Skip to content

כשמחפשים את הרוע מתחת לפנס

ההצעה להכריז על גברים הצורכים שירותי מין בתשלום כעל עבריינים פליליים אינה פותרת דבר. היא משרתת צורך פופוליסטי להראות שעושים משהו נגד ניצול נשים. אבל ההצעה הזו לא תפתור דבר. היא בסך הכול תוריד את הזנות למחתרת ולא תמנע את המשך השליטה של הפשע המאורגן בתחום הזה. הפתרון: מיסוד עכשיו. עמדה

כשמחפשים את הרוע מתחת לפנס

ההצעה להכריז על גברים הצורכים שירותי מין בתשלום כעל עבריינים פליליים אינה פותרת דבר. היא משרתת צורך פופוליסטי להראות שעושים משהו נגד ניצול נשים. אבל ההצעה הזו לא תפתור דבר. היא בסך הכול תוריד את הזנות למחתרת ולא תמנע את המשך השליטה של הפשע המאורגן בתחום הזה. הפתרון: מיסוד עכשיו. עמדה

הצעה להכריז על גברים הצורכים שירותי מין בתשלום כעל עבריינים פליליים אינה פותרת דבר. היא משרתת צורך פופוליסטי להראות שעושים משהו נגד ניצול נשים. אבל ההצעה הזו לא תפתור דבר. היא בסך הכול תוריד את הזנות למחתרת ולא תמנע את המשך השליטה של הפשע המאורגן בתחום הזה. הפתרון: מיסוד עכשיו. עמדה

מאת אורי קציר

רטוריקה פופוליסטית. זוארץ בכנסת

חברת הכנסת אורית זוארץ מתגאה הבוקר בהישג נאה: עלה בידה לגבש הסכמה חוצת מפלגות ולהעביר בוועדת השרים לחקיקה הצעת חוק הקובעת שכל גבר שישתמש בשירותי זנות יוכרז כעבריין פלילי ויועמד לדין בהתאם. התקשורת חוגגת. הקונסנזוס מוחלט. בעוד מספר ימים היא גם תאושר, קרוב לוודאי, בקריאה טרומית בכנסת.

הבעיה האמיתית בכל הסיפור הזה היא העובדה שחברות כנסת מחליטות שעיסוק בזנות אינו יכול להיות עניין שבבחירה. אולי כדאי להן להרים טלפון לאנני ספרינקל או לקסאווירה הולנדר, שהפכו את העיסוק הזה לפרנסה לא רעה והתגאו בכך שאיש לא חי על חשבונן ושהכסף שהרוויחו נכנס לחשבון הבנק שלהן בלבד. מה שמעלה את השאלה מה יקרה במצב שבו יזמית סקס ישראלית מפרסמת את שירותיה וגבר שנתקל במספר הטלפון או בכתובת המייל שלה יוצר קשר ומזמין אותה לבוא אליו תמורת תשלום. היא מציעה, הוא קונה, אף אחד אחר לא מתחלק עימה בתמורה. כל שקל זורם לחשבון הבנק שלה. גם אז זה ניצול? גם אז הגבר עבריין?

לא צריך להיות מאוד מתוחכם כדי להבין שמדובר בחקיקה שמחטיאה את העיקר. והעיקר כאן הוא שהתחום הזה אינו ממוסד ואינו מפוקח. אם מקשיבים לרטוריקה הפופוליסטית הקבועה של אורית זוארץ, זהבה גלאון ועיתונאיות שהנושא מרתק אותן, קיומה של זנות אינו יכול להיות תוצר של בחירת אישה, אלא רק של כפייה מצד הגבר. לפיכך, ההיגיון הוא שצריך לנתק בין גברים לבין מין בתשלום, ומי שיעז לשלם, יישפט. מה יקרה אם אישה תציע לגבר מין בתשלום? גם נגדה יוגש כתב אישום?

חוק היסוד של הכלכלה קובע שאם יש קונה מרצון ומוכר מרצון – יש עיסקה. הכלל הזה נכון גם באשר למסחר שירותי מין. אפשר להתווכח אם בחירתה של אישה לעסוק בזנות מרצונה היא עניין אלגנטי, אבל לשיטתי, לפחות, אין ספק שיש לה את הזכות הבסיסית לבחור בכך. הואיל ועיסוק בזנות מערב בדרך כלל גם גברים, אי אפשר לכבד את רצונה של האישה לעסוק בזנות בלי לכבד את רצונה לקיים מגע מיני עם גבר.

