הגעתי לקוסקו (cuzko) בטיסה מלימה הבירה. קוסקו, בירת האינקה, משמשת כיעד מרכזי לטיולים מכל הסוגים וכל רמות הקושי גם בזכות שפע האתרים הקיימים בה עצמה וגם כנקודת מוצא לטיולי כוכב וטרקים רבים ומגוונים סביבה. כך גם עבורי, ומלבד גיחה של יומיים למאצ'ו פיצ'ו (זוכרים את הסיפור משבוע שעבר?) נהניתי מכל מה שהעיר יכולה להציע במשך ששה ימים.

מתוכם, יום שלם אבד בעקבות המזוודה שגילתה עצמאות (סיפור המזוודה – לסיכום) ויצרה לי יום מנוחה במלון המצוין שבו שהינו (המלצות בהמשך).

אז איפה להתחיל ? בכיכר כמובן

קוסקו היא עיר מרתקת ועשירה בהיצע של כיכרות עם מזרקות ופסלים, כנסיות עתיקות, מוזיאונים מרגשים ומקדשים עצומים. תמצאו כאן שווקים שוקקים, מסעדות ומאכלים מקומיים, חפצי אמנות ואומני מלאכת יד, וגם מקומיות שישמחו להצטלם אתכם בתלבושת מסורתית ובלוויית חיית המחמד המקומית תמורת סול אחד (בערך 1.2 שקלים). אני הספקתי לצבור אוסף נאה של תמונות עם לאמות, אלפקות ועזים קטנות וחמודות.

כיכר ארמאס היפהפיה היא לב העיר. בעבר שימשה כאתר פולחן של בני האינקה: התקיימו בה טקסים שנתיים בהשתתפות מומיות ופסלי זהב קטנים, ובשנת 1781 נערף כאן ראשו של טופאק אמרו השני בידי הספרדים. הכיכר מהווה אבן שואבת למטיילים, לנופשים, לאוכלים, לשותים ולמשוטטים. דשא ירוק, ערוגות פרחים ואין ספור ספסלים מזמינים, מקבצים אל הכיכר חיים שלמים של תיירים ושל מקומיים. בינות לספסלים מסתובבים מצחצחי נעליים ומוכרי משקפיים ("אישראל? אה. כדאי. סה לא זיוף"), וכל מי שחפץ לנוח קצת בשמש הנעימה, לפני או אחרי הטרק הבא. הכיכר מוקפת בתים בסגנון קולוניאלי ספרדי בצבעים חומים וכחולים ומרפסות רומנטיות, תאווה לעיניים.

מן העבר האחד תמצאו בתי קפה (גם סטארבקס), מסעדות, חנויות לכל סוג ציוד שתזדקקו לו, CHANGE, ואין ספור משרדים של סוכני נסיעות ומארגני טיולים.

מנגד מתנשאת במלוא הדרה הקתדרלה של קוסקו, אשר נבנתה על שרידיו של ארמון מלך האינקה שנהרס באחת מרעידות האדמה הרבות שפקדו את פרו לאורך השנים. מדרגות הקתדרלה בשעות הצהריים מזכירות את הכיכרות של אמסטרדם בצבעוניות ובהזמנה להתיישב שם לנוח ולהתבונן בציירים העובדים ברחבה ומציגים את ציוריהם לקהל הרחב.

בתוך הקתדרלה, יצירות מרהיבות, צבעים חמים והשפעה מקסימה של האינקה על מאפייני הנצרות. לדוגמא, ציור נפלא של הסעודה האחרונה בווריאציה מקומית – ישו והשליחים יושבים סביב השולחן ובצלחות מאכלים מהרי האנדים – צלי קאביה ומשקה צ'יצ'ה בגביעי אינקה. עיטורי העץ מדוייקים ועשירים וגילופי ספסלי המקהלה מרשימים ביותר.

