Skip to content

ניקול קידמן שוברת שתיקה

"איש המסילה", סיפור מטריד ומרגש על פוסט טראומה, יורד מהפסים ונוטש את הריאליזם הפסיכולוגי לטובת פיתרון שמאלצי ונדוש. קולין פירת' משכנע בתפקיד לוחם שמתמודד עם שדים מעברו, וניקול קידמן, בתפקיד אשתו, עוזרת לו לחשוף את רגשותיו
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

[rating=3]

"אין לנו חיים, אנו לא ישנים, אנו מקהלה אילמת של צבא הרדוף מרוחות ושדים", כך מתאר פינדליי (סטלן סקארסגרד, "ת'ור: העולם האפל") את היותו הלום קרב ממלחמת העולם השנייה. מהצד השני שומעת זאת, פאטי (ניקול קידמן, "העיתונאי"), שנאבקת להבין מדוע גם בעלה מצולק מזיכרונות. "איש המסילה" הוא סרט המפרט במלוא מובן המילה הפרעות דחק פוסט-טראומטיות, כפי שמתואר בסרט הדרמה הביוגרפית של הבמאי ג'ונתן טפליצקי ("איש בוער").

איך משתחררים מרגעי האימה. קידמן ופירת'

הסרט מבוסס על האוטוביוגרפיה של אריק לומאקס, שהלך לעולמו לפני כשנתיים. "איש המסילה" נפתח בחובב הרכבות ונעים ההליכות, לומאקס (קולין פירת', "החפרפרת"), המכיר את אשתו לעתיד, פאטי, ומרעיף עליה שלל עובדות על רכבות. בהמשך, מערכת היחסים שלהם נפגמת כשהיא מגלה שעליו להתעמת עם שדים מהעבר. לומאקס מתייסר מזיכרונות תקופת שהותו במחנה יפני לשבויי מלחמה, שבו עונה ואולץ לעבוד בהקמת "רכבת המוות" הקטלנית המחברת את תאילנד לבורמה.

רגעי הפתיחה מלאי האימה של הסרט פורסים את הנפש מוכת הטראומה של הגיבור תוך פירוט מדוקדק, והקו בין דמיון למציאות הולך ומטשטש. אבל למרות המקור האוטוביוגרפי, לומאקס אינו המספר של הסיפור, אלא אשתו: מתוסכלת מסירובו לשתפה בעברו, פאטי פונה לניצול נוסף מהמחנות, פינדליי, ומכאן לא מפסיקות תמונות הפלשבק הקשות למחנה השבויים.

ג'רמי אירווין ("סוס מלחמה") מאוד משכנע כלומאקס הצעיר, וחשוב להדגיש לצופים, כי יש לא מעט סצנות עינויים מחרידות מתקופה זו, שבה נעדרים מהתמונה פירת' וקידמן. השימוש בפאטי כמתווכת מותירה את לומאקס ופינדליי כאחים לנשק, אך במערכת יחסים שאינה מוסברת בסרט. הסצנה הבודדת שבה פירת' וסקארסגרד מופיעים יחדיו אמנם משכנעת, אולם מותירה את הצופה בלא מעט שאלות.

למרות שכיחותה על המסך, תפקידה של קידמן כפוי טובה: היא בעיקר מגיבה באימת עיניים מעורפלת כלפי מה שקורה, ובדרך כלל שחקנית כה מצליחה וחמה הייתה יכולה לייצר תפקיד יותר עוצמתי בתקופות שבהן לומאקס נסגר רגשית. לעומתה, פירת' משכנע בקריסתו, ומגיב מבחינה גופנית ומתפתל בחוזקה תוך הדמיית כאבים, ומאבקו להשתחרר מהעול משכנע ומושך את הצופים להזדהות איתו.

ביום שלומאקס חוזר למחנה במטרה להתעמת עם אחד ממעניו, טאקאשי נגאסה (הירויקי סנאדה, "וולברין"), "איש המסילה" יורד מהמסילה, ונוטש את הריאליזם הפסיכולוגי לטובת פיתרון שמאלצי ונדוש. העימות הראשוני בין לומאקס לנגאסה אמנם מסקרן, אך הוא מערער על מה שהיה עד כה סיפור מטריד וקשה. העובדה שאירועים אלו הם ככל הנראה נכונים, הם לא הנקודה. איפשהו בין הסיפור ההיסטורי לעיבודו ואימוצו למסך, הבמאי נכנס להלם קרב, ושכח שספר אוטוביוגרפי זה לא קולנוע.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן