קִרְקָס (ז') [בימינו] זִירָה לְהַצָּגוֹת שַׁעֲשׁוּעִים, לְאַקְרוֹבָּטִיקָה, לְהוֹפָעוֹת שֶׁל חַיּוֹת מְאֻלָּפוֹת, שֶׁל לֵצָנִים וְכַדּוֹמֶה. וככה נראה "המירוץ" לנשיאות שלנו. לא חלילה בגלל המועמדים, למרות שחלקם מתאימים לנשיאות כמו ליצן לקרקס, אלא בגלל חופש הביזוי של חברי הכנסת לתהליך עצמו, ובראשם מלכת הלבבות שרה נתניהו. אני מדמיין אותה צורחת על ביבי "ערוף את ראשו", כשהיא מתכוונת לריבלין – וריבלין הוא מלך הליצנים בקרקס הזה, היה חלק ממנו, ומהאף האדום עשה קריירה. זו הסיבה שכל-כך כיף לקרוא על הקרקס הזה. אין כמו רכילות עסיסית ועוד פוליטית.

ריבלין המועמד המוביל, זה שחופר לנו על התפקיד הזה כבר שבע שנים מיום הפסדו לפרס. הוא מוביל מהסיבה היחידה שבזכותה ינצח – חברי הכנסת שונאים את ביבי, במיוחד בבית שלו. זו ה-נקמה הנפלאה בשרה ובו. לראות אותו במפלתו כבדמות שהוא מנסה להציג לנו, כמנהיג שיודע להוביל מהלכים או לנהל את חברי הכנסת שלו, ולמעשה הוא חסר חוליות, כנוע ורופס מול שרה אשתו בניהול המדינה, רק לזה הם מחכים, כל הח"כים, לראות אותו סובל. זה הניצחון הקטן של כל אחד מהם על כל דבר שביבי עושה. התיעוב והשנאה יבחרו מאחורי הפרגוד את נשיאינו החדש, ולא שום שיקול אחר, חלילה שיבחרו נשיא בגלל אישיותו, מעמדו הבינלאומי, פרסים שזכה, אולי אישה והיו 12 מדליקות משואה, אז כדאי למצוא עוד כמה נשים מתאימות. מאחורי הפרגוד הם יחנקו מצחוק. זו התמונה שתוביל את היום של הבחירות, הפרצוף של ביבי. זה תמיד מצחיק כשהליצן נופל.

ואם נסתכל על המועמד ראובן ריבלין, מה יש להם חברי הכנסת לבחור באיש כה ריק, עטיפה של פוליטיקאי זוטר, עסקן מגוחך, פוליטיקאי שלא עשה הרבה בפוליטיקה, בעיקר קיבל משכורת? אין להם שום הסבר רציונלי למה לבחור בריבלין. קורות חייו באתר הכנסת ובעמוד הוויקיפדיה שלו חפים מכל אירוע מכונן בחייו שהשפיע עמוקות על מדינת ישראל, מהלך חייה, כבודה, מעמדה או ציונות יוצאת דופן. היה מועמד לתפקידים שוליים, כמו ראש עיריית ירושלים בבחירות פנימיות בליכוד והמון, המון וועדות בכנסת. שר התקשורת, המשרה של פסגת חלומותיו הממשלתיים, והיו כמה תחקירים על תפקודו שם, במהפכות העצומות שהוא עשה, רובם במאות ג'ובים בדואר ישראל לחברי ליכוד.

כלום מכלום, סתם עוד פוליטיקאי ימני, קיצוני מזן שתי גדות לירדן, זו שלנו וזו גם כן. כמו מאות פוליטיקאים מכל צד, ימני או שמאלני, שחימם את הכיסא הרך בכנסת. אצלו זה נמשך שבע קדנציות וחותמו משוח בדיו סתרים. מישהו יכול לציין משהו אחד ששינה את המדינה הזו בזכות ישיבתו של ריבלין בכנסת? יו"ר הכנסת, שתי קדנציות בונוס מביבי העיקר שלא ימנה אותו לשר בממשלה. רק במהלך היו"ריות שלו הוא לבש את מסכת הממלכתיות, המנהל התקין, "כבוד הבית", וגם זה התחיל רק בחלקו האחרון של הכהונה הראשונה. הצגה אחת גדולה לנשיאות, להשכיח מאיתנו את הליצן החלול שהוא. אז הוא ירושלמי, אז מה?