עוד סביב הכיכר נמצאת גם כנסיית הישועים "לה קומפאניה", אשר כמעט וגונבת את ההצגה מהקתדרלה הגדולה. לכנסייה חזית מרשימה מעוטרת בגילופים, בשילוב אלמנטים מימי האינקה ומאירופה, בארוק לצד אסכולת קוסקו, עד לכדי יצירת סגנון חדשני ומרהיב. בכיכר תוכלו לעלות על אוטובוס תיירים אדום (רק אם יש לכם פאטיש לאוטובוסים אדומים ופתוחים, אחרת זה סתם יקר).

בסימטאות הצרות היוצאות מן הכיכר ואליה תמצאו שפע של מסעדות, הוסטלים, חנויות של עבודות יד ומזכרות. תוכלו למצוא לפחות שלוש (!) מסעדות עם תפריט בעברית (!) ודברי מאכל המוכרים לכל ישראלי: חומוס, פיצה, זיוה, בייגל, סלט, סחלב, נענע ועוד.

אם תעברו בסמטת המציקים (ואתם תעברו בה), מכל צד ישדלו אתכם לעשות מסג', לקנות נעליים רקומות או פונצ'ו צבעוני, לצאת לטיול בקאנו או לרפטינג סוער. הישראלים מקבלים הנחות סלב, כישראלים.
הרחובות הראשיים (המעטים) רחבי ידיים ומרוצפים באבנים עתיקות אך הרחובות הצדדיים, שהם מרבית מרחובות העיר, צרים עד מאוד, כך שלא בכולם יכול לעבור אוטובוס, ואם נוסעת מכונית על הכביש, אז גם על המדרכה בקושי ניתן לצעוד בזוג.

כאן המקום לציין – זהירות בכבישים ! הנהגים נוסעים באופן פרוע ומסוכן. הכי מצחיק, שאחרי שהנהג הוביל אותך בנסיעה מטורפת כרכב שלישי בכביש בן שני נתיבים, חתך כל רכב שני, נסע בכל הרמזורים האדומים, וכמעט דרס אלפקה – הוא מגיע אל היעד ומבקש ממך לרדת בצד של המדרכה ולא בצד של הכביש….. כל נסיעה במונית היא אקסטרים.

אמנות וקדושה

באחד הסיורים ביקרנו במקדש KORIKANCHA ("מתחם הזהב") ובכנסיית סנטו דומינגו – קירות המקדש היו בעבר מכוסות יריעות זהב טהור אך נשדדו עם בוא הכובשים הספרדים. במקדש אסור לצלם, מלבד בשטחים הפתוחים, אך לפני שהאיסור ניתן, צילמתי שתי תמונות. סליחה.
קוריקאנצ'ה, המקדש של אל השמש, מרהיב ביופיו ובעוצמה שהוא מקרין, והסיור בו לוקח אותך מאות שנים אחורה אל ימי האינקה המפוארים.

ישנם שני מבנים של אנשי הדת ומקדשים של הירח ושל הכוכבים, המעוטרים בציורים מקוריים משנת 1600, של המסדר הדומיניקני בסגנון אסכולת קוסקו. המסגרות מצופות זהב ובעבר, הגדרות ואבני המקדשים היו בחלקם מצופים זהב או כסף ואבנים טובות. בשנת 1950 נהרס אחד המגדלים ברעידת אדמה ושוחזר.
בגינה – מזרקה בה נהוג היה להזרים את משקה האלים – צ'יצ'ה (סוג של בירה עשויה מתירס) לטובת בני האינקה שהגיעו אל המקדש ולא נכנסו אל קודש הקודשים.

מלבד מבני הטרפז המרשימים, והדיוק המופלא בארכיטקטורה, בתכנון ובבנייה, מוצגים גם ריקועי זהב עתיקים לצד תמונות מהעידן המודרני.

מוצג העתק של לוח זהב אשר היה במקדש השמש ובו תבליט בסימטריה מדויקת של צד זכרי וצד נקבי – הכוללים את סמלי האינקה הנערצים (קוף, פומה, נחש, שמש, כוכבים, וכו'). אחד הציורים של מיגל אראוס, מתאר את קוסקו כבירת עולם האינקה ומשרטט מפה אמנותית של כ-350 מקדשים המחוברים בקווי אורך דמיוניים מקוסקו אל כל המדינות סביב לה.

