[rating=3]

נתחיל מהסוף: האם "מפוצלים" מנסה להיכנס לשדה הקרב של סרטים בדיוניים לצעירים ולהתחרות בזיכיונות רווחיים מאוד, כ"משחקי הרעב" או "המשחק של אנדר"? בניסיון להגיע לקהל מתבגר זה, חלק ממונולוג הפתיחה כולל את השורה: "כולם יודעים לאן הם שייכים… חוץ ממני". בוודאי שבני ובנות נוער שרואים את הסרט אומרים לעצמם: "זה בדיוק מה שאני חושב. אני צריך להביא את כל החברים שלי לסרט, ולראות אותו עוד 17 פעמים".

זו גם כנראה הסיבה שהחלק הראשון בנובלה של ורוניקה רות', שעליו מבוסס הסרט, נמכר ביותר מ-17 מיליון עותקים, ונראה שהמכירות רק ממשיכות להרקיע שחקים. חשוב להזכיר, שרות' פרסמה את הספר הראשון בטרילוגיה כשהייתה בת 22, וכנראה שגם השקפת העולם שלה הייתה די פשטנית.

בדיוק כמו בשני סרטי המדע הבדיוני המצוינים לעיל, העלילה מתרחשת בעולם פוסט-אפוקליפטי, שבו המציאות מאוד קודרת, בתקופה שבה בני נוער אמיצים נאלצים להציל את האנושות. יחד עם זאת, לב של ליבו של "מפוצלים" נותר סיפור פשוט למדי, על בידוד בגיל ההתבגרות ועל האפשרות שאולי נער חמוד בעצם יתאהב בבחורה.

לאלו שחסכו מעצמם את קריאת הספר: אחרי המלחמה (אלו הפרטים היחידים שהצופים מקבלים), הניצולים של שיקגו דור 2 הקימו צורה חדשה של סדר חברתי, מתוך מטרה להבטיח את השלום. הקהילה מחולקת לחמש סיעות: כנות, אוריינות, ידידות, אומץ לב והקרבה עצמית. כאשר בני הנוער מגיעים לגיל המתאים, הם נתונים לסדרה של בדיקות כדי לקבוע את הנטייה המפלגתית שלהם, ובזמן ש-99% מהם נופלים באופן ברור לסיעת הוריהם, יש תמיד את הבודד ש'מתפצל' ומתאים עצמו לפלג אחר או יותר. אם היינו צריכים להפוך את הסיפור לשפה עילגת ויומיומית – בעולם של שמאליים וימניים, יש אנשים ששולטים בשתי הידיים. אלא שבסרט זה, מי ששולט בשתי הידיים נרדף ונרצח.

הבעיה עם המפוצלים – שקשה להשתלט עליהם. הם מאיימים על המערכת, כיוון שהם לא משחקים לפי הכללים. אז חוץ מהעובדה שהמפוצלים הם החתיכים והחתיכות בסרט, יש מנה משכרת של "אמא/אבא, לכו חפשו, אתם לא יכולים להגיד לי מה לעשות".

המפוצלת העיקרית בסרט זה היא ביאטריס פריור (שיילין וודלי), נצר למפלגת "הקרבה עצמית", שחולמת להשתייך לקאסטה אחרת. אלא שאנשים אחרים, כמנהיגת שבט האוריינות, ג'נין (קייט וינסלט, "נער קריאה"), מאמינה שהמערכת שבורה, ויש לשלוט בה באופן דיקטטורי, וביאטריס צריכה להחליט מה עדיף: מפלגה או משפחה.

וודלי משחקת נהדר ב"מפוצלים" – שחקנית צעירה וללא ספק מוכשרת, וגם בסרט הקודם שלה, "היורשים", אפשר היה להבחין בכישרון ובבגרות מעבר לשנותיה. היא שואבת את מבט הצופה בכל סצנה ובהחלט משכנעת כגיבורה שמעדיפה לא ללחוץ על ההדק, אלא מהססת כשצריך. סביבה יש לא מעט שחקני משנה מהותיים, כאשלי ג'אד ("זהות שאולה"), זואי קרביץ ("סיפור מצחיק", בתו של לני קרביץ), ותיאו ג'יימס ("אחוזת דאונטון"), כמושא העניין החתיך שלה.

בסופו של דבר, "מפוצלים" הוא מעין "משחקי הרעב" מוחלש למדי. חלק גדול מהסרט מתרכז באימונים של טריס, במקום בסכסוך בפועל, ורצפי הפעולה לא מתחילים עד השעה השנייה של הסרט בן 139 דקות, שאז נראה כאילו קצב העלילה הואץ בצורה בלתי מבוססת. אוהדים של הספר יהיו מאושרים, במיוחד בהתחשב בדבקותו של הסרט למילים הכתובות. עם זאת, אלו שאינם מכירים את המפלגות השונות, יצטרכו להיאבק מעט כדי להיכנס לעולם המפוצלים.

חברת ההפקות שיצרה את הסרט (וגם את סדרת "דמדומים"), כבר הודיעה שהחלק הבא "מפוצלים: מורדים" ייצא לאקרנים במהלך 2015, ואילו החלק "מפוצלים: נאמנים" ייצא במהלך 2016. עם זאת, כדאי להם לדעת, שגם "משחקי הרעב: עורבני חקיין" עומד לצאת בנובמבר הקרוב, והחלק השני של סרט זה ייצא במהלך 2015, כך שיתכן וזה יקרר להם חלק מאווירת ההתלהבות.