענב. יום קודם לכן, בשישי, אירעו מספר הפגנות בשטחים הכבושים, וצה"ל, מג"ב והמשטרה הכחולה הגיבו באמצעים לפיזור הפגנות. דבר מזה לא תפס כותרות בתקשורת הישראלית. גם לא בתקשורת העולמית. אוקראינה מעניינת יותר. משני צידי המתרס עומדות קבוצות קיצוניות. משני צידי המתרס ישנו גם ציבור גדול שקרוי בז'רגון העיתונאי, הציבור הדומם. הציבור שאיננו מגיע לדפי העיתונות ומסכי הטלוויזיה. בכנסת ישראל ציבור המתנחלים הדומם אינו מיוצג. ברור כי נציגי הימין הקיצוני מיוצגים טוב יותר על ידי חברי כנסת שהצליחו להשתחל לממשלו של נתניהו.
ראש השב"כ הנוכחי, יורם כהן, מסר לאחרונה את חוות דעתו כי כשלון המו"מ עם הפלסטינים לא יביא לידי התקוממות מזוינת – לאינתיפאדה השלישית. חוות דעת זו מעודדת את נתניהו להמשיך באפס התקדמות לפתרון המצב הנפיץ ואת אבו מאזן להתחפר לתוך קווים קשוחים. שני הצדדים, כך נראה, מוצאים במצב הנתון קרקע נוחה לביצור מעמדם הפוליטי. אבל ציבור המתנחלים כמו הציבור הפלסטיני, מצוי במבוכה קשה ובתחושות חוסר ודאות. שני הצדדים מבינים שהמצב כפי שהוא לא יכול להימשך.
הבוקר (ראשון) פרסמה מועצת יש"ע בעיתונים את מכתבם של שבעה סגני שרים בממשלה ו-14 חברי כנסת מהליכוד-ביתנו והבית היהודי, חברי השדולה למען ארץ ישראל. המכתב נועד לראש הממשלה ובו נכתב בקצרה: "בימים אלו הגיעו אלינו ידיעות בדבר דרישה מישראל להסכים להקפאה בבינוי ותכנון ישובים ביהודה ושומרון. אנו מתנגדים בתוקף להקפאה מכל סוג, לרבות הקפאה 'מחוץ לגושים', ונראה בהתחייבות ישראלית כזו משום שבירת כלים". על המכתב חתמו ראש סיעת הליכוד בכנסת, ח"כ יריב לוין העומד בראש השדולה, חברת הכנסת אורית סטרוק, יו"ר השדולה, ולצדם חתימות יתר סגני השרים וחברי הכנסת.
לוין הרחיב ואמר כי אם ראש הממשלה יפעל להקפיא את הבנייה, הוא כמו חבריו לשדולה יראה בממשלה זו ממשלה לא לגיטימית שפועלת בניגוד למטרה שלמענה הוקמה והוא יפעל נגד החלטות ממשלה בכנסת ויעכב או יפעל להסרת הרוב הנדרש להעברת החלטותיה השונות בוועדות הכנסת ובכנסת עצמה. דבריו מהווים איום ברור, חד משמעי, על המשך יציבות כיסאו של נתניהו. איום המגיע מביתו של נתניהו ומקרב שותפותיו ממפלגות הימין.
תוך כך דנה היום ועדת השרים לענייני חקיקה בהצעת החוק לפינוי-פיצוי עבור מתנחלים שיבקשו לעזוב את הגדה ולעבור לשטחי המדינה. את הצעת החוק הסיעתית מוביל ח"כ אילן גילאון, יו"ר סיעת מרצ בכנסת. לפי ההצעה, המדינה תקבל חזקה על הבתים המתפנים ולא תעשה בהם שימוש כלשהו. עוד קובעת ההצעה, עליה חתומים כל חברי סיעת מרצ, שבדומה להליך ההתנתקות, תוקם מנהלת שתהיה אחראית על ביצוע החוק.