הזנות באירופה. בירוק: הזנות חוקית וממוסדת, בכחול: הזנות חוקית אבל סרסרות ובתי זונות אינם חוקיים, באדום: הזנות או צריכתה אינם חוקיים

הלובי הנשי בכנסת מחפש את המטבע מתחת לפנס. כשחברות כנסת מבקרות במכוני ליווי בתחנה המרכזית ושומעות סיפורים על נשים שנחטפות, מוברחות, נאנסות ומוכות הן מזדעזעות ומחליטות לנקוט פעולה – ובצדק. את החוטפים, המבריחים, האנסים והסרסורים יש לעצור, לשפוט ולשלוח לשנים ארוכות בכלא. את הנשים יש לשחרר, לשקם, לדאוג להן לפיצוי נאות מאלה שפשעו נגדן ולאחר מכן לשלוח אותן לארצות מוצאן. אבל אלה המקרים הברורים. מי שרוצה לראות את המקרים הבעייתיים מוזמן לפתוח את "לאישה", את "את" ואת יתר המגזינים, שקהל היעד שלהם הוא נשי בעיקרו. מדובר בזנות לכל דבר ועניין (גם אם "רכה" בהגדרתה), משום שהיא מתנה מתן תמורה פיסית (ואי אפשר להטיל ספק בכך שהתמורה היא בעלת אופי מיני) בתשלום. אפשר למצוא שם באלף צורות ואחת את נוסחת "מעוניינת ביחסים תמורת תמיכה". אפשרויות ההתקשרות הן בדרך כלל באמצעות טלפון או מייל, כך שיש למעוניינת אפשרות לסנן את המתקשרים. סקס כפוי ללא אבחנה בוודאי שאין כאן. ההיפך הוא הנכון. אבל הפמיניזם הישראלי מעדיף להתעלם מהפעילות הזו, על היקפה האדיר, משום שהיא מפריכה את הטענה שנשים אינן מוכנות לקיים מרצונן מתן שירותי מין תמורת תשלום. אני מניח שתימצא כבר חוות הדעת המשפטית שתסביר שהדוגמאות שציינתי אינו בגדר זנות או, לחלופין, שאיזה גבר אנונימי עומד מאחורי המודעות האלה ומנצל את הנשות המתפרסמות בהן, אבל מה שברור כבר עתה הוא שאין כמעט התייחסות לתופעות הללו.

בעוונותיי, בדקתי את נושא הזנות בעבודת המאסטר שהגשתי לפני שנים. מתברר שכבר לפני למעלה ממאה שנה הבינו בצפון אמריקה, שבניצול לרעה של פרוצות יש להילחם באמצעות איסור הסרסרות וכליאת הסרסורים. בישראל של ימינו התובנה הזו טרם קנתה לה שביתה ורבות רבות משוכנעות שאפשר למגר את הזנות. וכל זאת, על אף שכבר בשנות השבעים המליצה ועדת ציבורית בראשות השופטת הדסה בן עתו על מיסוד התחום.

ועכשיו להסדרה עצמה.

ברמה התפיסתית, ההסדרה חייבת לצאת מכמה הנחות יסוד: אין לפגוע בזכויות האדם על בסיס מקצועו, עיסוקו, עבודתו וכדומה; שום חוק לא הצליח מעולם למנוע את קיום הזנות; זנות מוגדרת כאספקת שירותי מין תמורת תשלום המוסכם בין שני בוגרים, ועל כן גם ככל מקצוע בו אנשים מחליפים שירותים על בסיס כישורים בכסף או בשווה ערך אחר; קטינים או בוגרים שלא הסכימו לכך ושנכפה עליהם העיסוק במין זכאים לקבל הגנה מלאה מהחוק ומאוכפיו; לעוסקים בתעשיית המין מגיעות אותן זכויות כמו לעוסקים בכל מקצוע אחר, כולל הגנה מפני ביצוע פשעים כנגדם, התעללות מינית ואונס; יש להם גם את הזכות המלאה להצהיר על עיסוקם ועל ההכנסה הנובעת ממנו בפני מוסדות פיננסיים ושירותי גבייה רשמיים של המדינה; לאלה המאמינים כי זנות היא פעילות מסואבת שמורה הזכות שלא לעסוק בכך, בין כלקוחות ובין כעובדים; ולסיום – שעבריינים וטיפוסים פליליים קיימים בכל תחום ושאם היה צריך לפסול מקצוע רק משום שמאן דהוא העוסק בו ביצע עבירות פליליות לא היו נותרים מקצועות שאפשר בכלל לעסוק בהם – ומכאן שבעבריינים צריך לטפל באמצעות אכיפת החוק, ללא כל קשר למקצוע שבתחומו הם פועלים.

הלאה. הזנות היא מקצוע לכל דבר, ועל כן היא חייבת להיות כפופה לפיקוח של חקיקה ותקינה, בין השאר בתחומים כמו פיקוח בריאותי הדוק, פרסום ועוד. מטרת החוקים והתקנות שיסדירו את נושא הזנות תהיה ליצור סביבת עבודה בריאה יותר, בטוחה יותר ובעלת תנאי סעד טובים יותר לעוסקים בה, להגן על ילדים מפני ניצול מיני לצרכי זנות, לבטח את עובדי תעשיית המין מפני נזקים אפשריים לגופם ולרכושם, להגן על בריאות הציבור, לשמור על עצמאותם ופרטיותם של עובדי תעשיית המין, לעודד התנהגות אחראית בקרב בעלי מוסדות העוסקים במין ולצמצם את מעורבות הפשע בתעשיית המין של ישראל.

