עייפה ומאוכזבת. משחק הפתיחה בין המארחת ברזיל לבין קרואטיה, שהסתיים בתוצאה 3-1 לטובת המארחת, היה מלא טעויות שיפוט שהעיבו על הצפייה במשחק. גם השקופיות ופעלולי ה"רגשי" שעשו עובדי רשות השידור על מנת שנחוש אמפטיה למצבם רק פעלו כבומרנג ואף עוררו בי אנטגוניזם. ריחמתי על הטכנאי המסכן, שסיפר שהכריחו אותו להישאר בעבודה עד שעה מאוחרת על מנת לשדר את משחקי המונדיאל ואף לרגע שקלתי להחתים על עצומה לשינוי שעות המשחקים, או לסגירת הרשות כבר עכשיו. לא יכלו למצוא טכנאי שהוא גם אוהד כדורגל?

ונחזור לענייננו.

נכון, כל משחק בין קבוצה דרום אמריקאית לבין קבוצת מאירופה הוא בעייתי עבור פיפ"א, משום שנדרש שיבוץ של שופט וקוונים נייטרליים, ממקומות בהם המשחק פחות פופולרי והמשחקים שונים מעט באופיים. ועדיין…

על הנייר, היו ליואישי נישימורה, השופט היפני בן ה-42 'קבלות'. הוא החל את הקריירה הבינלאומית שלו לפני עשר שנים, בשנת 2004. מאז הוא כבר שפט במשחקי גמר של מספר טורנירים: גביע העולם בכדורגל עד גיל 17 בשנת 2007, כולל הגמר; גביע העולם בכדורגל עד גיל 20 בשנת 2009; אליפות העולם לקבוצות בשנת 2010; טורניר הכדורגל באולימפיאדת לונדון 2012; וגביע אסיה 2007, 2011. בנוסף, הוא נבחר לשפוט במשחק הגמר של גביע אפריקה בשנת 2008.

הוא שפט בעוד הרבה טורנירים בינלאומיים, אבל באופן אירוני, ואולי גם משום שיש לנו זיכרון קצר וסלקטיבי, זוכרים אותו דווקא בשל משחק רבע הגמר בין הולנד לברזיל במונדיאל 2010 בדרום אפריקה, אז שלף כרטיס אדום למגן הברזילאי פיליפה מלו. המשחק הסתיים בניצחון 2:1 להולנד והביא להדחתה של ברזיל מהמונדיאל.

החלטות שיפוטיות גרועות לשני הצדדים (ברזיל וקרואטיה) ליוו את המשחק אתמול מתחילתו ועד סיומו. לא רק נישימורה טעה במשחק טעויות לא הכרחיות ולעתים אף מביכות. גם הקוונים טורו סאגארה וטושיוקי נאגי תרמו את חלקם. אין ספק, שההחלטה השיפוטית הבעייתית ביותר היתה ההחלטה על בעיטת עונשין לטובת ברזיל לאחר עבירה (שלא היתה ולא נבראה) של פרד על לוברן. בעקבותיה, בעט ניימאר לשער מהנקודה הלבנה והבקיע את שערו השני לטובת ברזיל. "קשה להחליט מיהו השחקן הטוב ביותר של ברזיל על המגרש, ניימאר או השופט," צייץ בטוויטר גארי ליניקר, פרשן ה- BBC וחלוץ העבר של נבחרת אנגליה. הוציא לי את המילים מהפה, או ליתר דיוק – מהמקלדת.

שורה תחתונה: הסלסאו, למעט אוסקר, לא הרשימו במיוחד. לעומת זאת, הקרואטים הפתיעו. יהיה מעניין לצפות במשחקיה הבאים של קרואטיה, עם מנדז'וקיץ'. איצטדיון קורינתיאנס בסאו פאולו היה מלא אוהדים מקומיים ששמחו בניצחונה של הנבחרת 3:1, אבל לי נותר טעם מר בפה.

ועוד שתי הערות על טקס הפתיחה:
(1) טקס הפתיחה של משחקי גביע העולם בכדורגל 2014 היה קצר יחסית, צבעוני, תוסס ומלא חיים. לכולם היה ברור שהוא רק ההקדמה לדבר האמיתי, אבל הטקס שיקף במדויק את רוח המדינה המארחת. או לפחות את האופן שברזילאים רבים היו רוצים לחיות, אולם בשנים האחרונות לא מתאפשר להם. הברזילאים חגגו את הטבע המגוון שברחבי המדינה הענקית, את תושביה הססגוניים עם שמחת החיים והתשוקה למוזיקה ולריקוד, והכי חשוב, את מה שמחבר בין כל הברזילאים באשר הם – הכדורגל.

דווקא ג'ניפר לופז איכזבה. אחרי חרושת השמועות של הגעה, אי הגעה, ביטול, השתתפות, שגדשו את הצהובונים, ציפיתי ליותר מג'יי-לו. אולי היו אלה סתם בעיות סאונד שבהעברת השידור (נקמת הטכנאי?), אבל הביצוע של שיר הרשמי של הטורניר, "אנחנו אחד" – "We are One", היה חביב בלבד.

קטע מביך: פיטבול היה צריך לסייע לג'ניפר לופז לאחר שהמעלית נתקעה בזמן שעלתה לבמה.

(2) אחד הקטעים המרגשים בטקס, היה בעיטת הפתיחה הסמלית וההיסטורית, של משחקי גביע העולם. ילד פאראפלג (משותק בשתי גפיו התחתונות), מחובר לאב טיפוס של מכשיר אקסוסקלטון (Exoskeleton – רובוט ששולט בפעולות המוח), קם מכיסא הגלגלים, הלך 25 מטרים אל המגרש ובעט בכדור.

זו היתה הצגת תכלית ראשונה של פרויקט "Walk Again", קבוצה שמורכבת מ- 156 מדענים, מהנדסים וטכנאים ממכוני מחקר באוניברסיטאות ברחבי העולם. מטרת הפרויקט היא לפתח טכנולוגיית ממשק מוח-מכונה שתאפשר לאנשים בעלי ניידות מוגבלת, כמו פאראפלג, לחזור וללכת שוב תוך שימשו במוח לשלוט במכשיר שהיא חיצונית לגוף. הפרויקט ממומן על-ידי חברה בבעלות ממשלת ברזיל, תחת פיקוח של משרד המדע, הטכנולוגיה והחדשנות. שאפו למארגני הטקס – רעיון קטן אבל גדול.