דיוני הוועדה הפיקטיבית להכנת חוק המשדר הציבורי החדש החלו השבוע בכנסת. למה פיקטיבית? כי ועדה שמסקנותיה נקבעו מראש אינה ועדה אמיתית. הרכבה מעיד על תוצאות הדיונים ודברי רוב חבריה מצביעים בעצם על חוסר הבנה מוחלט של תפקיד הכנסת כמפקחת על השלטון ומחוקקת ולא כזרוע הביצועית של שני שרים.

הדוברים ובהם שני שרים מביאים תפיסה פופוליסטית של תפקידה של רשות השידור. המילה "דמוקרטיה" כלל לא אוזכרה בדיון, יום לאחר שהנשיא הנבחר קרא בקול גדול "תחי הדמוקרטיה הישראלית". ובכן השידור הציבורי בדמוקרטיה הישראלית על פי החוק החדש עלול להיות במקרה הטוב דומה לשידור אצל השכנים מצפון או מדרום – כנוע, כפוף לפוליטיקאים, חלש אך זוכה לסיסמאות וקלישאות למכביר בעיקר בהבאת גדולתו של השלטון לידיעת נתיניו.

הנה דבריהם של יו"ר הוועדה והשרים הממונים עליה ועל החוק. היו"ר, ח"כ קארין אלהרר, לא צמחה בתחום התקשורת, אין לה מומחיות מיוחדת בתחום ומינויה לתפקיד נועד לשרת את השר שמינה אותה לכנסת – יאיר לפיד. "אין להטיל את האחריות על רשות השידור עצמה – לא על מנהליה ובוודאי שלא על עובדיה. אין הם אשמים באוזלת ידו של השלטון". אמרה יו"ר הוועדה לפרוטוקול. ובכן – יפה. היא מאשימה את אזלת ידו של השלטון. היא לא מאשימה את העובדים, וראה זה פלא גם לא את "מנהליה". מן אוקסימורון. במה נכשל השלטון? האם השלטון מנהל בעצמו או שהוא רק מינה את המוסדות ואת האחראים לניהול? ומהו חוסר האשמה במצב הרשות אם איש לא אחראי למצבה?

עוד הוסיפה אלהרר: "ה'איש החולה' הזה יוצא היום לדרך חדשה שבסיומה יקבל הציבור הישראלי שידור ציבורי איכותי וחדשני. שידור שייתן תמורה ראויה לכספי הציבור המממנים אותו, שיהווה אלטרנטיבה ערכית ומגוונת לתקשורת המסחרית.  הגיעה העת להחזיר את השידור הציבורי לציבור".

סיסמאות יפות. אבל כיצד כל זה יקרה?

מהם "כספי הציבור הממנים אותו"? הרי השר ארדן הודיע על ביטול האגרה. זה אחד מעקרונות החוק והצהרות מנסחיו. החוק הזה לא רוצה שכספי ציבור יממנו אותו אלא ש"רק" אגרת רכב תממן ורק כספי האוצר יממנו. מנסחי החוק טוענים שיחסוך כסף לציבור ויקל עליו דווקא.

עוד אוקסימורון.

שר התקשורת גלעד ארדן: "יש בהצעה בשורה אמיתית לחיזוק השידור הציבורי ולחיזוק שוק התוכן והיצירה. יש כאן בשורה לציבור הערבי ובשורה לילדי ישראל בהקמתו של ערוץ ילדים ונוער.  תוקם חטיבת ניו-מדיה ונביא לביטול האגרה. המודל עליו יתבסס הגוף החדש יהיה חסכוני ויעיל יותר. הוא יחסוך מאות מיליוני שקלים בשנה לציבור. לצד ההסכמה של האוצר לוותר על חלק מההכנסות יתאפשר ביטול האגרה ללא תוספת של אגורה אחת מעבר למה שהציבור שילם עד היום. מי שאומר אחרת משקר".

האוצר מוותר על הכנסות? האם השר שומע מה הוא אומר? האם רשות השידור נועדה כדי להביא הכנסות לאוצר? האם מדובר כאן על מכירת גז או נפט? כיצד חוסכים מאות מיליונים? הרי ביטול האגרה הביא את ועדת לנדס להמליץ על השקעה נוספת, כדי לממן את הפער החסר בתקציב מכספי האוצר. אז האוצר לא יוותר על הכנסות אלא להיפך – הוא יוציא יותר כסף על הרשות החדשה.

יעיל יותר? כיצד? אין בהצעת החוק החדשה שום צעד של ייעול. לא במנגנון ההתקשרויות, לא במבנה הארגוני והניהולי. יש בה רק הצהרה על פחות עובדים ועל עובדים יותר זולים. האם זה מבטיח ייעול?

האם זה מבטיח שחוזים ייחתמו בלוח זמנים קצר יותר? על פי הנחיות מבקר המדינה? האם התכניות המצוינות שמבטיח השר יגיעו לשידור מהר ובזמן ומי יפקח על איכותן אם כל בעלי הניסיון יילכו למעשה הביתה?

כיצד יחוזק שוק התוכן אם פחות כסף יושקע בשידור הציבורי?

שר האוצר, יאיר לפיד המשיך במצעד הסיסמאות. הוא לא דיבר על דיונים רציניים בוועדות הכנסת שתפקידן לייצר שידור ציבורי עבור הדמוקרטיה הישראלית. לא על חזון השידור הציבורי מבחינת תעודה, דרמה, תרבות, חדשות, שידורים לעולים, שידורים ערכיים לילדים ולאוכלוסיות מגוונות, שידורים מיוחדים שאינם מושתתים על רייטינג ורווח.

 "הליך החקיקה שלפניכם ייצר בישראל שידור ציבורי אמיתי, חף מלחצים פוליטיים, בלי האגרה שמכבידה על כל אזרח. אזרחי ישראל יקבלו ערוץ חדש, רלבנטי ותחרותי, שידור ציבורי שקוף, חדשני ואחראי, עם תרבות ארגונית נכונה ומבנה יעיל".

חף מלחצים פוליטיים? הרי לפיד עצמו אמור לאשר כל תקציב, כל תלוש שכר. הוא עצמו יאשר למשל את החוזה של טאלנט מסוים שייבחר להיות הכתב הכלכלי שמסקר את משרד האוצר.

האגרה מכבידה על האזרח? שקל אחד ליום מכביד על האזרח? אולי חוסר היכולת לרכוש דירה בישראל במשך תקופת חיים שלמה מכביד על האזרח? אולי יוקר המחייה מכביד על האזרח, מחיר המים, החשמל והארנונה?

גביית האגרה באמצעים קשים ואגרסיביים היא שהשניאה את האגרה על הציבור. את הליך הגבייה יש לתקן כנהוג במדינות מתורבתות ודמוקרטיות. אבל אי אפשר לומר ש-370 שקלים לשנה מכבידים על האזרח.

לפיד הוסיף עוד למרבה האירוניה כי "הרשות איבדה דרכה… ואמינותה ירדה בעקבות מעורבות פוליטית. פוליטיקאים לא צריכים להיות מעורבים בתקשורת. לא ראשי ממשלות, לא שרי אוצר ולא שרי תקשורת. לנו הפוליטיקאים לא תהיה שום דריסת רגל".

אורוול היה מתהפך בקברו. הביטוי "השר" מופיע בחוק החדש עשרות פעמים. השר הממונה, שר האוצר ושר המשפטים. שלשת אלה מאשרים ומתערבים וממנים. כיצד לא תהיה להם דריסת רגל? כיצד הם לא יהיו מעורבים בתקשורת?

לראש הממשלה יש עיתון חינמי. כיצד "ראשי ממשלות" לא יהיו מעורבים בתקשורת?

שר התקשורת סוגר את השידור הציבורי, שולח הביתה את כל העיתונאים ובעלי הניסיון והמקצוע, ממנה את ועדת האיתור ואת הדירקטוריון של המשדר החדש, ויכול להחליף את חברי הדירקטוריון ולהאריך את כהונתם, לפטר את המנכ"ל ועוד סמכויות שדווקא מגדילות את המעורבות הפוליטית.

לא דריסת רגל יש לפוליטיקאים בחוק החדש, אלא שתי רגליים כבדות וחותמת כשרות פוליטית על כל פעולה שהגוף העיתונאי החדש ירצה לבצע.

שידור ציבורי שהציבור אינו המממן שלו, אינו שידור ציבורי, ואם השלטון מממן אותו הוא פשוט הופך להיות קול הרעם מקהיר.

חברי פרלמנט שאינם עצמאיים לשקול לבדוק ולהחליט על חוק, אינם משרתים את הציבור או את הדמוקרטיה. למרות שלכאורה לשם כך הם נבחרו.

עוד אוקסימורון ישראלי לתפארת הדמוקרטיה הישראלית. יעיל כמובן. אמיתי, חדשני כמובן כמובן.

איתי לנדסברג-נבו הוא עיתונאי ברשות השידור ופובליציסט ישראלי המשמש כמנהל מחלקת התעודה בערוץ הראשון‏.