יש להקים גוף שיפקח על הזנות. חבר המנהלים של אותו גוף יהיה מורכב, בין השאר, מעובדים בהווה או בעבר בתעשיית המין, ממשפטנים, מכלכלנים, מנציגי מוסד מוכר הפועל לקידום מעמד האישה וכן הלאה. גוף זה יעסוק בגיבוש המלצות לתקנות, שבאמצעותן אפשר יהיה להוציא אל הפועל את החקיקה המסדירה את ענף הזנות, בפיקוח על רווחת עובדי התעשייה, לרבות תנאים סוציאליים, ימי חופשה ועוד. הגוף המפקח ידווח על פילותו והמלצותיו, כמו כל גוף סטטוטורי, לשר הממונה ולוועדה הרלוונטית בכנסת.

יזמית סקס עצמאית. אנני ספרינקל

התקנות שיסדירו את הפיקוח ידרשו מפרוצה, מבעלי בית בושת או מבעלי סוכנות ליווי לקיים תנאים שיעמדו באמות מידה קבועות מראש של ניקיון, שמירה על רמה גבוהה של היגיינה במתקני נופש (בריכות שחייה, סאונות וכדומה) ובאביזרי המין, כיבוס מצעים, בגדים ומגבות, היגיינה במתקני השירותים במקום, חיוב העברת מידע לעובדי התעשייה בנוגע למחלות המועברות באמצעות מגע מיני, ובעצם לכל מחלה שהיא ועוד. כמו כן, יחוייבו כל העוסקים בתחום להסכים לבדיקות שיוודאו כי הם מקיימים את תנאי החוק והתקנות המסדירים את הזנות.

כל עובד בתחום הזנות, כל בית בושת, כל סוכנות ליווי – כולם יהיו חייבים ברישום אצל רשם מיוחד שימונה לצורך זה על ידי המדינה. יהיה עליהם לדווח לו על כל שינוי בכתובת המגורים או כל שינוי אחר העשוי להשפיע על העיסוק. הרשם הוא שיעניק את הרישוי לעסוק בזנות לאחר שתוגש לו בקשה רשמית. הרשם יוכל להטיל קנסות על מבקשי רשיון או בל בעלי רשיון שיתברר כי מסרו פרטים לא נכונים. יתכן שיש מקום גם לכך, שפרטי הסכם בין בעלי בית בושת לבין פרוצה העובדת בשירותו יהיו גם הם בידי הרשם, כדי להבטיח שהעובדת תקבל את המגיע לה ולא תנוצל פיננסית.

אני מציע גם להפעיל צעדי ענישה קשים כלפי מי שינצל אחרים לצורך עיסוק כפוי בזנות. לצורך העניין, ניתן יהיה לקבוע עונשים של עשרות שנות מאסר על העסקת קטין בזנות בניגוד לרצונו, על חיים רווחי קטין שהועסק בזנות, על פיתוי קטינים וכדומה. אדם לא יוכל לכפות על אחר להעניק שירותי מין או לחיות על רווחי אדם שהועסק בכך בניגוד לרצונו.

במדינות רבות במערב פועלת הזנות כמקצוע לכל דבר ועניין. בארצות הברית, שנחשבת למדינה שמרנית במיוחד, פועלים גופים הפועלים לשמירה על זכויות עובדי ועובדות תעשיית המין, לקידום השכלתם בנושאים הקשורים במקצועם ועוד. במדינת נוואדה הפכה הזנות לחוקית כבר בראשית שנות השבעים. במדינות מתקדמות כמו אוסטרליה, אוסטריה, הולנד וסינגפור הזנות פועלת באופן חוקי ומוסדר. רשת חינוך בינלאומית לפרוצות מופעלת זה שנים על ידי עובדים ועובדות של תעשיית המין ומיידעת עובדים אחרים שלה באשר לזכויותיהם. הצעת חקיקה שהועלתה בשנת 1996 במדינת דרום אוסטרליה מדברת על דה-קרימינליזציה של הזנות. שווה ללמוד ממנה. היא יכולה להוות מודל ראוי.

הגישה הפמיניסטית הנהוגה בישראל מעדיפה לעשות דה-לגיטימציה מתמשכת לכל נושא הזנות, משום שהיא טוענת, למעשה – כפי שציטטתי בתחילת המאמר – שהעיסוק הזה הוא המצאה גברית, שמטרתה לשעבד ולנצל נשים. אם זה אינו מקצוע, ודאי שאין צורך בהסדרתו. להיפך, מי שמעוניין בהסדרתו הוא מי שמעוניין בהנצחת הניצול הזה. הטענה הזו, היסטורית, לא מחזיקה מים. הגישה הטוטאלית שסיסמתה "מיגור הזנות" היא חסרת כל סיכוי. גם מצדדיה מבינים את זה.

