תרגום ספרות או שירה (ותרגום בכלל) הוא מסע. המעבר משפה אל שפה אינו אוטומטי, הוא דרך. אין נקודה אחת בדרך דומה לחברתה, ואין נקודת הסיום דומה לנקודת ההתחלה. ואני מתכוונת לעובדה הטריוויאלית שאם הטקסט היה בצרפתית בתחילת הדרך, בסופה הוא בעברית.

אבל כמובן, אנחנו (בני האדם, והמתרגמים בכלל זה) רוצים להיות נאמנים. בייחוד אם אנחנו אוהבים, ואם תרגומנו הוא מלאכת אהבה לטקסט, שאנחנו רוצים לחלוק אותו עם מי שאינו דובר את שפת המקור. ואז אנחנו רוצים דווקא להעלים את סימני הדרך: שההלך היגע הזה ייראה כאילו נולד כאן ועכשיו! (ויש הדוגלים בגישה ההפוכה: לא לרחוץ את רגליו של ההלך, לא לתת לו לנוח, שיראו כולם שהוא זר, שעבר דרך ארוכה).

ואלה הן החלטות, בחירות אידאולוגיות. אבל כל מתרגם, יבחר מה שיבחר, צריך לדעת לזהות את הנקודות שבדרך, ולדעת אם הגיע למחוז חפצו או לא. ספרים מתורגמים רבים הם בעצם ספרי אמצע הדרך: מישהו מיהר להביא אותם אל נקודת האיסוף ורץ בחזרה להביא ספר אחר, בלי להשלים את המסע. מה שמתקבל הוא ספרים שכתובים במילים עבריות, אבל קרובים מאוד לתחביר של המקור, שמופיעים בהם ביטויים שאינם ביטויים עבריים, אבל כשהקורא מתרגם אותם בחזרה בראש, הוא יכול לאתר את הביטויים וגם מבנה המשפט נעשה לעתים ברור יותר.

הפרדוקס של התרגום הוא שלפעמים, כדי להתקרב צריך להתרחק. כדי לשמור על רוח הדברים צריך לשנות את המילים.

המחשבות האלה עלו בי תוך כדי האזנה לשירו של הזמר-כותב-מלחין הצרפתי האהוב עלי, פרנסיס קברל:

"Des Hommes Pareils" – "אנשים דומים".

בתרגום מילולי צמוד, בבית הראשון של השיר קברל אומר:

אתם הנכם ואנחנו הננו

אנשים דומים

עירומים פחות או יותר תחת השמש

אותם לבבות בין אותן כתפיים

מה מלמדים אתכם בבית הספר

אם שוכחים את העיקר?

השיר של קברל, במסר האנושי שלו, שוויון ואחווה, מדבר אל הלב. אין בו תחכום מיותר. אבל הוא כן מתוחכם. "אתם הנכם ואנחנו הננו" מהדהד הטיות של פועל שלומדים בבית הספר, הפועל 'להיות', שבעברית הוא מתנהג אחרת ונוהגים בו אחרת. כשקברל שואל "מה מלמדים אתכם בבית הספר?" מהדהדת התשובה: מלמדים להטות את הפועל הזה, הילדים מדקלמים את הנטייה בעל פה, אבל לא מלמדים את העיקר: שכולנו שווים.

זאת בעיה אחת. בעיה אחרת היא, כאמור, שהפועל הזה לא 'מתנהג יפה' בעברית, לא זורם, לא טבעי, ומקים חיץ בינינו לבין השיר, דווקא השיר הזה שרוצה להפיל מחיצות.

אז מה עושים? אני מציעה לא מוצר מוגמר אלא כיווני מחשבה, משום שזה מה שמעניין בעיני, כיווני המחשבה, הדרך: כיוון אחד – מחפשים ביטוי עברי שיחליף את השימוש הלא זורם בעברית בפועל 'להיות'. למשל: 'כמונו כמוכם'.

ומה עם מה שמלמדים בבית הספר? אולי אם הטיית הפעלים לא משתפת אתנו פעולה, ננסה שיעור חשבון?

"כמונו כמוכם – אנשים

אחד ועוד אחד ועוד אחד…"

זה מתאים מאוד גם לפזמון שמופיע אחרי הבית שציטטתי, ושם פרנסיס מציג בגוף ראשון כל מיני דמויות של אנשים: "אני מתפלל על שטיח, אני נושאת צלב על צווארי…" זאת ועוד, בבית השני פרנסיס שר ומדגיש שאנחנו "דומים עד אחרון האטוֹמים" וגם זה משתלב נהדר: "דומים, כל אטוֹם ואטוֹם…" (ואולי בעברית יש מקום לשנות את זה ל'כל תא ותא'), "אחד ועוד אחד ועוד אחד."

וישנה כמובן המוזיקה, שהיא הרבה והיא אחת ויודעת לבוא אל כל המקומות, בלי צורך בתרגום.

"כמונו כמוכם" – פרנסיס קברל

http://www.dailymotion.com/video/x50019_2008-francis-cabrel-des-hommes-par_music

**

לי עברון-ועקנין, מתרגמת ספרות אנגלית וצרפתית ועורכת תרגום. תרגמה בין השאר את "העדינות" ו"המזכרות" מאת דויד פואנקינוס. ערכה תרגומים רבים ובהם תרגומו של ניר רצ'קובסקי ל"זיכרונותיה של נערה מחונכת" מאת סימון דה בובואר ותרגומה של עדה פלדור ל"ארוחת בוקר בטיפני'ס" מאת טרומן קפוטה.

[related-posts title="שני טקסטים נוספים על תרגום"]