גילאון טוען כי "המהלך זוכה לתמיכה דווקא בקרב מתנחלים. רבים שחיפשו את מדינת הרווחה שקיימת רק מעבר לקו הירוק, מצאו את עצמם מצדה השני של גדר ההפרדה. הם התפכחו מכזב ההתנחלויות, התנתקו מאידיאולוגיה כלשהי ורק מחכים להזדמנות לעזוב. אין ספק שפינוי היום יחסוך סכומי עתק בעתיד, והגיע הזמן לשחרר את המתנחלים מהשטחים ואת השטחים מההתנחלויות".
בני רז, תושב הישוב קרני שומרון שמונה 7,000 תושבים, תומך בפה מלא בהצעה זו: "על ראש הממשלה לומר את דברו לעם", הוא אומר, "תגיד לעם, אתה עושה שלום, לא עושה שלום?"
– רז, אתה בודד ביישוב שלך בעניין הזה?
"יש בישוב כאלו שלא אוהבים אותי", הוא עונה, "יש אנשים שפוחדים לדבר. אבל אני רואה את המציאות. הולך להיות הסכם. ראינו מה קרה בגוש קטיף. אם אז היה חוק כזה, המצב של המשפחות שפונו היה שונה".
– ויש אנשים שיסכימו לעבור אל תוך גבולות הקו הירוק?
"ראש הממשלה יתפלא לשמוע שברגע שיהיה חוק כזה יהיו המוני אנשים שירדו מעבר לקו הירוק".
לדברי רז חיים בהתנחלויות שמעבר לגושי ההתנחלויות הגדולים כ-100 אלף איש. להערכתו, בין 40 ל-50 אחוז מהם יעברו. תגובת הימין להצעת החוק לא איחרה להגיע. "אוכלוסיית המתיישבים ביהודה ושומרון גדלה כל שנה פי שתיים", אמרו אנשי יש"ע, "זו התשובה להצעת החוק ההזויה הזו".
הגיעה העת לומר בגלוי: "לא נפנה שטחים"
"אנו לא נפנה את הגדה המערבית, ומי שירצה להתאזרח, בבקשה. ממילא מרבית ערביי השטחים הם יהודים אנוסים", אומרת יפעת אריאלי, אשת תקשורת ובעלת רשת מקומוני אינטרנט בשטחים. אריאלי, בת 39, חילונית, נשואה לאיציק גולדשטיין אריאל ואם לשתיים, נעה בתפיסותיה בין מרכז שמאל לימין מוצק. בציבור נערי הגבעות והמתנחלים הקיצוניים היא רואה תופעה באושה שעל ציבור מתנחלי אי"וש למגר בעצמם. לדבריה, ציבור שלם בשטחים אינו מזדהה התפיסה המשיחית בדבר השטחים הכבושים ולא רואה במנהיגי הימין הקיצוני את שלוחיו ואומרי דברו.
"אני יודעת כי מה שאומר כאן יקומם אנשים כמו את אנשי אש קודש ויצהר", היא אומרת. "אני מכבדת אותם, אבל דרכם אינה דרכי. לא על המדינה לפעול לחיסול תופעת האלימות נגד הערבים. עלינו לפעול למגרה". היא אומרת בנחישות. אל תטעו, היא גם לא מתכוונת לוותר על מילימטר אחד מאדמת ארץ ישראל, שמבחינתה שבנו אליה ב-1967 ולא כבשנו אותה.
את מרבית המתנחלים שאנו פוגשים, אנו מכירים מבעד לעדשת אירועי ההתנכלות לפלסטינים או אירועי התנכלות של פלסטינים ליהודים. הדעות הרווחות בקרב מתנחלי הימין קיצוני הן פשוטות. "נגרש את הערבים החוצה", הם יאמרו לכם בשקט, לא לציטוט ולא לייחוס. הם יסבירו לכם ש"הארץ שלנו ואין בילתה". הלכה למעשה, איש מקרב מנהיגי הימין איננו מציג בפומבי מהו הפיתרון הרצוי למתנחלים לסכסוך הישראלי פלסטיני. מנהיגי הימין, כמו שר השיכון אורי אוריאל או יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, מבקרים בהיאחזויות לא חוקיות ומצהירים על התנגדותם לשתי מדינות, אך אינם מציגים בפנינו פיתרון כלשהו למצב הסבוך. זהו לא סוד שגם נתניהו עצמו לא מציג בפנינו את מפת ההיפרדות.
