הטלוויזיה של השבוע / ירמי עמיר

"ארץ נהדרת" עדיין לא עלתה על מסלול המראה, אף שהסצנה שבה מתחרים ציפי לבני ושאול מופז מי משעמם יותר, פאתטי יותר ומנותק יותר, היתה מוצלחת. מה זה מוצלחת? עצובה. ביבי צוחק כל הדרך לבחירות הבאות. גם המערכון על פי "סברי מרנן" היה מצחיק. אבל החבורה המוכשרת עדיין לא שם.

שובו של טל פרידמן בתפקיד חלי-שלי יחימוביץ' הזכירה מרק מחומם. בקצב הזה ואפרופו עובדי הקבלן, הם עוד עלולים להחזיר לפריים-טיים את לובה המיתולוגית. ומה עוד קורה לטל פרידמן? הוא עדיין מחמם מנועים.

מה שבעיקר נעדרו מ"ארץ נהדרת” אלה תשוקה ואנרגיה, וכמובן סאטירה בועטת, חצופה ומתבקשת. וגם התירוץ, הנכון, שהמציאות שלנו חזקה מכל סאטירה, אינה סיבה לא להתאמץ יותר.

זה היה שבוע עמוס בתחקירים. "המקור", ערוץ 10, חשף השתלטות עוינת על ענף הבטון בארץ, ששווה הרבה מיליארדים. עבודה טובה של מיקי רוזנטל ורביב דרוקר. נו אז מה? משהו הולך להשתנות?

ב"חדשות 10" שודרה כתבת תחקיר מדהימה של ברוך קרא על הפקרות בשוק הגז בישראל. בפרשה מעורבים בכירים במשרד התשתיות, עד מדינה, יועצת משפטית ונערת ליווי. לקראת סיום הכתבה הושמעה הקלטה ובה שתי האחרונות משוחחות ביניהן ברוסית, בין היתר על ביצועיו של אחד הכוכבים בפרשה. פתאום לא הבחנתי מי היועצת המשפטית ומי נערת הליווי.

מוטי קירשנבאום העיר לקרא, כשזה בא לקדם את הכתבה ב"לונדון וקירשנבאום": "לא צריך להסתפק בכתבה. יש כאן נערת ליווי והכול. זו צריכה להיות סדרת טלוויזיה". אגב, לונדון וקירשנבאום הוכיחו גם השבוע, שהם מגזין האקטואליה הטוב ביותר.

באותו ערוץ, אמנון לוי, פעם עיתונאי עם ניצוץ בעיניים, ראיין במסגרת סדרתו "פנים אמיתיות", אחד בשם אליקו, שדרן רדיו פופולרי, שמחזיק בביצים, לפי התוכנית, את עולם הזמר המזרחי. לוי אף עימת את אליקו עם כתבה לא מפרגנת, שעשה עליו לפני כמה שנים. לא נפלתי מהכורסה למרות הבעות הפנים מלאות החשיבות של לוי.

בשבוע שעבר אותו לוי ראיין במסגרת אותה סדרה את הפה הגדול והכדורגלן אייל ברקוביץ, איש מעניין, שהריאיון איתו היה החמצה של שער בטוח. מסקנה: אמנון תתעורר, אתה מתמחזר ולא ירצו אותך יותר. אפילו בערוץ 10.

ערוץ 2 שידר השבוע "עובדה" קצרה, רק חצי שעה, אבל ממוקדת. סיפור טוב ומעורר הרהורים נוגים על שיטות העבודה של הלוביסטים בכנסת, וסיפור עוד יותר טוב על עסקיו התמוהים של ח"כ איוב קרא עם איש עסקים גרמני מפוקפק.

ידעתם, אגב, שקרא הוא סגן השר לפיתוח הנגב והגליל ובמסגרת תפקידו הוא מסייר בחו"ל? ומה בדיוק עושים במשרד המיותר לפיתוח הנגב והגליל? ולמה צריך שם גם סגן שר? לא מספיק סילבן שלום? לג'ודי ניר מוזס שלום הפתרונים.

בערוץ 1 העניינים יגעים כרגיל. עודד שחר בתוכנית הדגל "פוליטיקה" מתפקד רוב הזמן כגננת ועוסק בהשקטת המרואיינים במקום להקשיב להם באמת ולנהל דיון פורה. המשפטים הכי נפוצים של שחר לאורחיו באולפן: "רק רגע, שנייה, שנייה! אני אתן לך להגיב, שנייה! לא-לא-לא-לא-לא! דקה, דקה, דקה, לא עכשיו, טוב אני אתן לך לסכם, אבל בחצי משפט. ממש בחצי משפט". התוצאה: שחר עצבני ובעיקר מעצבן.  

אגב, שחר, הפעם בתפקיד פרשן כלכלי, נראה לחוץ גם ביומן שישי וביקש מהמנחה איילה חסון "רק עוד חצי משפט". חסון העירה לו בנונשלנטיות: "למה אתה תמיד מבקש חצי משפט? קח משפט שלם".

מישהו ראה את יונית לוי?

זה היה השבוע של דני קושמרו, שהגיש לבדו, או כמעט לבדו, חדשות כל השבוע, כולל בשישי בערב. עדיין לא נמצא מחליף ראוי ליאיר לפיד במהדורת שישי. זה אינו אומר שלפיד היה ראוי וקושמרו אינו ראוי. אבל חסר שם איזה ניצוץ שידליק את מדורת השבט.

תמר איש-שלום, תואמת יונית לוי בערוץ 10, נראית דומה יותר ויותר למקור ואפילו, אם אינני טועה, הגישה פעם אחת עם ז'קט אדום. מה זה אומר? שאני מסתכל על המגישה במקום להקשיב לטקסט שהיא אומרת.

וברקע ריחפה לה גם השבוע הפצצה האיראנית, ומולה התפטפטו להן התגובות הישראליות. די, נמאס  לנו, תחליטו – וזהו.

עוד בתרבות: מירי מסיקה עושה אהבה

וגם: כשהתקווה פוגשת את וודסטוק