המשך ההתעלמות מקיומה של הזנות כמקצוע יכתיב בהכרח החרפה של המצב הקיים. כיום, התחום הזה פרוץ לחלוטין וכל אחד עושה בו כבתוך שלו. היעדר האכיפה מאפשר חופש פעולה רחב יחסית לסוחרי נשים המתעללים ב"סחורה" שייבאו לכאן ועושים בה כבתוך שלהם. העיסוק בזנות אינוה בלתי-חוקי (רק שידול לזנות נחשב כעבירה), אבל גם מעמד מוסדר אין לו. אם אלה שמבקשים לשלם עבור שירותים מעין אלה נאלצים לקבל את שירותיהם מגופים הפועלים בחסות גורמים עברייניים שונים ומזינים בכך את השתלטות הפשע על התחום הזה. הכסף, למותר לציין, הולך ברובו לסוחרי שפחות המין הללו, במקום לנשים עצמן. הסדרה של הנושא בחקיקה ובהקמת גופים מתאימים להוצאתה לפועל תביא לצמצום משמעותי של התופעה הזו ותאפשר להקמת מערכת בה תוכל כל עוסקת בתחום להיות השליטה הבלעדית על הכנסותיה, הוצאותיה וקהל הלקוחות שלה.

11 Comments

  1. דותן
    14 בפברואר 2012 @ 14:41

    "…פרטי הסכם בין בעלי בית בושת לבין פרוצה העובדת בשירותו יהיו גם הם בידי הרשם"

    כלומר, בידי המדינה יהיה מאגר ובו שמותיהן ופרטיהן של כל הזונות בארץ.

    ואז המאגר הזה ייפרץ, והפרטים ישייטו חופשי ברחבי האינטרנט.

    הכוונה טובה. הביצוע יגרום לבעיות חמורות.

  2. עמי שחר
    14 בפברואר 2012 @ 1:43

    ומה הדין של זוג אשר הבחורה מציע לחבר שלה:
    בא קח אותי לסרט וארוחה ונקנח את הערב אצלי במיטה…
    הרי גם כאן מתקיימים כל התנאים של החוק (של השמוק) ואכיפתו. לא כן?

    וישנן כמובן עוד הרבה שאלות בלתי פתורות, שהח"כית הפופוליסטית זוארץ, לא נתנה דעתה עליהן
    (אולי, כי אין לה…)

  3. ירון הרפז
    13 בפברואר 2012 @ 12:43

    שימו לב לנקודות הבאות:

    1. זהבה גלאון הגישה הצעת חוק דומה מאוד (אם לא זהה) בכנסת ה-17. זהבה גלאון אינה חתומה על ההצעה הנוכחית. עניין של אגו?

    2. עיון ברשימת החתומים על ההצעה מגלה משהו מאוד מעניין: יחד עם כמה נשים (שלי יחימוביץ, מרינה סולודקין,חנין זועבי), שאר החותמים הם ח"כים שמונעים ממניעי דת: נסים זאב, יצחק וקנין, מיכאל בן ארי, יעקב כץ ויהודים אחרים – וכן אברהים צרצור מהתנועה האסלאמית. אכן, ברית אינטרסים מעניינת.

    • עמי שחר
      14 בפברואר 2012 @ 10:05

      ירון, אכן אכן

      לגבי זהבה גלאון – בצדק רב היא והצעתה הושלכו לפח
      לגבי ההמשך (ברית האינטרסים של מנוגדי האינטרסים), זה מתחבר תגובתה של קודמתך – רותי לגבי הצורך אך אי-היכולת למסד את הזנות ולפעול למגר את היוצרים שלה (סוחרי האדם) – ניתן לומר כך:

      יש לכנסת כיום בעיה כללית וגורפת עם הגדרות אלה, שכן, יהיה צורך לשנות את שם הכנסת ואת הגדרת תפקידי חבריה בהתאם….

  4. רותי
    13 בפברואר 2012 @ 11:38

    השאלה היא אם יש איזה שהוא סיכוי להעביר חוק שיימסד את הזנות בישראל כיום. לדעתי התשובה היא בברור 'לא'. מכוון שכך, הרוב הגדול של הזנות בישראל הינו – וימשיך להיות – תוצאה של פעילות פלילית, סרסור ואלימות כלפי הנשים שעוסקות בכך.

    אני מסכימה שעיקר האכיפה צריכה להיות כלפי הפושעים (או יותר נכון – החולירות) שמכריחים נשים להיות זונות, וכלפי כל "שרשרת האספקה" הזאת. אבל מי שמשתמש בשירותים האלו חייב לקחת אחריות על חלקו במסחר הלא חוקי הזה, ואם הבושה והמוסר הפנימי לא מספיקים בשביל לעצור את אותו אדם, אולי החשש מתביעה פלילית (והפרסום שיבוא בעקבותיה) יגרום לחלקם לצמצם את הפעילות.

    • אורי קציר
      13 בפברואר 2012 @ 11:53

      רותי, יש בתגובה שלך סתירה פנימית. מצד אחד את מסכימה איתי שצריך לסלק את הפשיעה המאורגנת מהתחום כדי שיישאר יותר נקי. מצד שני, את בעצם קובעת שהוא לא צריך להתקיים, משום שבהיעדר לקוחות גם לא יהיו שירותי זנות, ולפי מה שאני מבין את סבורה שיש להפוך את לקוחות הזנות לעבריינים פליליים.