בקרב ציבור גדול של מתנחלים קימת תחושה דה-ז'ה וו. אנחנו לא רוצים להגיע למקום של מפוני גוש קטיף שלא האמינו שיפונו עד ליום הפינוי, הם אומרים ולא בלחש. אריאלי, תושבת אריאל, מספרת שהיא הגיעה לשומרון בעקבות בעלה ממשפחה שמאלנית מרמת אביב. "הגעתי ממעוז השמאל והנהנתנות", היא אומרת, "ממשפחה טובה וערכית. אמי אשת תקשורת ופרסום מוכרת ואבי ידוע בתחומי עיסוקו. שאני מדברת על נהנתני שינקין ועל השמאל, אני יודעת במה מדובר ובמי".
לדבריה, איש לא נתן לה ולבעלה מתנות. הם עובדים קשה בעסק שהקימו – "אשקובית השומרון", רשת מקומוני תקשורת אינטרנטית. בין לבין היא מתרוצצת בין דוברים וראשי המועצות באי"וש ומקדמת בימים אלו את התשובה המקומית לחרם על מוצרי ההתנחלויות. הם יצרו את פרויקט ה"משביר 67", אתר קניות אינטרנטי שעומד להיות מושק בקרוב ברשת. באתר יפורסמו מוצריהם של כל החנויות, העסקים, היוצרים והמפעלים בגדה, בבקעת הירדן, בירושלים וברמת הגולן.
פגשתי בשניהם במשרדם הקטן באריאל. החלונות היו אטומים עקב רעש פטישי האוויר של דחפורי רמי לוי שעומד להקים שם חנות ענק. יפעת יושבת שם בעיניים בורקות כשהטלפון הסלולרי שבידה לא מפסיק לאותת ולצלצל.
– בואי נתחיל דווקא מפרויקט ה"משביר 67"…
"זה פשוט. אנו נפנה לציבור בישראל ובחו"ל לרכוש את מוצרינו. ואנחנו מדברים לא רק על מוצרי בנימין, יהודה, שומרון ובקעת הירדן. אלא גם על מוצרים מירושלים ומרמת הגולן, לכן זה נקרא משביר, שאלו ראשי תבות של – מוחרם, שומרון, בנימין, ירושלים, רמת הגולן. ו-1967 זו השנה ששבנו לארצנו. שים לב. שבנו אליה ולא כבשנו אותה".
– והציבור, במיוחד זה שנוטה לשמאל, ירכוש?
"אין סיבה שלא. הציבור יכול להתווכח איתנו על אידיאולוגיה, על תפישות מדיניות ופוליטיות. להיאבק בנו במגרש הזה. אבל למה לפגוע לאדם בפרנסתו?. זה הרבה יותר מכך, בהחרמת מוצרים הם פוגעים בציבור גדול של ערבים שעובדים איתנו. ציבור שמרוויח 250 שקל ליום עבודה. גם הם חוששים שיאבדו את פרנסתם. הפלסטיני מרוויח בכפרו מקסימום 100 שקל ליום ולא 250. אם ייפול בעל עסק, ייפול גם הערבי ויאבד את פרנסתו. נכון שצריך להתווכח ולברר סופית מה עמדת העם הזה כולו. אבל ממש לא צריך ואסור לפגוע בפרנסה של אדם, של משפחתו".
– ומה עם הציבור הפלסטיני שפוגעים באדמותיו, בעצי הזית שלו , בפרנסתו?