על פואד אין מה להוסיף, חבר כבוד בקרקס הריצה לנשיאות. האיש מהזן הפוליטיקאי הדוחה ביותר שיש, הקומבינטור המושלם, זו שידו תמיד הייתה בכל מהלך פוליטי מבחיל וציני. מבקר המדינה כבר אמר עליו את דברו בכמה דוחות, שותף בכיר לאהוד ברק והעמותות, מפקדי הארגזים אצל הערבים והדרוזים, ובקיצור, כל מה שגורם לנו להקיא מהפוליטיקאים. דליה איציק היא פואד קטנה ופלקט חסר תוכן יותר מריבלין. פתאום קם דוד לוי. אז הוא מרוקאי, אז מה? הרי זו הסיבה השנייה הכי חשובה שבגללה פנו אליו. הראשונה כנראה נולדה מהרצון לחסל את ריבלין, ואז כנראה שרה וביבי נזכרו בפרשת הקלטת הלוהטת. גם דוד לוי קומבינטור כמו פואד, שותף בכיר להזניית הפוליטיקה שלנו בכל שנות כהונתו בכנסת, היעלבויות, סחיטות פוליטיות, כנסי מרכז הליכוד, אבי טומאת הגידול הממאיר של השד העדתי.

רבאק, בבחירות לנשיא ישראל לא נקבל נשיא אמריקאי. זה לא אותו הדבר. תסתכלו על המועמדים ותגידו לי איך מכל 120 חברי הכנסת, אין איש אחד שיקום ויגיד, די. ביזינו את התהליך, אנחנו מביישים את המדינה בבחירות האלו, במועמדים שמשתמשים בחוקרים פרטיים, בהדלפות על פרשיות שלא היו ולא נבראו (אם להסתמך על המשטרה, ואני לא מאמין לרצונות החקירה שלהם בלי הוראה מגבוה).

אולי באמת נשנה את השיטה ונבחר רק מועמדים חיצוניים לכנסת שייבחרו על פי אמות מידה שונות מכל מה שיש לפוליטיקאי להציע? אולי מעמד בינלאומי מיוחד כמו זוכה פרס נובל? אולי אנשי רוח יוצאי דופן? אולי אנשי חזון שהקימו כאן משהו לאומי? (מאז 1977 אין כאן כאלו, כי לא נבנה שום דבר לאומי)? אולי מישהו בעל היסטוריה יהודית מיוחדת במינה כמו הרב לאו? ואל תגידו לי רק גברים. השופטת דליה דורנר לא ראויה? יותר מכל הטמבלים שמחממים את הכיסא בכנסת, ביחד. איך לעזאזל לא מצליח זוכה פרס נובל לקבל 10 חתימות להגשת מועמדות?

האם ניתן להגדיר בפוליטיקה של היום, מהו הנשיא לישראל, בין הפעלתנות של פרס מול הפאסיביות של קצב (למראית עין, לא האקטיביות העירומה בלשכה)? בשביל קצת ביקורים בשדרות וירוחם, כמה לוויות ממלכתיות בחו"ל, כמה טקסים בשנה, ראיון נשיאותי בחגים, וכו', לא צריך נשיא. לו היה לנו ראש ממשלה ממלכתי ומנהיג משכמו למעלה, היינו מקבלים את כל אבק הכוכבים של הנשיאות. בתהליך הנוכחי, המועמדים והכנסת הוכיחו כי ההילה כבר לא קיימת, המוסד עצמו איבד את זכות הקיום שלו, את החשיבות לעם הזה, את המטרה והכבוד, הממלכתיות ותהילת הכבוד שהוא השרה עלינו. ואז השאלה שלא עולה כמעט בתקשורת: יש לנו צורך בנשיא בכלל?