ספרו של מוחמד יונוס, המספר על לידת הקונספט של מיקרו-אשראי, מראה שאפילו בבנגלדש אין בעיה של כסף, אין בעיית מוטיבציה של עניים, הם מסוגלים לעבוד, רוצים לעבוד, וגם מסוגלים לקבל הלוואה ולהחזיר אותה, בסבירות יותר גבוהה מאשר אנשים עשירים 

מאת סבירם ליאור

באופן די מקרי, בקריאה בספר אחר, נתקלתי בתיאור יוצא הדופן על מעלליו של מוחמד יונוס, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת צ'יטגונג בבנגלדש וחתן פרס נובל לשלום לשנת 2006, וקניתי את ספרו, "בנקאי לעניים". אני חושש שהספר טרם תורגם, בניגוד לספר אחר שלו, שיצא לאור בעברית, "עולם ללא עוני".

לעומת "עולם ללא עוני", שהוא משנתו הפילוסופית של יונוס, "בנקאי לעניים" הוא סיפור החיים שלו, שניתן לקריאה כסיפורת.

מוחמד יונוס היה בנגלדשי צעיר, שנסע לארה"ב ללמוד כלכלה, היה מעורב בתנועה לשחרור בנגלדש ובחר לחזור ללמד באוניברסיטה בדאקה.

שם, הוא נחרד לראות שבעוד שהוא מלמד כלכלה ברומו של עולם, ברחובות מחוץ לכתלי האוניברסיטה אנשים גוועים מרעב. הוא יצא לכפר הקרוב, כדי לנסות ולהבין את הנושא. הדבר עצמו היה אתגר, הואיל ואסור שם לנשים לדבר עם גברים, ואיך לא, העוני והניצול הגרוע מכל מרוכזים אצל הנשים.

לאחר נסיונות רבים הצליח יונוס לדבר עם נשים דרך סטודנטית מתווכת והזדעזע לשמוע מפי אחת הנשים על כך שהיא בעצם מנוצלת באופן יותר גרוע מעבד. היא קולעת סלים, אבל אין לה כסף לקנות את החומר, לכן היא נאלצת לעבוד דרך מתווך, והדבר מותיר לה רווח של כמה סנטים ליום. משמעות הדבר היא, שהיא וילדיה חיים בחרפת רעב מתמדת.

כל מה שהייתה צריכה היה כ-25 סנט לקניית החומרים

כאשר שאל יונוס את האישה מדוע אינה מדלגת על המתווך ולווה ממישהו מעט כסף כדי לקנות את חמרי הגלם (כל מה שהייתה צריכה היה כ-25 סנט לקניית החומרים), התברר לו שהמלווים המקומיים מלווים בריבית שמגיעה לעשרות אחוזים בשבוע (!), וכמובן – על בנק אין מה לדבר.

הוא התלבט אם לתת לה את ה-25 סנט או לפתור את הבעיה. הדבר הוביל אותו לפרוייקט קטן עם הסטודנטים שלו – מתן הלואה קצרת טווח באחוזי ריבית סבירים לקבוצת נשים נזקקת בכפר. כל  ההלוואה הסתכמה ב-27 דולר, ולהפתעת כולם, הסכום הוחזר במלואו, כולל הריבית.

וכך התחיל המסע.

זה סיפור אישי, לא יצירת מופת ספרותית. יונוס כותב באופן די מחוספס, אבל למרות זאת, ואולי דווקא בגלל זה, הסיפור מרתק בלהט שבו האיש ורעיונותיו מועברים לקורא.

זו לא בדיוק ביוגרפיה וגם לא בדיוק ספר בנושא המיקרו-הלוואות (קונספט מדהים בפני עצמו). הספר הוא מעין עירוב של השניים, בעוד יונוס מטייל בו מזווית של משתתף פעיל באירועים להשקפות על הנושא ובחזרה.

במיוחד נוגעים הסיפורים האישיים של אנשים שפגש. אבל יותר מכך, שאפילו בבנגלדש, אין בעיה של כסף, אין בעיית מוטיבציה בקרב העניים, הם מסוגלים לעבוד, הם רוצים לעבוד, והם גם מסוגלים לקבל הלוואה ולהחזיר אותה, אפילו בסבירות יותר גבוהה מאשר שאנשים עשירים מחזירים הלוואות.

המסקנה המתבקשת היא שגם בישראל המצב כנראה דומה. אין בעיה של כסף, המובטלים מסוגלים לעבוד וגם רוצים לעשות זאת. העניים, המובטלים וחרפת הרעב של הזקנים, הנכים האלמנות, ואם נמשיך משם, הפשע ועוד הרבה דברים אחרים – אינם מחוייבי המציאות.

מעניין אם הקונספט הזה של מיקרו-הלוואות מתאים ליישום גם בארץ. האם מישהו ירים את הכפפה?