"אני וחבריי ממש מתנגדים לפעולות הללו. אנחנו לא נוער הגבעות ולא ימין קיצוני. אני מתנגדת בחריפות לכול הפעולות נגד הפלסטינים. אתה יודע מה, לא רק מדינת ישראל צריכה להילחם בכך. אנחנו המתנחלים צריכים למגר את התופעה הזו. לא צריך ואסור לפגוע באיש, במטע זיתים או בביתו של אדם".
– אמירה כזו לא תמצא חן בעיני מתנחלי "אש קודש".
"בסדר גמור. אז זה לא ימצא חן בעיניהם. הם יחרימו אותי ואני אחרים אותם. אני לא חוששת. אני מתנגדת לכול ענייני התג מחיר ונגד כול הפעולות החודרות לכפרי הערבים ושטחיהם שפוגעות בציבור הערבי באיו"ש".
יפעת שירתה בצה"ל בצוות הווי חיל הים. אחרי הצבא התמקמה בתל אביב וניסתה לבנות את חייה שם. כמו רבים מהמרכז ומהשמאל, היא מייחלת היום שנתניהו ייפול ושהממשלה הבאה תהיה הרבה יותר חברתית, יותר סוציאלית. בעניינים שאינם קשורים להתיישבות היהודית בשטחים, היא נעה בין תפיסות המרכז והשמאל.
"לפני שמונה שנים לא חלמתי להגיע לאריאל", היא מספרת, "הערכים בסביבתי היו ערכים של קניות, של רכישת מותגים, ביקור בחנויות, בתי קפה, קריאת ספרים ואריאל הייתה רחוקה ממני אפילו במחשבה. כיום, אחרי שאני כאן והתמקמתי, גיליתי שאני בתור חילונית מקנאה בנשים אמוניות ששלמות עם אמונתן. הנה יושבת לה אישה עם שמונה ילדים, חיה במבנה רעוע וסבבה לה. מלאה באמונתה, שלמה עם עצמה ומקרינה הרבה מאוד חום אנושי. למדתי כאן שפשוט חסרו לי השורשים. שורשים אותם איבדתי בצפון תל אביב ומצאתי אותם כאן. אז אני יודעת מה עובר בראש של אותם פלצנים שיושבים על קפה בשינקין. כן, אני יודעת כי הייתי שם. משפחתי חיה שם וגרה בשיח' מוניס. אז פעם זה היה שיח' מוניס. זה לא נקרא כיבוש?"
– מהן תחושותייך לגבי הערבים בגדה המערבית?
"יודע מה? צריך ללמוד מהם. ללמוד מהם ערכים. הם יהרגו עבור אדמתם. הם מכבדים מאוד את הנשים שלהם. בן ובת מכבדים את אביהם. אצלם לא תשמע בן אומר לאביו: 'עוף ממני', וכן, אני מכבדת אותם. למדתי שכבוד בין אדם לחברו חשוב מכבוד האדם למקום. אני לא רוצה לפגוע בהם ולא רוצה לקחת מהם את מה ששלהם ויש לנו כאן באריאל יחסים מעולים עם שכנינו הערבים".
– אם כך, מה את וחברייך מציעים לסיום הסכסוך הפלסטיני ישראלי?
יפעת לא נרתעת מהשאלה. ברור שהיא ציפתה לכך. היא מתיישרת בכיסא. עיניה בורקות והיא מסבירה לי שקודם כול צריך להבין שבעצם אין כאן פלסטין ומעולם לא הייתה. "את השטחים כבשנו מהירדנים בשנת 1967 ולא מידי הפלסטינים. כך שהמו"מ צריך היה להיות בעצם עם ירדן ולא עם איזו רשות מלאכותית שהוקמה ולא מעט ביזמתנו באוסלו", היא מסבירה. "חיים כאן ערבים, אבל אם אתה מתעקש, נקרא להם פלסטינים כשהם לא. אני מציעה להם תוכנית פשוטה והגיונית וחשוב מכך, הגיונית וריאלית. הרי ברור לכולם שביבי לא מעוניין בשום הסדר שלום שימוטט לו את הכיסא ובעצם זה כל מה שחשוב לו, וגם אבו מאזן לא רוצה בהסכם כזה. אבל אין להם ברירה והשיחות מתנהלות ויישארו באוויר. לעומת זאת, אנחנו מציעי תכנית ריאלית שבה לדעתי יתמוך גם חלק גדול מהציבור הפלסטיני. אבל כדי להבין את התכנית צריך באמת להבין מה רוצה רוב הציבור הערבי בשטחים. אני אומרת לך שאחרי שיחות ארוכות והיכרות עם הרבה פלסטינים, מה שהם ממש רוצים זה רק שקט, שקט ופרנסה. שיתנו להם לחיות בשקט ובכבוד בשטחים שבבעלותם. בכפרים ובערים שלהם. זה הכול. ואני מציעה להם בדיוק את זה. שיישארו על אדמותיהם ובבתיהם. יעבדו אותם לפרנסתם ויחיו עם תעודה של תושבי קבע.
