בשנת 2013 נרשמו 554 אירועי אנטישמיות אלימים, שבוצעו  תוך שימוש בנשק או בלעדיו, הצתה, ונדליזם ואיומים ישירים נגד בני אדם, בתי כנסת, מרכזים קהילתיים, בתי ספר, בתי קברות, אנדרטאות ורכוש פרטי. כך עולה מדו"ח מצב האנטישמיות בעולם בשנת 2013, של מרכז קנטור לחקר יהדות אירופה בימינו שבאוניברסיטת תל אביב, בשיתוף עם הקונגרס היהודי האירופי. הדו"ח הוצג הבוקר במסיבת עיתונאים באוניברסיטת תל אביב.

לעומת שנת 2012, שבה נרשמה עלייה חדה במיוחד במספר האירועים האלימים, הייתה בשנת 2013 ירידה של 19% במקרים אלה. אך עורכי הסקר אומרים כי עדיין  זהו מספר גבוה יחסית, בוודאי בהשוואה לעשור הקודם, 1994-2004, שבו עמד מספר האירועים האלימים על 200-150 לשנה בעולם.  מחברי הדו"ח מדגישים גם כי מספר האירועים האלימים ירד ב-2013 יחסית לשנה חריגה אך לא יחסית לשנה ממוצעת בעשור האחרון, 2014-2004. מספר ההתקפות הישירות על בני אדם נמצא בעלייה מתמדת: בארצות הברית, למשל, עלה שיעורם יחסית לסוגי אלימות אחרים. רובם מבוצעים באקראי ללא נשק או באמצעות כלי מזדמן.

ממצאי הדו"ח מצביעים על הנתונים הבאים: 25 התקפות בנשק (4%), 98 מקרי אלימות ללא נשק (18%), 9 הצתות (2%), 89 מקרים של איומים ישירים (16%) ו-333 מקרים של ונדליזם (60%). ההתקפות כוונו כלפי 185 בני אדם (34%), 67 בתי כנסת (12%), 52 מרכזים קהילתיים ובתי ספר (9%), 90 בתי קברות ואתרי זיכרון (16%), ו-160 נכסים פרטיים (29%). מספר האירועים הגבוה ביותר מגיע מצרפת – 116, בהשוואה ל-200 ב-2012 בעקבות מעשי הרצח בטולוז, ו-114 ב-2011. הייתה עלייה במקרי אלימות בבריטניה: 95 מקרים לעומת 84 ב-2012, וכן בקנדה: 83 לעומת 74; בגרמניה: 36 לעומת 23; באוקראינה 23 לעומת 15; ברוסיה: 15 לעומת 11; ובהונגריה 14 לעומת 12. בפולין ובאיטליה נרשמה ירידה במקרי האלימות, וכך גם בארה"ב, מ-99 מקרים ל-55. גם באוסטרליה ירד מספר המקרים האלימים ל-17 לעומת 53 ב-2012, אך מספר האירועים הכללי שם עלה ב-21%  ל-657, וזהו המספר השני בגובהו מאז החל שם רישום האירועים. בקנדה עלה מספר האירועים בעשור האחרון פי שלושה, ובצרפת עלה המספר פי שבעה מאז 2000.

מחברי הדו"ח אומרים כי יש להבין את מספרי האירועים האנטישמיים  בהשוואה לפגיעות גם במיעוטים אחרים. אפשר היה להניח שמספר האירועים האלימים יהיה יחסי למספר היהודים בקהילות השונות. כך למשל בבריטניה נרשמים מדי שנה אלפים רבים של אירועים על רקע של גזענות וקסנופוביה, ושיעור הפגיעה ביהודים הוא אם כן נמוך, אך בצרפת למשל שבה היהודים מהווים אחוז אחד מן האוכלוסייה, כוונו כלפיהם 40% מן ההתקפות הגזעניות בשנת 2013.

תופעה  שפשטה  במהירות בשבועות האחרונים של שנת 2013 מצרפת לארצות נוספות באירופה ובעולם, וממחישה את העוצמה של הרשתות החברתיות בהפצת שנאה, היא  תופעת "מועל היד ההפוך".   מועל היד הנאצי, ה"זיג הייל", הוחלף בהצדעה בנוסח חדש בתנועת ידיים הפוכה הנקראת QUENELLE , מבית היוצר של הבדרן הצרפתי השנוי במחלוקת,  דיידונה, ( (DIEUDONNE, שעיקרה יד ימין פשוטה בחוזקה כלפי מטה, ויד שמאל מונחת בכיוון כתף ימין, באצבעות מתוחות. הצדעה זו פשטה מייד במרשתת במאות אלפי "לייקים",  תמונות קבוצתיות ובפועל ממש. היא נעשית בהתרסה, ליד אתרים יהודיים כמו בתי כנסת, בתי קברות, שלטי רחובות בשכונות יהודיות,  בייחוד ליד אתרי הנצחה ואנדרטאות לשואה, ואפילו מול שער הכניסה הידוע לאושוויץ, על ידי צעירים בעיקר, שרובם אינו משתייך ככל הנראה לארגונים מזוהים, אך היא יכולה להוות מעין תעודת זהות של החברים בארגונים ימניים קיצוניים ושל תומכיהם .

