לספרדים ולשאר העולם יש סופר קלאסיקו ולנו יש, עדיין, סופר ביבי. בהפסקה של משחק הכדורגל בין ריאל מדריד לברצלונה ראיתי את נתניהו מתארח ב"מצב האומה" בערוץ 2. לאור הפרומואים המלבבים לא ציפיתי להרבה, אבל בכל זאת קיוויתי שיפתיעו אותי. האכזבה לא איחרה לבוא. כבר מזמן לא נראתה בטלוויזיה הישראלית חבורה עלובה כזו של חנפנים מול ראש ממשלה אחד.

"מצב האומה" אמורה להיות, אם אינני טועה, תוכנית סאטירית חצופה, בועטת ונושכת. גם מרגיזה. במקום זאת קיבלנו ארבעה קומיקאים זחוחים, בינוניים ופחדנים, שהאומץ הגדול ביותר שלהם הוא לצחוק מהבדיחות של עצמם.

עליבות כזו לא נראתה על המסך כבר זמן רב. במקום לנצל את ההזדמנות ולירות חיצים מושחזים וממוקדים בראש הממשלה ולאתגר אותו, כפי שעושים קומיקאים אינטליגנטים ואמיצים בטלוויזיה האמריקנית, קיבלנו מופע התרפסות והתבטלות. כאילו אמרו לנו: ההישג העיקרי הוא שראש הממשלה "הסכים" להגיע לתוכנית שלנו. מכאן כבר לא אכפת לנו מה יקרה ורק הרייטינג מדבר. ואיפה האינטגריטי?

במקום לבעוט בראש הממשלה, הם הרימו לו להנחתות – ונתניהו כמו נתניהו הרגיש כמו במגרש ביתי ויצא המנצח הגדול של התוכנית. סופר ביבי קלאסיקו. הכל יחסי כמובן. נתניהו היה ברגעים רבים פאתטי ושקרן כהרגלו, ולעיתים נראה שאינו מאמין אפילו לעצמו. לפעמים היה נדמה לי שאני צופה במריאנו אידלמן מגלם את ביבי ב"ארץ נהדרת" ולא בראש ממשלת ישראל.

מול החנפנות מעוררת הבחילה של גורי אלפי, אורנה בנאי, עינב גלילי וליאור שליין לא היתה לו בעיה להתחמק מכל השאלות הבוערות: המצב המדיני, השחיתות הפוליטית, מחירי הדירות, יוקר המחיה וכמובן שרה ("היא לא נטל, היא מקור הכוח שלי"). גם שפת הגוף שלו שידרה, שהוא עבד היטב על התגובות שלו עצמו, כולל הצחוקים, הידיים, גילגולי העיניים ותנועות הראש המוטה קדימה. שום דבר אמיתי. מילא נתניהו ידוע כגבר לא רגיש, אבל לפחות שיהיה ספונטני.

הכישלון של "מצב האומה" (שהוקלטה ביום שישי האחרון) בלט בעיקר על רקע האירועים האקטואליים (אב הבית נגד משפחת נתניהו), ששיחקו לטובת התוכנית מבחינת הטיימינג, אבל לא נוצלו על ידי החבורה. ככה זה כשאתה מצנזר את עצמך לדעת (אני לא רוצה לחשוב על צנזורה שהגיעה מלשכתו של רה"מ) וכשאתה חוטף פיק ברכיים מול האזרח מספר אחד במדינה. ואולי זו היתה החלטה מוסכמת מראש: לא להרגיז את ראש הממשלה. אנחנו טובים רק נגד חלשים.

ראש ממשלה אינו אדם קדוש ומותר לצלוב אותו בתוכנית סאטירית. לא רק מותר, זו חובה ובשביל זה יש סאטירה. אלה כללי המשחק במדינה דמוקרטית שבה יש תקשורת חופשית פחות או יותר. ראש ממשלה או כל פוליטיקאי בכיר אחר שנכנס לזירה הזו, יודע שמדובר בסיכון מחושב שעליו לקחת על עצמו. מדובר במשחק מוחות מתוחכם ועוקצני, והתוצאה אמורה להיות מעניינת, מאתגרת ואפילו להביא את הרייטינג המיוחל.

אבל כאן קיבלנו עוד תוכנית טלוויזיה, שמשרתת ראש ממשלה, שכבר זמן רב לא התייצב באומץ מול העיתונות השואלת והחוקרת. "מצב האומה" היתה אמש, בעזרתו האדיבה של נתניהו, יריקה בפרצופו של הציבור. כתם שחור משחור על הסאטירה בישראל.

"מצב האומה" עשתה אמש סאטירה, אבל על עצמה. התוכנית היתה הזניה של הסאטירה על חשבון הצופים, ביקשנו "דם", אבל קיבלו חלב בשקית. ביבי גזר קופון ו"מצב האומה" יצאה מהארון וגילתה את פרצופה האמיתי.

אה, כן, כדי לעשות צדק עם נתניהו, היה בכל זאת רגע אחד אמיתי בתוכנית: זה היה כאשר גורי אלפי הזכיר את יצחק רבין. לפתע החיוך קפא על פניו של ראש הממשלה. יש דברים שאתה לא יכול להסתיר, גם אם אתה שקרן מדופלם ואשף תקשורת מנוסה.