– מה לגבי אלו שנגזלו מהם אדמות, פגעו במטעי הזית שלהם?
"מי שפגעו לו באדמתו, במטעיו, יפוצה באופן מלא. הם יקבלו את השירותים מאיתנו. חשמל מים וכך הלאה ויחיו במדינת ישראל כתושבי קבע.
– ללא אזרחות?
"מי שירצה להתאזרח, בבקשה, יעבור ועדת אזרוח, ייבדק ביטחונית כמו כל מי שחפץ להתאזרח במדינה, יחתום על הצהרת אמונים למדינת ישראל וחוקיה ויהפך לאזרח מהשורה".
– ומי שיתנגד, מי שלא ירצה תעודת תושב קבע ולא אזרחות?
"יקבל בעיטה באחוריו. יקבל מאיתנו את כול הפיצוי המגיע לו עבור ביתו, אדמתו או רכושו ובעיטה".
– נניח שכשני מיליון ערבים יתאזרחו, הם יהוו את המפלגה הערבית שתהיה הגדולה בדמוקרטיה הישראלית. ראש הממשלה הבא יוכל להיות ערבי. מה אז?
יפעת לא נרתעת. היא חשבה על כך ויש לה תשובה. "אגלה לך סוד. מרבית הערבים בשטחים הם יהודים אנוסים. הם יוכלו לשוב ליהדות".
אריאלי מסתמכת על מחקרו של צבי מסיני (67), בוגר הטכניון, בעל פרס רוטשילד לפיתוח ותעשייה משנת 92, בעל חברת היי טק, שמספר כי שיחות שקיים עם השיח' ג'עברי מחברון שכנעו אותו סופית, שפתרון שתי המדינות אינו ישים. הדרך היחידה מצויה בשינוי תודעתי אצל שני הצדדים. כצעד ראשון החל מסיני ללמוד ביסודיות את המחקרים המדעיים שהצביעו על קירבה גנטית רבה בין הפלסטינים ליהודים, וזה היה הבסיס למחקר היסטורי-דמוגרפי ומחקר אנתרופולוגי שהוא ערך מאז בניסיון להבין את שורשיה של קירבה זו. המחקר הראשון הוביל להוצאת ספרו הראשון "ייאמן כי יסופר", בו הוא מחזק את הממצאים הגנטיים ומגיע למסקנה שכ-85% מהפלסטינים ממערב לירדן הם צאצאי עם ישראל, שנאנסו להתאסלם.
לדבריו, נקודת התפנית בהיסטוריה של ארץ ישראל הייתה בתחילת המאה ה-11 לספירה. עד אותה תקופה היקף ההתאסלמות היה נמוך. בשנת 1012 הח'ליף הפאטימי ששלט בקהיר הוציא צו, שהורה ללא מוסלמים להתאסלם או לעזוב את הארץ. מרביתם של הנוצרים החליטו לעקור, ואילו היהודים נאחזו באדמה אך אולצו להתאסלם כלפי חוץ כשעמוק בביתם הם שמרו על יהדותם בדומה לאנוסים בספרד. במשך השנים נחלשה השמירה על ערכי היהדות והתודעה המוסלמית העמיקה.
