Skip to content

ריגולטו באופרה: דרמה בלי דרמה

ביצוע מרוח של תזמורת ראשון-לציון בניצוחו של דניאל כהן העיב על הסיפור הדרמטי של "ריגולטו" מאת ורדי. בימוי חכם של דייויד פאונטני וליהוק מצוין של הסולנים, ובראשם הילה בג'יו, היו הצד החזק בהפקה של האופרה הישראלית במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

[rating=4]

מהצלילים הראשונים שאמורים להכניס את הקהל לאווירת התככים, המזימות והרוע האופפת את האופרה של ורדי, היה ברור שהמנצח הצעיר דניאל כהן לא מסוגל לשלהב את התזמורת הסימפונית ראשון לציון ולהביאה לנגינה, שתעניק עומק דרמטי לשירת הסולנים. המקצבים לא היו מספיק חדים ומנוקדים, לא שמעו מחצית מהכלים (היכן הסתתרו הקרנות שקולן לא נשמע) והביצוע היה "מרוח" – לא הייתה דרמה מרתקת בפרולוג.

לשיר הם יודעים. צילום: יוסי צבקר
לשיר הם יודעים. צילום: יוסי צבקר

הקללה שמשלח הרוזן מונטרונה  – הבריטון נח בירגר – בריגולטו ובדוכס לא הייתה מספיק מצמררת. ולכן לא הייתה ברורה הסיומת כאשר אנשי הדוכס יורים בו למוות. והרי זו אותה קללה שמלווה את ליצן החצר ריגולטו לאורך כל האופרה, ושבהגשמתה הוא מאמין. זו הקללה שבגינה ריגולטו עצמו משתתף בחטיפת בתו בלא יודעין. וזו הקללה שבעטיה הוא משלם לרוצח שכיר כדי שירצח את הדוכס אך לזוועתו מסתבר ששילם לרצח בתו האהובה.

הבימוי החכם של דייויד פאונטני, שחודש ע"י גדי שכטר, הצליח להבליט בחללי התאים שעל הבמה את תחושת הבדידות הערירית של ה"כלא", שבו נועל הליצן ריגולטו את בתו האהובה ג'ילדה. גם התפאורה של סטפנוס לזרידיס – ערירותם המיותמת של זרדי הענפים היבשים החשופים – הבליטה את תחושת הבדידות. הגוונים האפלוליים, וכנגדם האדום המלכותי הבוהק והתאורה הגאונית של פול פיינט, תרמו לעיצוב הדרמה. הניקיון הזוהר בנגינת החליל והאבוב – הבליט את הניגוד האירוני ה"בהיר" לדרמה האפלה.

טעות טראגית. צילום: יוסי צבקר
טעות טראגית. צילום: יוסי צבקר

אך מה שהפך הפקה זו לייחודית היה הליהוק המשובח של סולני האופרה, ובמיוחד שירתו של הבריטון המרשים קרלוס אלמגור, שגילם את תפקיד ליצן החצר המעונה בכישרון משחק דרמטי מופלא ובקול בעל עומק נדיר. גם אם במערכה השנייה קצת עייף והירבה באי-ניקיונות ואפילו גלש לעיתים לוויבראטו, עדיין הייתה שירתו כובשת בעצמתה הדרמטית. לג'ילדה בתו היה קול סופרן קטן ונקי. דומה שהילה בג'יו נולדה כדי לגלם את התפקיד הלירי המעודן של הבת המיוסרת באהבתה האבסורדית למי שחילל את כבודה. שירתה היוותה ניגוד מושלם לזו של אביה.

ויבראטו וקול עצור קמעא אפיינו את שירתו של הטנור האיטלקי איבן מאגרי בתפקיד הדוכס. דווקא הבס "שלנו" ולדימיר בראון היה מצוין בתפקיד הרוצח השכיר ספרפוצ'ילה. מרשימה הייתה אף הסופרן דניאלה סקורקה בתפקיד המשרתת. אך מעל הכול התעלתה על עצמה מקהלת הגברים המשובחת בשירתה ובמשחקה. ללא ספק המקהלה בהדרכת איתן שמייסר הייתה הצד החזק באופרה.

היתה זו הפקה מרשימה באומץ להיעזר בסולנים כחול לבן, אך דומה שכדי להעלות טרגדיה לירית כה מצמררת הנסבה על  אב הרוצח את בתו שלו ובת המוסרת את נפשה למען אהובה שחילל את תומתה, יש צורך באמנים שחיים את האופרה בכל רמ"ח אבריהם ובמנצח דוגמת דניאל אורן.

אבל לגמרי בלי דרמה, אי אפשר: ביום שישי בצהריים, 23 במאי, במהלך האופרה "ריגולטו" במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב, ארע קצר חשמלי בתקרת הבמה והדליק אש, שבעקבותיה הופעלו מטפי הכיבוי שהרטיבו את הבמה. האופרה הופסקה, הקהל, האמנים ואנשי ההפקה פונו בשלום מן האולם.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן