Skip to content

השחקנית חנה מרון, כלת פרס ישראל, הלכה לעולמה בגיל 90

ישראל איבדה את אחת מגיבורות התרבות הגדולות שלה: מרון כיכבה בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה וב-1973 זכתה בפרס ישראל. לאחרונה, בראיון ל"מגפון", התלוננה שלא מציעים לה תפקידים: "ברוך השם אני בת 90, מרגישה בריאה וחזקה, אני מקווה שיזכרו אותי לטובה, ובינתיים אני מצפה לתפקיד הבא". הנשיא שמעון פרס: "בשבילה, לא העולם היה במה, אלא הבמה הייתה כל […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
"שואלים אותי אם האמנתי שאגיע לגיל הזה". מרון. צילום: ציפי מנשה
"שואלים אותי אם האמנתי שאגיע לגיל הזה". מרון. צילום: ציפי מנשה

מלכת התיאטרון חנה מרון, שחקנית, כוכבת וגיבורת תרבות, הלכה לעולמה בגיל 90. מרון כיכבה בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה, וב-1973 זכתה בפרס ישראל. בין ההצגות שהופיעה בהן: "הוא הלך בשדות", "כולם היו בניי", "פונדק הרוחות", "הלו דולי", "הדה גאבלר", כטוב בעיניכם", "הלילה השנים-עשר". בקולנוע כיכבה מרון בסרטים "דודה קלרה", העיט" ו"כביש ללא מוצא". ההצגה האחרונה שהופיעה בה היתה "אורזי מזוודות" בתיאטרון הקאמרי. ב-1983 עשתה את הפריצה הגדולה שלה בטלוויזיה כשהופיעה יחד עם יהורם גאון, ליאורה ריבלין, תיקי דיין ואילן דר בסיטקום "קרובים קרובים".

רגע נדיר: מרון בהשתחוויה של "אורזי מזוודות", ההצגה האחרונה שלה. צילום: אליצור ראובני

ב-1970 טסה מרון ללונדון לאודישן לתפקיד גולדה במחזמר "כנר על הגג" ובדרך נפצעה קשה בהתקפת מחבלים על מטוס "אל על" במינכן. רגלה השמאלית נכרתה והיא נאלצה לעבור טיפולים וניתוחים רבים, אבל התאוששה והמשיכה להופיע על הבמה ומול המצלמה. בשנים האחרונות מיעטה להופיע על הבמה ואף התלוננה שלא מציעים לה תפקידים גם בטלוויזיה: "אני מצטערת שאין לי יותר עבודה בטלוויזיה. הייתי משחקת שם ברצון".

חנה מרון, "מהומה רבה על לא דבר". באדיבות התיאטרון הקאמרי

מרון נולדה, גדלה והתחנכה בברלין בשם חנה מאירצָ'ק, בת לאב פולני ואם ממוצא הונגרי, שהשתקעו בגרמניה בגיל צעיר.היא היתה ילדת פלא ששיחקה בהצגות, בסרטים ובתסכיתי רדיו רבים. תפקידה הראשון על הבמה היה בהצגה המבוססת על הספר "פצפונת ואנטון" של אריך קסטנר. לאחר עלייתה ארצה בשנת 1933, הופיעה מרון בתיאטרון "האוהל", ובשנת 1940 הצטרפה לסטודיו למשחק של "הבימה". במלחמת העולם השנייה התגייסה מרון לצבא הבריטי ולאחר מכן הופיעה בלהקת "מעין זה" של הבריגדה היהודית יחד עם השחקן יוסי ידין (שלאחר מכן היה לבעלה הראשון) ובפיקודו של אליהו גולדנברג. שירם הידוע היה "כל הדרכים מובילות לרומא". 

לאחר שובה ארצה בשנת 1945, נקראה מרון על ידי הבמאי יוסף מילוא לשחק בתיאטרון שעמד להקים, "התיאטרון הקאמרי", וכך נמנתה עם מייסדי התיאטרון, שהיה בזמנו קטן ועני, והייתה לכוכבת בולטת בו. התפקידים הראשונים שהזניקו אותה לצמרת היו אליזבת ב"נערת הפקר" (1947) ומיקה ב"הוא הלך בשדות" (1948)‏[3]. לאחר מכן המשיכה בתפקידים ראשיים בהצגות רבות, רובן בתיאטרון הקאמרי: "פיגמליון", "כולם היו בני", "ביבר הזכוכית", "פונדק הרוחות", "רחם פונדקאי", "הדה גבלר", "מדיאה", "בית הבובות", "כטוב בעיניכם", "הלילה השנים עשר" ו"מהומה רבה על לא דבר", ובמחזמר "הלו דולי".

חנה מרון ויוסי ידין, "אהבה מאוחרת". צילום: ישראל הרמתי

אחרי שהתאוששה מהפציעה במינכן ושבה לשחק על הבמה, זכתה מרון זכתה לאהדה רבה מהקהל. מרון גם נעשתה פעילה בארגונים הקוראים לשלום ולדו-קיום יהודי-ערבי. בשנת 1993 נמנתה עם המשלחת שהתלוותה לראש הממשלה יצחק רבין בטקס חתימת הסכמי אוסלו. מרון המשיכה כל השנים בפעילות ציבורית, חתמה בעד הקמת מדינה פלסטינית, תמכה בחרם האמנים על היכל התרבות באריאל והיתה פעילה למען החזרת החייל החטוף גלעד שליט. 