      אז ככה: אי אפשר לקיים זנות ללא לקוחות. ברגע ששולחים את הלקוחות לכלא, כדברייך, הזנות תעבור למחתרת. אגב, לדעתי, זה בדיוק מה שקורה היום בשבדיה, שיוזמת החוק מביאה משם נתון לפיו בעקבות חקיקה דומה הזנות פחתה שם בחמישים אחוזים. אני מניח שהחלק ש"פחת" פשוט עבר למחתרת והוא לא מתבצע בגלוי. בכל מקרה, התופעה לא נעלמה שם וגם לא תיעלם בעתיד. כי להבדיל ממחלות (שאותן אפשר להעלים), אי אפשר לחסן בני אדם נגד קיום מגע מיני.

      כך שאם כבר קיימת תעשיית מין, שלפחות תתבצע באופן מסודר ומפוקח. ולגבי האכיפה נגד מי שאת כינית "החולירות" – אני תומך בהחמרת הענישה על עבירות מסוג זה לעשרים וחמש עד שלושים שנות מאסר ובמקרים מסוימים – גם ללא אפשרות לקצר את העונש. שה"חולירות" ייכנסו למקרר.

      • רותי
        13 בפברואר 2012 @ 12:08

        הו לא. אני ממש מסכימה איתך שצריך למסד את הזנות, ורק לקוחות של זנות פושעת צריכים להענש (אני לא בטוחה שכלא זה העונש הרצוי, אבל זה כבר דיון אחר). אני רק לא חושבת שמיסוד הזנות בארץ זה משהו שהולך לקרות בקרוב, ובינתיים צריך לפעול לצמצום הזנות האלימה.

        במילים האחרות – אלא אם כן תאמר לי שאחוז ניכר מאלו שהולכים כיום לפרוצה הולכים למישהי שהחליטה לעשות זאת על דעת עצמה וששולטת בכסף שהיא מקבלת, אני לא חושבת שהחוק הנוכחי סותר את השאיפה הסופית – והנכונה – של זנות ממוסדת. (ואני מניחה שהחוק מתעלם מהזנות ה"רכה" דרך מודעות ב'לאישה' שתיארת ולכן זה הם לא ייחשבו כלקוחות. אבל יכול להיות שאני טועה 🙂 ).

  5. אבנר ה.
    13 בפברואר 2012 @ 11:14

    שום חוק אמנם לא הצליח למנוע את קיום הזנות. באותה מידה, שום חוק גם לא הצליח למנוע את הרציחות בעולם. ובכל זאת אנחנו נלחמים בתופעה ומגדירים רצח כמעשה לא מוסרי.
    התופעה של זנות נובעת (בין השאר) בגלל הכוח העודף שיש לגברים בחברה. אתה מציג את הגבר ואת האישה כשווים ולא כך היא. ישנה מערכת כוחות שבה הגבר מנצל את עליונותו בכדי להשית את מערכת הכוחות הנצלנית שמתקיימת בין זונה ללקוח שלה.
    אין בידי מספרים כרגע, אבל ספורים המקרים שאישה אכן בוחרת במקצוע הזה. רוב הנשים עברו התעללות מינית בילדותן והחלו לעסוק בזנות כשהיו קטינות תוך התבגרות בסביבות של מצוקה וחסך רב.
    כל מערכת יחסים יציבה בין גבר לאישה (כולל נישואין) מאז ומעולם כללה גם אלמנט כלכלי. אבל להסתמך על העובדה הזו בתור סיבה לכך שזנות גם היא דבר נורמטיבי, נראה לי פסול.
    ודבר נוסף – אתה אומר "חוק היסוד של הכלכלה קובע שאם יש קונה מרצון ומוכר מרצון". החוקים והנורמות החברתיות שלנו לא נשענות רק על חוקי הכלכלה (ע"ע מחאה חברתית). יש אספקטים מוסריים, סוציולוגים ופסיכולוגים שחשובים מאותם חוקי כלכלה שבעלי ההון והכוח מנסים להשליט עלינו.

    • אורי קציר
      13 בפברואר 2012 @ 11:29

      אבנר, התגובה שלך בהחלט ברורה, אבל היא מערבת כמה תחומים שצריך להפריד ביניהם. בוא ונעשה סדר, ברשותך.

      אני מקבל את טענתך שיש לא מעט גברים שמנצלים נשים מינית כדי להרוויח כסף ושליטה. שים לב מה אני מציע: לנטרל בדיוק את האלמנט הזה. אישה שלא רוצה לעסוק בזנות – לא תעסוק בכך. אישה שכן תרצה בכך – היא תהיה השליטה הבלעדית על עיסוקה. לא סרסור ולא שום נצלן אחר יגזול ממנה את פרי עיסוקה. כך שאם קראת את המאמר, ודאי הבנת את הנקודה הזו.

