Skip to content

'הַצָּעָה לְסֵפֶר' / 23.5.2014

מקסיקו שלא הכרתם, מנחם בן על הטרגדיה הנוראה של בתו, ערב שירה נהדר ועוד. שבת שלום!
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

תפילות לחטופות / ג'ניפר קלמנט  כמעט בסמוך ליציאתו בארצות הברית רואה אור בעברית ספרה החדש של קלמנט האמריקאית שהעבירה את רוב חייה במקסיקו. הרחק הרחק מכאן, מעבר להרי גררו המקסיקנים מתנהלים חיים מדהימים באכזריותם כלפי אלפי נערות. רק בשנה האחרונה חלה עלייה של למעלה מ-30% במספר החטיפות של ילדות ונערות על ידי כנופיות בשליחותם של ברוני הסמים. רובן ככולן מוצאות עצמן תוך זמן קצר חלק מתעשיית הזנות ולא יזכו לראות שוב את ביתן ומשפחותיהן. לתוך העולם הנוראי הזה נולדה ליידי-די גרסיה מרטינז. אל חיים של מסתור בבורות בשעה שרכבי הקרטל דוהרים ברחובות הכפר ומחפשים נערות יפות, מציאות בה יופי חיצוני הוא קללה ואמהות מחפשות את בנותיהן לבנים או לכל הפחות עושות הכל על מנת לכער את פניהן בכל דרך אפשרית.

מקסיקו אומנם רחוקה וההיקפים של התופעה שם באמת יוצאי דופן אבל אכזריות גברית השולפת נערות ממציאות חייהן אל חיים של זנות והשפלה, יש בכל מקום.

תפילות לחטופות מאת ג'ניפר קלמנט, הוצאת פן וידיעות ספרים, תרגם מאנגלית: יואב כ"ץ, 247 עמ'

 

חיילים / סונקה נייצל הראלד ולצר  אחד הספרים המרתקים בתוך השיטפון הבלתי פוסק של רומנים וספרי עיון העוסקים במלחמת העולם השניה. כחמישים שנה לאחר תום המלחמה גילה ההיסטוריון הגרמני סונקה נייצל אוצר אמתי: תמלילי שיחות על גבי 150,000 עמודים פרי האזנות סתר לאלפי שבויי מלחמה גרמניים בעת שהייתם במתקני כליאה בריטים בימי ראשית המלחמה.

מטרת הטמנת המיקרופונים הזעירים הייתה מן הסתם, צבאית, אך התמלילים חושפים מידע מקיף על אורח החיים של החייל הגרמני בזמן שירותו, הגעגועים והתשוקות, המשפחות שבעורף ויחסם לאלימות וההרג שבהם לקחו חלק מרכזי הן בשדה הקרב והן במסגרת השמדת היהודים.

במשך שנים ניתח נייצל את התמלילים יחד עם הראלד ולצר, פסיכולוג חברתי, והתוצאה היא מבט מפתיע ומחדש על חיילי הוורמאכט ועמדותיהם הן לגבי הצורך במלחמה ועד לפרטים הקטנים ביותר של חיי היום-יום.

חיילים מאת סונקה נייצל והראלד ולצר, הוצאת דביר, תרגמה מגרמנית: עפרה קק, 400 עמ'

 

הוי, כינרת שלנו / שלומית ומנחם בן  נדמה שלא ניתן להעלות על הדעת אסון אישי גדול יותר מהתאבדות של בן אבוד, כאשר אל הצער הנלווה לכל מוות של אדם אהוב מתווספות כמובן נקיפות המצפון וייסורי נצח.

מנחם בן, ממבקרי השירה הבולטים ודמות תקשורתית בולטת (עד אותו אירוע) החליט בצעד חריג, יחד עם אשתו שלומית, לספר את סיפור חייה ומותה של בתו כינרת. יש שיראו בכך ספרות צהובה או סנסציונית אבל מדובר בהזדמנות יוצאת דופן להיחשף אל משפחה מלאת מורכבות, ולנסות להבין כיצד מחליטה נערה חכמה יפה ומוכשרת לשים קץ לחייה. עיקרו של הספר הם יומניה של כינרת, אותם כתבה מראשית גיל ההתבגרות ועד סמוך להתאבדותה ונלווה אליו הסיפור מצד האבא והאימא לסירוגין.

באחד מיומניה, כותבת כינרת בת ה-15 את הדברים הבאים: "אם מישהו קורא כאן, נא לא לשפוט אותי לפי הזמן הזה. נא לא לשפוט אותי בכלל".

הוי, כינרת שלנו מאת שלומית ומנחם בן, הוצאת כנרת זמורה ביתן,  379 עמ'

 

חדוה הרכבי בבית ביאליק  אירוע ההשקה לספרה השישי של הרכבי, "ראנא" יערך בבית ביאליק ויארח דוברים מעניינים במיוחד. בין הבולטים שבהם, יצחק לאור, אמיר אור, שמעון אדף, דרור בורשטיין, הלית ישורון, עינת יקיר ועוד. והנה פתיחה של שיר יפהפה אך ארוך מדי עבור היריעה הקצרצרה שלנו: רִנָּה, / עַכְשָׁיו אֲנִי מֵבִינָה הַרְבֵּה יותֵר. /  כַּמָּה חָרָדְתְּ לִי.כַּמָּה  רָצִית לַעֲזֹר לִי. לְהַצִּיל אוֹתִי. כַּמָּה / הֶחְרַשְׁתְּ בִּדְמָעוֹת כְּשֶׁרָאִיתְ בְּמוֹ עֵינַיִךְ עֲנָנִים טָסִים לְיָדִי / סוֹגְדִים לִי, מְכוּרִים לִי, מֵתִים לְמַעֲנִי / וַאֲנִי, בְּשִׂמְלַת פלָאנֶל אֲדֻמָּה, רוֹקֶדֶת בְּרַחֲבַת החֶדֶר, עַל קְצוֹת הבְּהוֹנוֹת / רוֹקֶדֶת מֻרְקֶדֶת נִרְקֶדֶת צוֹוַחַת "כָֹּל הָעֲנָנִים אֵלַי, כָּל הָעֲנָנִים אֵלַי", / רוֹקֶדֶת עַל הַסַּפָּה, עַל שֻלְחַן הַכְּתִיבָה / שֶׁלָךְ, עַל הַמַּדָּפִים, בַּגְזֻזְטְרָא, / בֵּין פִּרְחֵי הַגֶּרָנְיוּם, / רוֹקֶדֶת כְּמוֹ אַרְבַּע רוּחוֹת השָּׁמַיִם בִּזְמַן מַהְפֵּכָה / מִתְמָכֶּרֶת לְרֵיחוֹת שֶׁל שְׂרֵפָה, / סוֹמֶכֶת עַל התֹּהוּ וָבֹהוּ.. /

 

חוה הרכבי בבית ביאליק, 20:00, 29.5.2014, ביאליק 22 תל אביב

[related-posts title="'הַצָּעָה לְסֵפֶר'"]

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן