יום הזיכרון הוא אחד הימים הבודדים בשנה שבו נדמה כי אין קיטוב בחברה הישראלית וכולם מתאחדים סביב הכאב על זיכרון הנופלים.

בעצם, כמעט כולם. במכון לקידום החרש מוחים על כך שטקסים ממלכתיים לא מונגשים לחרשים ובכך למעשה מודרים החרשים מאירועי יום הזיכרון בעל כורכם.

"לא ייתכן שבטקס ממלכתי חשוב כדוגמת טקס יום הזיכרון לא יהיה תרגום לשפת הסימנים. לא ייתכן כי משפחות שכולות, שבהן כבדי שמיעה וחרשים, לא ישמעו את דברי ההספד והנחמה על יקיריהם", אומרת יעל קקון, מנכ"לית המכון לקידום החרש.

עוד אומרת קקון: "בישראל חיים כיום 700,000 כבדי שמיעה וחרשים. לרבים מהם יש קרוב משפחה, חבר או מכר שנפל במערכות ישראל. גם קהילת החרשים בישראל רוצה לקחת חלק בטקסים ולעמוד בצפירה. גם החרשים רוצים לקחת חלק בטקס, לדעת על מה נואמים ומה נאמר על הבמות. הנגשת יום הזיכרון לא דורשת המון משאבים או מאמצים, אלא בעיקר מודעות לנושא והתחשבות".

החרשים וכבדי שמיעה מודרים לא רק מהטקסים אלא גם מהתייחדות הלאומית עם הנופלים בזמן הצפירה. "טכנולוגיית המסרונים הומצאה לפני עשרים שנה, חבל שבפרק הזמן הארוך הזה עוד לא השכילו להכין מערכת מסרונים שתשלח תזכורות לפני הצפירה לקהילת החרשים בישראל", אומרים במכון לקידום החרש.