      עכשיו בוא נעבור לנושא המוסרי. אני רוצה להזכיר לך שבחוגים מסוימים גם הומוסקסואליות נחשבת למעשה בלתי מוסרי. יש כאלה הטוענים שמדובר אף בעבירה המצדיקה כליאה, טיפול המרה כפוי ושאר תענוגות מסוג זה. שאלת את עצמך פעם מדוע כיום הומוסקסואליות (או לסביזם, או כל קשר שאינו עונה לדפוס ההטרוגני הנפוץ) הופכת יותר ויותר ללגיטימית? ובכן, בדיוק בגלל הנימוק שאותו אתה פוסל: כל קשר המתקיים בהסכמה הדדית בין שני בני אדם הוא לגיטימי לחלוטין, כל עוד הוא משפיע ישירות על שניהם בלבד. אותו העקרון חל גם לגבי הזנות: אם אישה רוצה לעסוק באופן עצמאי בזנות, זהו עניינה בלבד – ובלבד שתהיה עצמאית ושתנהג לפי החוק.

      ושוב: אתה מאמץ את התפיסה שקובעת שלאשה אין רצון משלה לעסוק במין באופן עצמאי. זוהי תפיסה דוגמאטית, יהירה ומבזה. את מי? את האישה עצמה? היא אינה מקבלת את זכותה לבחור בזנות כבעיסוק.

      כל שהמדינה צריכה לעשות הוא להכשיר עבור האישה הזו את המרחב בו היא תפעל: ללא סחיטה, ללא ניצול, ללא הפעלת אלימות. איסור מוחלט על זות לא עבד מעולםף ותאמין לי שלא תוכל למצוא שום דת, משטר או חברה שבה לא ניסו את זה.

      ואחרון אחרון, עניין הרצח. זנות מרצון כרוכה במתן ותמורה. פרוצה נותנת מרצון שירותי מין ובתמורה מקבלת תשלום מהלקוח. אני מניח שלא צריך לספר לך שרצח אינו כולל שום הסכמה הדדית, ולפיכך הוא אינו מוסרי כתופעה חברתית. במתן שירותי זנות מרצון יש עסקה לתועלת שני הצדדים. רצח מויעל, אם בכלל, לצד הרוצח בלבד. כך שההשוואה הזו אינה אלא פופוליזם רטורי ותו לא.

  6. משכוכית
    13 בפברואר 2012 @ 10:46

    הרבה יותר קל לחוקק קל (ולא לאכוף אותו כמובן), מאשר למסד את הזנות בצורה מסודרת שתכניס אותה לספר המקצועות. לאסור סרסרות. לאסור שידול. לאסור זנות בפומבי (גם חצר נחשב פומבי). זנות צריכה להיעשות במקום מסודר ונקי עם פיקוח של משרד הבריאות. לשלם מס על האתנן ולקבל את המגיע לפי כל הכללים.
    החוק ההוא אפילו עלה תאנה איננו בקושי עלעל דפנה. יותר משהוא תעודת כבוד הוא תעודת עניות.

    • Dovertony
      14 בפברואר 2012 @ 0:55

      בקיצור מהפח אל הפחת

הצעה להכריז על גברים הצורכים שירותי מין בתשלום כעל עבריינים פליליים אינה פותרת דבר. היא משרתת צורך פופוליסטי להראות שעושים משהו נגד ניצול נשים. אבל ההצעה הזו לא תפתור דבר. היא בסך הכול תוריד את הזנות למחתרת ולא תמנע את המשך השליטה של הפשע המאורגן בתחום הזה. הפתרון: מיסוד עכשיו. עמדה

מאת אורי קציר

רטוריקה פופוליסטית. זוארץ בכנסת

חברת הכנסת אורית זוארץ מתגאה הבוקר בהישג נאה: עלה בידה לגבש הסכמה חוצת מפלגות ולהעביר בוועדת השרים לחקיקה הצעת חוק הקובעת שכל גבר שישתמש בשירותי זנות יוכרז כעבריין פלילי ויועמד לדין בהתאם. התקשורת חוגגת. הקונסנזוס מוחלט. בעוד מספר ימים היא גם תאושר, קרוב לוודאי, בקריאה טרומית בכנסת.

הבעיה האמיתית בכל הסיפור הזה היא העובדה שחברות כנסת מחליטות שעיסוק בזנות אינו יכול להיות עניין שבבחירה. אולי כדאי להן להרים טלפון לאנני ספרינקל או לקסאווירה הולנדר, שהפכו את העיסוק הזה לפרנסה לא רעה והתגאו בכך שאיש לא חי על חשבונן ושהכסף שהרוויחו נכנס לחשבון הבנק שלהן בלבד. מה שמעלה את השאלה מה יקרה במצב שבו יזמית סקס ישראלית מפרסמת את שירותיה וגבר שנתקל במספר הטלפון או בכתובת המייל שלה יוצר קשר ומזמין אותה לבוא אליו תמורת תשלום. היא מציעה, הוא קונה, אף אחד אחר לא מתחלק עימה בתמורה. כל שקל זורם לחשבון הבנק שלה. גם אז זה ניצול? גם אז הגבר עבריין?

לא צריך להיות מאוד מתוחכם כדי להבין שמדובר בחקיקה שמחטיאה את העיקר. והעיקר כאן הוא שהתחום הזה אינו ממוסד ואינו מפוקח. אם מקשיבים לרטוריקה הפופוליסטית הקבועה של אורית זוארץ, זהבה גלאון ועיתונאיות שהנושא מרתק אותן, קיומה של זנות אינו יכול להיות תוצר של בחירת אישה, אלא רק של כפייה מצד הגבר. לפיכך, ההיגיון הוא שצריך לנתק בין גברים לבין מין בתשלום, ומי שיעז לשלם, יישפט. מה יקרה אם אישה תציע לגבר מין בתשלום? גם נגדה יוגש כתב אישום?

חוק היסוד של הכלכלה קובע שאם יש קונה מרצון ומוכר מרצון – יש עיסקה. הכלל הזה נכון גם באשר למסחר שירותי מין. אפשר להתווכח אם בחירתה של אישה לעסוק בזנות מרצונה היא עניין אלגנטי, אבל לשיטתי, לפחות, אין ספק שיש לה את הזכות הבסיסית לבחור בכך. הואיל ועיסוק בזנות מערב בדרך כלל גם גברים, אי אפשר לכבד את רצונה של האישה לעסוק בזנות בלי לכבד את רצונה לקיים מגע מיני עם גבר.

הזנות באירופה. בירוק: הזנות חוקית וממוסדת, בכחול: הזנות חוקית אבל סרסרות ובתי זונות אינם חוקיים, באדום: הזנות או צריכתה אינם חוקיים

הלובי הנשי בכנסת מחפש את המטבע מתחת לפנס. כשחברות כנסת מבקרות במכוני ליווי בתחנה המרכזית ושומעות סיפורים על נשים שנחטפות, מוברחות, נאנסות ומוכות הן מזדעזעות ומחליטות לנקוט פעולה – ובצדק. את החוטפים, המבריחים, האנסים והסרסורים יש לעצור, לשפוט ולשלוח לשנים ארוכות בכלא. את הנשים יש לשחרר, לשקם, לדאוג להן לפיצוי נאות מאלה שפשעו נגדן ולאחר מכן לשלוח אותן לארצות מוצאן. אבל אלה המקרים הברורים. מי שרוצה לראות את המקרים הבעייתיים מוזמן לפתוח את "לאישה", את "את" ואת יתר המגזינים, שקהל היעד שלהם הוא נשי בעיקרו. מדובר בזנות לכל דבר ועניין (גם אם "רכה" בהגדרתה), משום שהיא מתנה מתן תמורה פיסית (ואי אפשר להטיל ספק בכך שהתמורה היא בעלת אופי מיני) בתשלום. אפשר למצוא שם באלף צורות ואחת את נוסחת "מעוניינת ביחסים תמורת תמיכה". אפשרויות ההתקשרות הן בדרך כלל באמצעות טלפון או מייל, כך שיש למעוניינת אפשרות לסנן את המתקשרים. סקס כפוי ללא אבחנה בוודאי שאין כאן. ההיפך הוא הנכון. אבל הפמיניזם הישראלי מעדיף להתעלם מהפעילות הזו, על היקפה האדיר, משום שהיא מפריכה את הטענה שנשים אינן מוכנות לקיים מרצונן מתן שירותי מין תמורת תשלום. אני מניח שתימצא כבר חוות הדעת המשפטית שתסביר שהדוגמאות שציינתי אינו בגדר זנות או, לחלופין, שאיזה גבר אנונימי עומד מאחורי המודעות האלה ומנצל את הנשות המתפרסמות בהן, אבל מה שברור כבר עתה הוא שאין כמעט התייחסות לתופעות הללו.

בעוונותיי, בדקתי את נושא הזנות בעבודת המאסטר שהגשתי לפני שנים. מתברר שכבר לפני למעלה ממאה שנה הבינו בצפון אמריקה, שבניצול לרעה של פרוצות יש להילחם באמצעות איסור הסרסרות וכליאת הסרסורים. בישראל של ימינו התובנה הזו טרם קנתה לה שביתה ורבות רבות משוכנעות שאפשר למגר את הזנות. וכל זאת, על אף שכבר בשנות השבעים המליצה ועדת ציבורית בראשות השופטת הדסה בן עתו על מיסוד התחום.

ועכשיו להסדרה עצמה.

ברמה התפיסתית, ההסדרה חייבת לצאת מכמה הנחות יסוד: אין לפגוע בזכויות האדם על בסיס מקצועו, עיסוקו, עבודתו וכדומה; שום חוק לא הצליח מעולם למנוע את קיום הזנות; זנות מוגדרת כאספקת שירותי מין תמורת תשלום המוסכם בין שני בוגרים, ועל כן גם ככל מקצוע בו אנשים מחליפים שירותים על בסיס כישורים בכסף או בשווה ערך אחר; קטינים או בוגרים שלא הסכימו לכך ושנכפה עליהם העיסוק במין זכאים לקבל הגנה מלאה מהחוק ומאוכפיו; לעוסקים בתעשיית המין מגיעות אותן זכויות כמו לעוסקים בכל מקצוע אחר, כולל הגנה מפני ביצוע פשעים כנגדם, התעללות מינית ואונס; יש להם גם את הזכות המלאה להצהיר על עיסוקם ועל ההכנסה הנובעת ממנו בפני מוסדות פיננסיים ושירותי גבייה רשמיים של המדינה; לאלה המאמינים כי זנות היא פעילות מסואבת שמורה הזכות שלא לעסוק בכך, בין כלקוחות ובין כעובדים; ולסיום – שעבריינים וטיפוסים פליליים קיימים בכל תחום ושאם היה צריך לפסול מקצוע רק משום שמאן דהוא העוסק בו ביצע עבירות פליליות לא היו נותרים מקצועות שאפשר בכלל לעסוק בהם – ומכאן שבעבריינים צריך לטפל באמצעות אכיפת החוק, ללא כל קשר למקצוע שבתחומו הם פועלים.

