Skip to content

כל אחד רוצה להיות שף או יאיר לפיד או משהו

הדבר היחידי שלא סיפרו לנו אבל איכשהו חלקנו מצליחים לנחש את זה לבד זה שאנחנו לא באמת צריכים את זה. מה שבאמת יישאר בסוף זה כמה קלוריות עודפות שאולי לא היינו צריכים לצרוך מלכתחילה וחור בכיס
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

"חייבים לטעום מאסטר שף?" מרעים הקריין בקולו המפתה בפרומו. כן! אנחנו חייבים לטעום מאסטר שף, גם בגלל שזה באמת מצטלם נהדר עד שלא ממש ברור איך חיינו בלי זה קודם ובעיקר – כי רבים מאיתנו לא יכולים להרשות לעצמנו בשום צורה לדרוך על מפתן דלתן של המסעדות בהן הארכי-סלבז מעצבי-דעת-קהל החדשים מבשלים, סליחה, יוצרים.

כן, השפים הם הם הכוכבים החדשים, ואם עושים אחד ועוד אחד מבינים שהם העניין החדש בדיוק בגלל העובדה שהיום אנשים כבר עושים את המשוואה –  כפית רוטב כמהין אחת הכי בנאלית מבית מדרשו של השף הנודע X  אי שם בדרום השוק בואך מגדלי יו (אבל במרתף, לשמור על האותנטיות בסימביוזה) שווה עשרה סנדוויצ'ים לבית הספר של הילדים, והאדם הפשוט רוצה להיות מה שהוא לא יכול להיות או לא יכול להשיג וככה זה היה תמיד. 

השפים הם הכוכבים החדשים (צילום מסך: עמוד הפייסבוק של התכנית)
השפים הם הכוכבים החדשים (צילום מסך: עמוד הפייסבוק של התכנית)

פעם עוד תלינו את מאווינו בהערצה לפוליטיקאים ואנשי דעות ועשייה, משם ירדנו לסתם אנשים שתקועים בתוך בית ואנחנו נותנים אחרי זה לסקאוטרים שלהם לגיטימציה לתת להם להגיש תכניות. אחרי זה קצת עלינו לזמרים וגלאם וכולם רצו להיות כוכב ופקטור בלתי ברור עם כיסאות מסתובבים (אבל לפחות עם כישרון במשהו), ולאחר הבחירות האחרונות, בהן התגלה איך אנשים בוחרים בפוליטיקה חדשה או בעצם בפוליטיקה שמצטלמת טוב או בעצם ביאיר לפיד, היה זה רק אך טבעי שנעבור להעריץ מאכלי מוח (באמת? מוח? לא נראה לי שצריך להיות צמחוני בשביל למצוא בזה טעם נפגם תרתי משמע) במקום פשוט מוחות. יאיר לפיד פתח לשפים את התור שלהם בחיבת הציבור –  מצטלם יפה, משתמש בביטויים קליטים אך מתוחכמים, עושה ספיישל על עדות והיסטוריה ומצליח להדגיש את הנופך הרומנטי-מרגש גם בשוויון בנטל, אה, סליחה, בקישקע ברוטב ערגליות (ערגליות פרווה, כמובן). 

שלום חנוך כתב את זה מזמן – "כל אחד רוצה להיות זמר". היום זה פשוט במטמורפוזה ל-כל אחד רוצה להיות שף, ובמקום "כל אחד רוצה אישה יפה" כל אחד רוצה יאיר לפיד. 

הדבר היחידי שלא סיפרו לנו אבל איכשהו חלקנו מצליחים לנחש את זה לבד זה שאנחנו לא באמת צריכים את זה. הקישקע אולי טעים אבל אפשר ליהנות בדיוק באותה מידה משאוורמה חזן, ושניהם אגב, אחרי הנאה של עשר דקות עד חצי שעה ועוד קצת זמן במערכת העיכול מוצאים את עצמם אחרי כבוד נשטפים באסלה. גם יאיר לפיד, להבדיל, אחרי זמן קצוב של הנאה והרגשה של פוליטיקה רעננה פלוס עוד כמה חוקים מרגשים בבלוטות הטעם והרגשה מדומה של שוויון בנטל שאם לא מתעמקים באותיות הקטנות לא יודעים כמה בדיוק זה עולה לנו – ומה שבאמת יישאר בסוף זה כמה קלוריות עודפות שאולי לא היינו צריכים לצרוך מלכתחילה, וחור בכיס. 

על תרבות הצריכה וזה שאנחנו צורכים דברים שהם לא בדיוק מה שאנחנו צריכים אלא מה שגורמים לנו לחשוב שאנחנו צריכים, דובר רבות. מה שמשתכלל היא רק הדרך שמוכרים לנו את זה. 

הקצב שבו הצרכים שלנו משתנים הוא מהיר ביותר, ולראיה – כמו שהחוק המהולל על גיוס החרדים דחק את בעיית יוקר המחייה לשוליים לכמה ימים, כך גם הטילים שנוחתים עלינו עכשיו יזיזו את שאלת השוויון בנטל למושאים ונשואים חדשים של שוויון נטל בין תל אביב ליישובי הדרום. ואולי במקום ציוצים וסטטוסים על הקאמבק של הציונות מישהו יתחיל לחשוב על פתרונות כלכליים-חברתיים-בטחוניים אמיתיים, שאולי מצטלמים פחות יפה וההגייה שלהם פחות נכונה, אבל הם יותר אפקטיביים. 

יאיר לפיד יסיים את העונה שלו כמו כל שובר רייטינג טלוויזיוני. הרבה פרומואים, המון כוונות טובות, חלומות, התרגשות, באזים ברשתות החברתיות וקצת סקנדלים, ובסוף יצוץ משהו חדש שמצטלם יותר טוב. 

וכשהשפים יגמרו את העונה? כנראה שיאיר לפידים טלוויזיוניים חדשים ישטפו את המסך, סביר שזה לא ממש ילך ברגרסיה חזרה להערצת מוחות וידע ומי שיתפוס את המקום יהיו לדוגמה מעצבי פנים יוקרתיים עם סיפורים מרגשים או קבלנים שבונים מגדלי יוקרה, ע"ע –  בפרק ההדחה הבא – האם מיטב שבנה מרפסת בגודל של 120 מ"ר ובחר לקרות אותה בעץ מלא ממלזיה במקום בברזלים היברידיים יעמוד בדרישות השופטים. 

יש סיכוי סביר שזה יהיה עוד פעם משהו שאנחנו לא צריכים או לא באמת קשור לחיים שלנו, אבל אולי בסוף גם נבין את זה. אם נחזור רגע לשלום חנוך – בסוף השיר הוא כותב "כל אחד רוצה שלום עכשיו". אולי בסוף גם אנחנו נבין מה באמת אנחנו רוצים, וצריכים, וזה קצת מעבר ליאיר לפיד ורוטב כמהין, למרות שהם מצטלמים נהדר.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן