האם בהכרח יש קשר בין הנשיות לבין תחושת הנחיתות? הבה נתבונן בשאלה זו מנקודת מבטה של תורת האבולוציה. הברירה הטבעית היא מנגנון אבולוציוני, המצוי בכל האורגניזמים החיים עלי אדמות. מנגנון זה גורם לכך שתכונות תורשתיות מסוימות הופכות לנפוצות ואף גוברות על תכונות אחרות, על ידי כך שהן עוברות הלאה ביתר הצלחה מדור לדור. אלו הן התכונות שבכוחן לקדם את התרבות המין ומבטיחות את הישרדותו עלי אדמות.

נשים חלשות וחזקות לאורך ההיסטוריה (ויקימדיה)

אם נתבונן היטב במקרה שלנו, הנשים, ונשאל מהי התכונה החזקה ביותר הקיימת בנו, שמקדמת את התרבות המין האנושי ומבטיחה את הישרדותו – נמצא, למגינת לבנו, שזוהי תחושת הנחיתות הנשית. הנשים השותקות, הצייתניות והנאנסות, זכו להשאיר בעולם הרבה יותר צאצאים מאלו שהיו דעתניות, סוררות, ובעלות פתחון פה. נשים שחיו על פי בחירתן ורצונותיהן העצמיים, אם בכלל היו כאלו, בחרו לעסוק פחות בהולדה ויותר בביטוי תכונות אחרות. נשים סוררות ומרדניות שלא הסכימו להימכר לגבר, לא ילדו כלל. תכונות שעוצרות הולדה לא שורדות. תמהיל הגנים שלנו, אם כן, מכיל בתוכו מרכיבים שנתרמו על ידי נשים, שהיו נחותות בעיני עצמן. נשים בעלות תחושת שלמות עצמית, שידעו לסרב לגברים, לא העבירו לנו גנים.

נחיתות נשית, גנטיקה או חינוך?

נקודת מבט זו יכולה לגרום לנו הנשים, בנות ימינו, להרגיש חסרות אונים לחלוטין – שהרי מדובר בגנטיקה, ואנו למדנו שעם גנטיקה קשה להתווכח. לצערי, המצב גרוע שבעתיים. מפני שלא רק גנטיקה מעורבת בעניין, אלא גם חינוך. אימותינו הגנטיות, שהיו בעלות נמיכות רוח מלכתחילה, והקדישו את רוב ימיהן להולדה ולגידול הילדים, בהכרח גם התנהגו כמי שרק משרתות את מנגנון ההתרבות. מנקודת מבט זו הן גם חינכו את ילדיהן וגם היוו להם דוגמה חיה. הן הביאו לעולם בנים שנחשבו בעיניהן ברי מזל יותר מהן, שווים יותר מהן וראויים לטיפוח. הן הביאו לעולם בנות שנחשבו בעיניהן מוכות גורל וחסרות ערך, כמותן עצמן. וכך התגלגלה לה הנחיתות קדימה, הן בנתיב פנימי גנטי והן בנתיב חיצוני-התנהגותי, והיא רק התחזקה והתפתחה ופרתה ורבתה, והפכה להיות לשליטת העולם הנשי.

אך השאלה היא האם זו גזירת גורל, שאין דרך להשתחרר ממנה? האם אין בתוכנו הנשים דלת נסתרת, אי שם בנבכי הנפש שלנו, שמאחוריה מסתתרת נשיות אחרת, כזו שלא נבטה מזרעיה באלפי השנים בהן שגשגה הנחיתות? האם יש בתוכנו "גנים נסתרים רדומים" שלא באים לידי ביטוי, והם רק מחכים כפוטנציאלים לבוא לידי הגשמה?