 בתחילת נובמבר 2013 פרסמה  ה-FRA) FUNDAMENTAL RIGHTS AGENCY),  סוכנות שהיא זרוע המחקר של האיחוד האירופאי בנושאי זכויות אדם, סקר מקיף,  שעניינו תגובותיהם ותחושותיהם של יהודים בשמונה ארצות החברות באיחוד האירופי ביחס לאנטישמיות. הסקר הקיף קרוב ל-6000 יהודים, בארצות שבהן מתגוררים כמיליון יהודים, המהווים 90  אחוזים מכלל יהדות אירופה:  בלגיה,  צרפת, גרמניה, הונגריה, איטליה, לטביה, שבדיה ובריטניה.  התמונה העולה מתוכו מדאיגה מאד: הרוב המכריע – 77% – אינו מדווח לשום ארגון, יהודי או מקומי, על אירועים אנטישמיים שהוא חווה. כ-23% אינם משתתפים באירועים או הולכים למוסדות יהודיים שמא ייפגעו בדרך, 38% אינם יוצאים מן הבית עם סימנים מזהים כמו כיפה או מגן דוד. 33% מן הנשאלים חוששים ליפול קורבן להתקפה אנטישמית, ו-29% בממוצע שוקלים להגר מארצם. 66% מהמשיבים רואים באנטישמיות בעיה  המשפיעה על חייהם, ו-76% ציינו שהאנטישמיות החמירה במהלך חמש השנים האחרונות.

 כרבע מן המשתתפים בסקר חוו במהלך השנה שלפניו תקרית שכללה גם עלבון מילולי, וכמעט מחצית מודאגים מן האפשרות שיפלו קורבן לעלבון או להטרדה בשנה הבאה.  בבלגיה דיווחו 88% על עלייה באנטישמיות, ובהונגריה ובצרפת הדיווחים גבוהים עוד יותר. בשבדיה, איטליה וגרמניה המצב חמור מעט פחות, וכך גם בבריטניה ובלטביה. בהונגריה סברו 80% מן הנשאלים שמקור הרעה הוא בימין הקיצוני; מעל 60% הצביעו באיטליה על השמאל; 73% בצרפת ו-60% בבלגיה האשימו את המוסלמים הרדיקלים, ואנטישמיות ממקורות נוצריים הייתה אחרונה ברשימה.

מחברי הדו"ח אומרים כי שיעור שיא של 90% מן הנשאלים בסקר   נתקלו בפעילות אנטישמית באינטרנט. כ-75% השיבו שהם רואים באנטישמיות המקוונת, זו שהם נתקלים בה בסרטוני הYoutube-, ברשתות החברתיות, בצ'טים ובבלוגים, בעיה  הקיימת  ומתגברת בארצם. ככל שהנמענים צעירים יותר הם חשים את הפגיעה ביתר שאת, שהרי היום התדמית העצמית של נוער נקבעת במסגרות האלה. הרשתות החברתיות והכלליות  גם ממשיכות ומפיצות תיאוריות קונספירציה, שהן הזויות ממש, ביחס ליהודים.

השנה האחרונה התאפיינה בשורה של עימותים  אלימים בתוך ובין הארצות הערביות והמוסלמיות במזרח התיכון, עם ובלי קשר ל"אביב הערבי":  אפשר היה לצפות שהאנטי-ציונות תפחת, וקודם כל בארצות המערב, מפני שאין שום פרופורציה בין הנעשה במזרח התיכון בכלל, בתוצאות כה קשות, לבין תוצאותיו ואופיו של העימות בין ישראל לפלסטינים. ואולם החומר שנאסף, בעיקר מארצות המערב ופחות ממזרח אירופה, אינו מצביע על הפחתה בתעמולה ובביטויים האנטי-ציוניים. להפך: אפשר להגדיר היום את האנטי-ציונות הרווחת בעיקר בשמאל, שנעשתה כבר לחלק מהשקפת העולם  הקבועה של יחידים וקבוצות בתוכו, כקוד תרבותי, המאפשר למפיצים אותו להכחיש שהוא מובע בנימות אנטישמיות. הכחשה זו נקראת היום בפי חוקרים הכחשת אנטישמיות, ANTISEMITISM DENIAL , על משקל הכחשת השואה.