בקוסקו שפע של מוזיאונים. מוזיאון לאמנות מודרנית של המאה ה-20 ובו תערוכות מתחלפות של אמנים מקומיים מחומרים מגוונים ומעניינים (כולל נייר ועלי תירס). מוזיאון לתולדות האיזור הממוקם באחוזה יפהפיה וכולל פריטים מתקופת האינקה ומהתקופה הקולוניאלית. באחד האולמות נמצא גם אמן מקומי שהציג למכירה את עבודותיו בפני האורחים. מוזיאון האינקה, במבנה עתיק, בו מוצגים כלי קרמיקה, מומיות ותכשיטי זהב וכסף, כמו גם אוסף חפצים מימי האינקה כולל אריגים וכוסות בצבעים ססגוניים. בכל המוזיאון חל איסור צילום.

יש לכם קוצים במקום בו נהוג לשבת ?

הגעתם למקום הנכון. קוסקו פותחת לפניכם שערים לעולם עתיר אדרנלין. החל בטרקים בני מספר ימים של הליכה בגאיות והרים, רכיבה על סוסים בנופים קסומים ועוצרי נשימה (תרתי משמע) ועד רפטינג, מצנחי רחיפה, סנפלינג ואפילו בנג'י. חברים מספרים שאין על האזנגאטה – עם כל הקושי מדובר בחוויה מדהימה. לגבי הבנג'י – יש הטוענים שלא מומלץ לבצע אותו בפרו וכדאי לשמור אותו ליעדים אחרים. לשיקולכם.
עוד שמעתי, גם אם לא חוויתי, שבקוסקו יש חיי לילה תוססים בקצב הסלסה: מסיבות ריקודים ומוזיקה משובחת מאמצע הלילה ועד לפנות בוקר. אחד המועדונים הוותיקים שפועל בהצלחה רבה מזה שנים רבות הוא מאמא אפריקה, תיירים רבים, מוזיקה נחמדה ואלכוהול זול.

המלצות בקטנה

הוסטל נקי, יפה, קרוב לכיכר ארמאס ובמחיר שפוי וראוי – HOSTEL CORIHUAS מומלץ מאוד, במבנה אבן עתיק עם חלונות המשקיפים לגגות העיר. לא נשארנו רק כי המלון היה בתפוסה מלאה.
מלון מצוין, לא זול יחסית לפרו, שלושה כוכבים – HOTEL KOYLLUR מומלץ בחום, ומפנק ברמות גבוהות. המוצ'ילרית שלי נשכבה במיטה חמש דקות והרגישה כמו בת מלוכה. גם אני. המלון מרוחק כשבע דקות הליכה מכיכר ארמאס, בנוי סביב חצר יפה ומוארת, חדרים מרווחים ונקיים, עמדה חופשית של תה מעלי KOKA טבעיים, בכל שעות היממה וארוחת בוקר מאוד חביבה ונדיבה (אם אתם שם, תבקשו שיכינו לכם מקושקשת. הם עושים את זה טוב כמו בבית).
מסעדת PAPACHOS בסגנון אמריקאי של המבורגרים עסיסיים וצ'יפס ייחודי כולל תפאורה אמריקאית למהדרין. המסעדה האיטלקית הסמוכה בקומה השנייה דון מרסלו – אירוח משובח, כולל שנדליר, מפות משובצות בלבן-אדום וקינוחים מעולים.

מסעדות "חלום כחול", "קפה בייגל" ו"אלנבי" יתנו לכם להרגיש כמו בבית – אם חסר לכם אוכל ישראלי, תפריט בעברית וסועדים שמדברים עברית – אלה המסעדות עבורכם. אני אהבתי את קפה בייגל.
זה עוד לא נגמר עד שזה נגמר – להתראות בפרק הבא – על סאקסיוואמאן והעמק הקדוש.