פוסטר מתקופת מלחמת העולם השנייה הקורא לנשים להתגייס ולעבוד (ויקימדיה)

נשיות אחרת, שלמה וגאה

אני מאמינה, שלו לא הייתה חבויה בנו נשיות אחרת, שלמה וגאה, לא היינו כה משתוקקות אליה. ההישגים החברתיים, שהשגנו במאה השנים האחרונות, מוכיחים שמה שמניע אותנו להשתחרר הוא כוח פנימי אדיר. זו לא הקנאה במין השני שמניעה אותנו לבקש שוויון מעמדי. אמנם החלק המודע שלנו יודע היום שאין זה נכון, ואין זה צודק, ואין זה הגיוני, שאנו נחשבות לבן אנוש פחות ערך. ההגיון שלנו למד לחשוב באופן שוויוני ולדרוש את השוויון, אך לא בגללו אנו כעוסות ונלחמות על זכויותנו. מי שבאמת מתגעגע וחולם ומאמין שאנו שוות ערך הוא הלב שלנו. הוא שמכיר אותנו מן היסוד ויודע שיש בנו פוטנציאלים לא ממומשים, והוא שדוחף אותנו לנסות בכל כוחנו להדוף את הנחיתות.

היציאה מחוויית הנחיתות הפנימית, אם כן, היא מאבק הרבה יותר גדול ממה שנראה על פניו. יש כאן שינוי סדרי בראשית בכל המערכת הפנימית שבתוכנו. זו מלחמה במערכת אוטומטית אבולוציונית המובנית בנו. אם מה שאנו מחפשות זה "גנים רדומים" אותם אנו אמורות להעיר, הרי שמלחמת החופש של כל אחת ואחת מאיתנו היא מלחמה אדירה, ודורשת עבודת תודעה מסיבית. שינוי תחוקתי ושינוי חברתי אינם מצליחים לגאול את האישה מחווייתה הפרטית המובנית. כל אחת ואחת מאיתנו אמורה לעבור בתוכה שינוי אישיותי עמוק, כי הסיבה לנחיתות הנשית אינה נעוצה בגברים, כפי שנהגנו בעבר להאשימם, או בחברה בכללותה, אלא במנגנון הישרדות אוטומטי שפועל את פעולתו הדרשנית. אנו מצדנו צריכות להתמודד מולו בתוך תודעתנו פנימה, כי הוא אויבנו האמתי.

קיר של פחד

החיים האנושיים עלי אדמות תלויים בגוף הנשי. בכדי שהעולם האנושי ימשיך להתקיים ולהתרבות, הוא זקוק למעט מאד גברים מפרים ולהמון נשים שיכולות לשאת בגופן עוברים. ההישרדות האנושית תלויה בהסכמתה של האישה ללדת. ההישרדות עושה הכול כדי שהאישה תרצה ללדת. לכן בגיל הפריון המנגנון ההישרדותי מונע ממנה לדעת בבהירות מי היא ומהם רצונותיה האחרים. המערכת ההישרדותית שואפת לגרום לכך שהאישה תתמסר ליעוד ההולדה, ותתרחק מכל יעוד אחר. לנשים בגיל הפריון יש קושי לראות בבהירות את ייעודן הנשמתי; ואם הן רואות אותו, הן אינן מצליחות להביאו לידי ביטוי מלא, כל עוד הן פוריות. בינן לבין הגשמת ייעוד נשמתן עומד קיר של פחד, שאם אינו מנופץ באמצעים תודעתיים, ממשיך לפעול את פעולתו גם לאחר גיל הפריון.

אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה – פורבס הכתיר אותה כאישה החזקה בעולם (ויקימדיה)

איך פועל מנגנון ההישרדות בתודעת האישה?

המנגנונים הפנימיים עושים בתודעתה של האישה "טריק". הם יוצרים בה עיוורון פנימי, הגורם לה לחוות את עצמה כחסרת רגליים. בתודעתה הנסתרת, העמוקה, האישה רואה את עצמה ללא פלג גוף תחתון. היא כמרחפת על פני תהום וזקוקה למישהו חיצוני לה, שיהווה עבורה רגליים, קביים, משענת, תמיכה. תודעתה, נטולת חלק הגוף התחתון, גורמת לה להרגיש נזקקת, תלותית, צריכה אישור חברתי, צריכה גבר מעניק חסות.