בשנת 2011 שבה מרון לבמת התיאטרון הקאמרי בהצגה "אורזי מזוודות" של חנוך לוין יחד עם אנסמבל גדול של שחקנים, ביניהם רבקה מיכאלי ודרור קרן. באותה שנה הוגדרה כשיאנית גינס על קריירת התיאטרון הארוכה ביותר, 83 שנים. לאחרונה עברה לגור בתל-אביב, מול תיאטרון "הבימה": "אם יציעו לי משהו מעניין, אני צריכה רק לחצות את הכביש", אמרה בראיון ל"מגפון". ב-2013 נערך לה בתיאטרון הקאמרי אירוע מחווה לכבוד יום הולדתה ה-90 (הווידאו למעלה – צילום ועריכה: אליצור ראובני).

חנה מרון, "הדה גבלר". צילום: ישראל הרמתי

באותו ראיון (ליעקב בר-און), לפני מספר חודשים, לכבוד יום הולדתה ה-90, אמרה מרון: "שואלים אותי אם האמנתי שאגיע לגיל הזה. אתה חי את החיים שלך, יש יום הולדת ועוד יום הולדת והנה, הופ, אנחנו ב-90. ברוך השם אני בת 90, מרגישה בריאה וחזקה, אבל באיזשהו רגע זה ייגמר. אני מקווה שיזכרו אותי לטובה. בינתיים אני מצפה לתפקיד הבא." באותו ראיון תקפה את מה שקורה במדינה: "העולם משתנה, גם ישראל, אם כי לא ממש לטובה. לא מוצאות חן בעיניי התועלתיות והסגידה לכסף".

מרון היתה נשואה שלוש פעמים: לשחקן יוסי ידין, לאדריכל יצחק ישר ולאדריכל יעקב רכטר. היא הותירה שלושה ילדים: האדריכל אמנון רכטר, השחקנית דפנה רכטר והד"ר לפילוסופיה עפרה רכטר. חנה מרון הותירה אחריה גם תיאטרון ישראלי עני יותר. היא היתה שחקנית מזן אחר, שלא קיים היום.

התפקיד האחרון: חנה מרון ב"אורזי המזוודות"

עם היוודע על מותה של כלת פרס ישראל, השחקנית חנה מרון, ספד לה נשיא המדינה שמעון פרס ואמר: "אבדה היום למדינת ישראל אישה נפלאה, אמנית גדולה ודמות מיוחדת במינה. חנה מרון הייתה אמנית במלוא מובן המילה. היא לא שיחקה – תמיד אמרה את האמת שלה גם כאשר נתנה את רשות הדיבור לזולתה על הבמה. בשבילה, לא העולם היה במה, אלא הבמה הייתה כל עולמה של חנה. היא לא התכופפה לרוחות – היא העדיפה לשבור אותן ולעמוד זקופת קומה עם האמת הפנימית שלה. כאשר נפגעה פיזית היא לא נכנעה נפשית, וגם לאחרונה כשנאבקה במחלתה היא רצתה לשאת את הסבל לבדה. חנה כבשה את לבבות הצופים בתאטרון, בטלוויזיה ובכל מקום. הייתה ביננו הדברות מעבר לתאטרון ואהבתי לשמוע את דעותיה. יהי זכרה ברוך".

הנשיא פרס וחנה מרון שמרו על קשר של ידידות עמוקה במהלך שנים רבות. לפני כחודש ימים בלבד שלח הנשיא פרס את האיגרת האחרונה לחנה עת שהתה בבית החולים וביקש לעודד את רוחה ולחבקה: "חנה היקרה,  צר לי שאת ברכת חג החירות עלי לשגר לך כשאת בבית החולים. אבל אני עושה זאת בשכנוע פנימי עמוק, שגם הפעם כמו בכל הפעמים האחרות, את תעמדי על שלך ותתגברי, כפי שהתגברת תמיד. הרי את יודעת להילחם, לאהוב, להשרות ולהיות נדיבה לזולתך עוד יותר משאת נדיבה כלפי עצמך. כמו שידעת עֶצב, ידעת לגרש עצבות. נולדת להיות אצילה, לא כנועה.

"קראתי זה עתה ספר נפלא, הביוגרפיה של אלתרמן שנכתבה על ידי דן לאור", המשיך וכתב הנשיא פרס. "זהו תיאור מרתק ומעמיק על המשורר הגדול ועל ההיסטוריה הגדולה שהוא ליווה אותה בשירתו. ושיריו העניקו לה עומק ומרום. מצאתי שכבר אז לא היססת לעמוד על דעתך גם כנגד גדולים וגם כנגד מקובלות. המרום אף פעם לא איבד את רוממתו. תוסיפי להיות מקור השראה לכולנו, סמל לצדק אנושי, אף על פי שהצדק לא תמיד נהג כפי שהיה צריך לנהוג לגבייך".

גם ראש הממשלה בנימין נתניהו הביע צער על פטירתה של שחקנית התיאטרון חנה מרון. "חנה מרון הייתה מבכירי אמני ישראל, חלוצת התיאטרון העברי ושחקנית דגולה", אמר ראש הממשלה. "היא מילאה אינספור תפקידים ראשיים על במותינו עוד לפני הקמת המדינה, וגם אחרי שנפצעה בהתקפת טרור הוכיחה הלכה למעשה שההצגה חייבת להימשך. הופעותיה היו בלתי נשכחות. גם עשרות שנים אחרי שהופיעה בסדרה 'קרובים קרובים' משפטי המחץ שלה ממשיכים ללוות אותנו עד עצם היום הזה. לכתה הוא אובדן לדורות של ישראלים שהוקירו את כשרונה ופועלה. אני שולח תנחומים לבני משפחתה. יהי זכרה ברוך".

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן