זכיתי להיות הורה מלווה בפרו, כחברה בטרנד החדש, הורים מלווים. גם מי שלא ליוו את הילדים בטיול בית הספר, שמחים ללוות אותם בטיול של אחרי הצבא. היעד – פרו – נבחר לפי לוח הזמנים של הטיול שלה והחופשה שלי. רשמי מסע 1
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
הכל התחיל לפני חצי שנה, אז הזמינה בתי את הכרטיס המיוחל לשלב החיים של "הטיול אחרי הצבא", מדינות דרום אמריקה היו היעד הנבחר, על פני מדינות אסיה והמזרח.
במקביל לתכנון המסלול הקפדני ביחד עם שתיים מבין חברותיה הטובות, ולפי מיטב ההמלצות ממטיילים בעבר ובהווה, נזרקה לאוויר גם הבקשה "אמא, בואי לבקר אותי, נעשה ביחד פסח בדרום אמריקה". תודו שזו הזמנה מפתה. צחוק צחוק, אבל אז עוד לא ידעתי שכעבור מספר חודשים אעלה את עצמי על המטוס ואצא למסע של 24 שעות אל מעבר לאוקיינוס ליבשת הכה רחוקה, ואבלה שבועיים צמודים עם המוצ'ילרית הפרטית שלי. היעד – פרו – נבחר פשוט לפי לוח הזמנים של הטיול שלה ונפגש עם חופשת הפסח המורחבת שלי.
מפגש פיסגה בבית חב"ד
זכיתי להיות הורה מלווה בפרו, כחברה בטרנד החדש, הורים מלווים. גם מי שלא ליוו את הילדים בטיול בית הספר, שמחים ללוות אותם בטיול של אחרי הצבא. ראיתי את ההורים ואת הילדים, זורחים מאושר וקורנים מאהבה ברחובות לימה, בסימטאות קוסקו, על הרי האנדים, במלונות, בנסיעות הארוכות, ובארוחות משותפות.
מפגש הפיסגה היה כמובן ליל הסדר בבית חב"ד של קוסקו, בירתה העתיקה של פרו, העיר שנחשבת עד היום בירת האינקה.
ניתן היה להתרשם מהמספר העצום של המטיילים הישראלים במדינה, לפי המאות הרבים שגדשו את שולחנות בית חב"ד בליל הסדר, ולא רק שם. היה צפוף ושמח, חברים נפגשו עם מטיילים שלא ראו זמן רב, החליפו ביניהם חוויות על האזנגאטה ועל הווראז, סיפרו על טיטיקקה והאיים הצפים, ושיתפו בטיפים על מדינות אחרות מומלצות יותר או פחות. שאלות הרות גורל עלו באויר – לעשות את הטרק של העשרה ימים או להסתפק ביומיים? להגיע לאקוודור או לחתוך לפנמה ומקסיקו ?
ליל הסדר נערך בבית חב"ד בשני סבבים של מאות משתתפים בכל סבב, על מנת להעניק לכולם את מצוות אמירת "פסח, מצה ומרור" בלווית מצה שמורה ישירות ממאפייה כשרה למהדרין מניו יורק, וארבע כוסיות לכל אחד ואחת. שם, לאורכם של כל אחד מעשרות שולחנות ערוכים כהלכות החג, נראו לפחות שניים או שלושה ילדים מלווים בהורה אחד לפחות – אמא או אבא. מדי פעם נצפו גם צמד הורים שהחליטו לעשות טיול משותף עם הילד ואפילו משפחות שלמות או בהרכב כמעט מלא. כמו החברה של בתי, אשר לוותה באביה, אחיה ואחותה שהגיעו לבקר (בהפתעה) ולטייל איתה (ואיתנו) במכמני פרו. החברה השנייה זכתה לארח את אמה בברזיל, שם שהו חודש קודם לכן.
במקביל, נערך סדר רב משתתפים גם במסעדת "אלנבי" בעיר ובנוסף, כך שמעתי, נערכו גם סדרים קטנים של קבוצות קטנות ועצמאיות בבתי המלון או בבתי ההארחה הפזורים בעיר.
מחפשים עצמאות – לא מדירים הורים
המפגש הזה של ה"הילדים" של כולנו, שמשאירים מאחוריהם את המציאות היומיומית עוד לפני שחיו אותה, נוסעים עד לקצה העולם כדי לגלות את העצמאות שלהם, לבדם, תוך שיתוף פעולה חברי – פשוט מדהים. בתור חובבת אנתרופולוגיה, הייתי נפעמת. בתור חובבת בתי הייתי מאושרת.
באותו ערב בדיוק, נערך בעיר טקס מיסה שפתח את "השבוע הקדוש" של בני פרו הנוצרים. הרחובות היו עמוסים הולכי רגל והכבישים הצרים נפקקו או נחסמו לתנועה על ידי שוטרים ופקחים. היהדות והנצרות מעולם לא הלכו כל כך צמוד כמו בקוסקו באותו ערב. מזה – משפחות פרואניות במיטב מחלצותיהן מלחכות "שערות סבא" צבעוניות ומכרסמות סוכריות תפוח מזוגגות בקרמל אדום, ומזה – מוצ'ילרים ישראלים צעירים שועטים בסנדלים ותלתלים בזרם גדול לכיוון בית חב"ד, בשקיקה לקורטוב ישראלי/יהודי, בחברותא של מטיילים שנפגשים ונפרדים בין הרים ובין פלגים ביבשת רחוקה, מחליפים חוויות וטיפים להמשך הדרך.
אין ספק, זוהי חוויה של פעם בחיים, שבורכתי בה בזכות ולא בחסד.
בסדרת כתבות קצרה אספר על ביקור בן שבועיים בפרו המרתקת: לימה – עיר הבירה והמצוקים; קוסקו – כיכר אראמס פינת סימטת המציקים; מצ'ו פיצ'ו – העיר האגדית שמעל העננים ; וכפרים ציוריים רבים כמו אורובמבה, אויינטנטמבו, צ'ינצרו, פיסאק ועוד ועוד כפרים ואתרים נפלאים. יהיו אלפקות ולמות, צ'ולות ושוטרים, מוזיאונים ואתרים ארכיאולוגיים, הרי האנדים, נהרות ועמקים. הכול מהול קסם אינקה עתיק ועננים בספרדית. אולה.