המחקר האנתרופולוגי שערך מסיני מצא, שמנהגים יהודיים עדיין נשמרים אצל חמולות שונות ביהודה ושומרון. כך למשל, רוב המשפחות המוסלמיות נהגו למול את בניהן לאחר שמונה ימי מילה ולא בגיל 13 כנהוג באסלאם. מסיני מצא כי נשים פלסטיניות שאפו פיתות נהגו מנהג הפרשת חלה, ומשנשאלו מדוע הן עושות כן הסבירו שזה "בשביל הברכה". בכפר יטא בדרום הר חברון מצא מסיני תפילין אצל שתי משפחות, ומשפחות אחרות שנוהגות להדליק נרות ולהכין מצות בפסח. לדבריו, 90 אחוזים מתושבי יטא מוצאם ממשפחות יהודיות. בכפר קבלאן שבשומרון עורכים מסיבה לבנים ולבנות עם הגיעם לגיל 13. גם מנהג הייבום היה נפוץ אצל הפלסטינים. משפחות פלסטיניות נושאות עד היום שמות יהודיים כמו כוהן בכפר ליד אירביד שבירדן, אבו חצירה בעזה, לאפי (לוי בערבית) בבית צפפה, בבית חנון ובג'יסר אל- זרקא ובירדן.
מסיני הופתע לגלות כי מקור שם המשפחה של ג'יבריל רג'וב, מראשי ארגון פתח, ושל אחיו הבכיר בחמאס, הוא ארגוב בעברית. לדבריו, הפתרון לסכסוך מצוי בהחזרתם של האנוסים הפלסטינים לחיקו של עם ישראל ובהקמתה של מדינה אחת לעם אחד בכל שטח ארץ ישראל, כולל יהודה, שומרון ורצועת עזה. אין הוא מדבר על כפייה דתית, אלא בדרך של לימוד השפה העברית וההיסטוריה של ארץ ישראל, שתחשוף בפניהם את העוול שגרמו להם הכובשים המוסלמים במאה ה-11.
במקביל, על פי מסיני, ילמדו הפלסטינים את התנ"ך, המסורת והמוסר היהודיים. הוא מצדד בתהליך השבה הדרגתי של הפלסטינים לעם היהודי לאורך תקופה ממושכת ובכל שנה יושבו עשרות אלפים שהתאמתם לתהליך תבשיל. הוא סבור, שהתעקשות על גיור לא תביא לתוצאות המקוות ורק תעורר את האסלאם, גם הלא קיצוני, נגד ישראל. לעומת זאת, דרכי נועם יוכלו להערכתו לשכנע את הפלסטינים, כי האסלאם הקיצוני מוביל לאסון, ורבים מתוך השבים יטו לעזוב את האסלאם ולחזור לשורשיהם היהודיים גם אם יישארו חילונים או מסורתיים.
למרות מאה שנות סכסוך, מסיני אופטימי. הוא משוכנע שאפשר לחולל את השינוי התודעתי אצל הפלסטינים. הוא מציין, כי מאז 1967 עשרות וייתכן אף מאות פלסטינים התגיירו וחזרו ליהדות, הן בשל האכזבה העמוקה מהרשות הפלסטינית והן בעקבות פעילותה של תנועת ההתחברות שהוא עומד בראשה. אצל רבים החלה מתעוררת הסקרנות לגבי שורשיהם ההיסטוריים ורצון לחזור לעמם המקורי (אתר ההתחברות engagement.org).
מכל מקום, מסכם מסיני: "המחקרים ההיסטוריים מוכיחים, כי היהודים הם העם המקורי של ארץ ישראל". לדבריו, גם בדיקות DNA שנערכו לאחרונה הוכיחו שמרבית הפלסטינים מוצאם ביהדות אשכנז.
– יפעת, וזו התשובה לחשש ממפלגה ערבית שתהיה הגדולה בכנסת?
"בהחלט. מי שיהודי ילך עם יהדותו לאן שיחפוץ. כך שאין לי חשש ממפלגה כזו שלא תקום".