בפלג הגוף התודעתי התחתון ישנם יסודות עצמיים. רצונות בסיסיים עצמיים – נשמתיים, שאינם קשורים עם הישרדות. כשאין לנו קשר תודעתי ליסודות אלו, אנו חוות את עצמנו נטולות בסיס. כשנשים חוקרות לעומק את מלכודת הנחיתות, הן מגלות שבעטיו של הנתק מן היסודות העצמיים, תשוקתן אל הגבר אינה באה מתוך צורך נקי באהבתו, אלא מתוך הצורך החבוי שהוא ייתן לישותה חוויה של קיום שלם. מאחר והיא מנותקת בתוכה מן הקיום השלם שלה וחווה את עצמה כאדם חלקי, התלות שלה באהבת גבר היא  קיומית. אישה שנבגדת, או ננטשת על ידי בן זוגה, מאבדת את חוויית השלמות השאולה שהעניקה לה הזוגיות. היא נופלת אל תוך תהום התודעה של חסרון פלג גופה התחתון, ושרויה שם בחוויית אימה ואבדון.

מנגנון ההישרדות, השואף לגרום לאישה להתמסר טוטאלית להישרדות, מונע ממנה לשאוב כוחות ממעיינות העוצמה שלה, ושולח אותה להיתלות בגורמים שמחוץ לה. ברגע שאיננו מקושרות לרצונות העמוקים שלנו עצמנו, קל לעשות מאיתנו חפצים המתפקדים על פי רצונם של האחרים. אין להאשים את הגברים בכך שהאישה הפכה להיות חפץ מנוצל בעולמנו. התנהגותה נעוצה במנגנון אוטומטי המצוי בה, שהופך אותה לחייל המשרת בצבא ההישרדות. הגברים לא יזמו את המצב, גם הם לכודים בו. עליהם פועל המנגנון ההישרדותי באופן שהופך אותם לרכושניים ובעלי צורך אדיר לשליטה טריטוריאלית.

החיבור למהות הנשית יאזן את החברה ואת הפלנטה

האבולוציה פיתחה בתודעה הנשית נתק – ריחוק מגופה, ופחד מעוצמת מיניותה. כל עוד האישה מנותקת תודעתית מגופה השלם, היא אינה מצליחה להגיע לעצמיות שלה, ואינה מצליחה לבטא בקול רם ולממש את עוצמתה הנשמתית. היא מנווטת בתוכה על ידי כוח גדול ממנה – כוח ההישרדות, שבוחל בכל רצון אחר של האישה. כוח ההישרדות רוצה אותה לא חכמה, לא מלומדת, לא יצירתית, לא עצמאית, לא דעתנית, לא משפיעה – הוא רוצה אותה אימא מסורה.

מאמרי זה מבקש לומר כמה דברים: ראשית, עלינו להסיר את כובענו בפני כל אחת ואחת מאיתנו על כל צעד שהיא עושה בתוכה, שמשחרר אותה מלהיות אדם בעל תחושת נחיתות. כל אחת שפורצת את הסכמה הפנימית של שליטת הנחיתות הנשית בעולמנו וחיה על פי תפישה פנימית שוויונית, היא סוג של שליחה חברתית, שמעבירה לדור העתיד ידע רדום שמן הראוי שיתעורר.

נקודה שניה שיש לשים אליה לב היא, שלא רק העולם החברתי יעבור שינוי אדיר ברגע שהאישה תשתחרר מתחושת הנחיתות הפנימית שבה; כדור הארץ כולו – על האקולוגיה שלו, על החי והצומח, על אוצרות הטבע הטמונים בו, יעבור מהפכה ביום בו האישה תתפקח ותחיה כאדם בעל ערך עצמי מלא ושוויוני.

כשהאישה אינה מחוברת אל החלק הרדום בה, בלא שהיא מודעת לכך, היא חוסמת את התודעה האנושית מלהתחבר אל כדור הארץ ביחס הוגן של תן וקח. למהות הנשית יש תפקיד של חוליה תודעתית המקשרת בין האנושות לכדור הארץ. רק כשהאישה תשתחרר ממלכודת הנחיתות בה היא נתונה, תיעצר חוסר האחריות של האדם המתנכר למקורותיו וחומס אותם. במילים אחרות – רצונה של האישה להשתחרר ממלכודת הנחיתות מעוגן ברצון רחב הרבה יותר – ברצונה של הפלנטה לשוב לאיזון. תפקידה של האישה בשחרורה האישי מנחיתותה הוא הרבה יותר גדול ממה שזה נראה על פניו. היא שואפת לשנות את עולמה הפרטי, אך בכוח שינוי זה היא תאזן את החברה ואת הפלנטה.

אירי ישראלי-רושין – מימוש עצמי באמצעות קרבה ויצירה  www.adamshalem.com