ושתי מסקנות לסיום:  האחת, במרבית מדינות המערב קיים פער הולך וגדל בין המדיניות הרשמית המקדמת אירועי זיכרון לשואה, גינוי של האנטישמיות וחקיקה נגד אנטישמיות והכחשת שואה, לבין הקול העממי שבא לידי ביטוי בחיי היומיום, ומתעצם גם בדיונים על השחיטה הכשרה וברית המילה לדוגמה, או כאשר עולה על סדר היום שאלת החזרת הרכוש היהודי שנשדד בידי הנאצים. ובכל זאת, אנטישמיות גסה המובעת באופן פומבי  על ידי בעלי תפקידים עדיין אינה מקובלת. מספר גדול של פוליטיקאים, מנהיגים ופקידי ממשל (נספרו לפחות 15 מקרים  במהלך 2013) שהביעו דעות אנטישמיות וביטויים מעליבים פוטרו או נאלצו להתפטר.

מסקנה נוספת שעולה באופן בולט, לדעת מחברי הסקר: אנטי-ציונות, הגוברת במערב, אינה מספקת הסבר מלא לעליית האנטישמיות היום. גם עליית מפלגות הימין הקיצוני, שלכל אחת מהן יש סדר יום רחב יותר, אינה מהווה הסבר, והמשבר הכלכלי שנמשך מאז 2008 אינו בגדר חידוש.  במהלך 2013 לא קרה שום  אירוע הנוגע לסכסוך  הישראלי- פלסטיני שהיה בו כדי להצית גל אנטישמיות, וגם לא מקרה רצח שהביא בעקבותיו גל של מעריצים כפי שקרה אחרי הרצח בטולוז במרץ 2012. העובדה שבמהלך העשור האחרון מספר האירועים האלימים הוא גבוה מאשר בעשור שלפניו, ואינו יורד מתחת למספר מסוים יכולה להצביע על כך שהתופעה האנטישמית היום אינה תלויה באירועים חיצוניים. מכל אלה עולה שאנו עדים בשנת 2013 לאנטישמיות לשמה, אנטישמיות נטו.

מחברי הסקר אומרים כי שנת 2013 הייתה אחת השנים הקשות בעשור האחרון, משום שהאנטישמיות חודרת יותר ויותר מן השוליים הקיצוניים מימין ומשמאל אל מרכז החברה, והאירועים האנטישמיים הפכו למעשה לתופעה יומיומית. במהלך השנה הצטברו והלכו דיווחים רבים ומטרידים  שהגיעו מרחבי העולם ובייחוד מאירופה וצפון-אמריקה, שהגיעו למאות רבות בכל ארץ, על אירועים אנטישמיים לסוגיהם.  גם תגובות של יהודים מעידות  על תחושה כללית שהאווירה  האנטי-יהודית  התגברה והחריפה, כלפי יחידים וקהילות כאחת.

המסקנה  העיקרית שאליה הגענו במחקרנו ולאחר בחינת דו"חות של קהילות וחומר ממקורות ומסקרים לא-יהודיים עצמאיים, היא שתחושתם המתחזקת של יהודים, שאכן מסתמנת מגמת עלייה והחמרה, מקורה בעיקר בחומרתם של הביטויים המילוליים והחזותיים, העלבונות, ההצקות והאיומים היוצרים אווירה מכבידה והולכת, ולאו דווקא  במספרי האירועים האלימים, וזה למרות שהם עלו או החמירו בכמה ארצות. יתרה מזו, יהודים אינם מדווחים על רוב האירועים האנטישמיים, ויש להניח כי המצב גרוע, אם כן, יותר מכפי שקהילות וגופי מעקב עצמאיים מתארים אותו.

מחברי הסקר מסיימים את דבריהם בפנייה לממשלת ישראל: "לא נוכל לסיים מבלי למחות בתקיפות נגד אירועים שקרו לאחרונה בישראל:  אין להבדיל בין ונדליזם נגד מקומות מקודשים ללא יהודים, נוצרים או מוסלמים, גרימת נזק לרכושם, צלבי קרס  ולשון פוגענית על קירות בתיהם  לבין התקפות דומות כנגד יהודים בחוץ לארץ. אנו תובעים  חקיקה, אכיפה וענישה של מעשים כאלה, כאן כמו שם".

[related-posts]