הלאה. הזנות היא מקצוע לכל דבר, ועל כן היא חייבת להיות כפופה לפיקוח של חקיקה ותקינה, בין השאר בתחומים כמו פיקוח בריאותי הדוק, פרסום ועוד. מטרת החוקים והתקנות שיסדירו את נושא הזנות תהיה ליצור סביבת עבודה בריאה יותר, בטוחה יותר ובעלת תנאי סעד טובים יותר לעוסקים בה, להגן על ילדים מפני ניצול מיני לצרכי זנות, לבטח את עובדי תעשיית המין מפני נזקים אפשריים לגופם ולרכושם, להגן על בריאות הציבור, לשמור על עצמאותם ופרטיותם של עובדי תעשיית המין, לעודד התנהגות אחראית בקרב בעלי מוסדות העוסקים במין ולצמצם את מעורבות הפשע בתעשיית המין של ישראל.

יש להקים גוף שיפקח על הזנות. חבר המנהלים של אותו גוף יהיה מורכב, בין השאר, מעובדים בהווה או בעבר בתעשיית המין, ממשפטנים, מכלכלנים, מנציגי מוסד מוכר הפועל לקידום מעמד האישה וכן הלאה. גוף זה יעסוק בגיבוש המלצות לתקנות, שבאמצעותן אפשר יהיה להוציא אל הפועל את החקיקה המסדירה את ענף הזנות, בפיקוח על רווחת עובדי התעשייה, לרבות תנאים סוציאליים, ימי חופשה ועוד. הגוף המפקח ידווח על פילותו והמלצותיו, כמו כל גוף סטטוטורי, לשר הממונה ולוועדה הרלוונטית בכנסת.

יזמית סקס עצמאית. אנני ספרינקל

התקנות שיסדירו את הפיקוח ידרשו מפרוצה, מבעלי בית בושת או מבעלי סוכנות ליווי לקיים תנאים שיעמדו באמות מידה קבועות מראש של ניקיון, שמירה על רמה גבוהה של היגיינה במתקני נופש (בריכות שחייה, סאונות וכדומה) ובאביזרי המין, כיבוס מצעים, בגדים ומגבות, היגיינה במתקני השירותים במקום, חיוב העברת מידע לעובדי התעשייה בנוגע למחלות המועברות באמצעות מגע מיני, ובעצם לכל מחלה שהיא ועוד. כמו כן, יחוייבו כל העוסקים בתחום להסכים לבדיקות שיוודאו כי הם מקיימים את תנאי החוק והתקנות המסדירים את הזנות.

כל עובד בתחום הזנות, כל בית בושת, כל סוכנות ליווי – כולם יהיו חייבים ברישום אצל רשם מיוחד שימונה לצורך זה על ידי המדינה. יהיה עליהם לדווח לו על כל שינוי בכתובת המגורים או כל שינוי אחר העשוי להשפיע על העיסוק. הרשם הוא שיעניק את הרישוי לעסוק בזנות לאחר שתוגש לו בקשה רשמית. הרשם יוכל להטיל קנסות על מבקשי רשיון או בל בעלי רשיון שיתברר כי מסרו פרטים לא נכונים. יתכן שיש מקום גם לכך, שפרטי הסכם בין בעלי בית בושת לבין פרוצה העובדת בשירותו יהיו גם הם בידי הרשם, כדי להבטיח שהעובדת תקבל את המגיע לה ולא תנוצל פיננסית.

אני מציע גם להפעיל צעדי ענישה קשים כלפי מי שינצל אחרים לצורך עיסוק כפוי בזנות. לצורך העניין, ניתן יהיה לקבוע עונשים של עשרות שנות מאסר על העסקת קטין בזנות בניגוד לרצונו, על חיים רווחי קטין שהועסק בזנות, על פיתוי קטינים וכדומה. אדם לא יוכל לכפות על אחר להעניק שירותי מין או לחיות על רווחי אדם שהועסק בכך בניגוד לרצונו.

במדינות רבות במערב פועלת הזנות כמקצוע לכל דבר ועניין. בארצות הברית, שנחשבת למדינה שמרנית במיוחד, פועלים גופים הפועלים לשמירה על זכויות עובדי ועובדות תעשיית המין, לקידום השכלתם בנושאים הקשורים במקצועם ועוד. במדינת נוואדה הפכה הזנות לחוקית כבר בראשית שנות השבעים. במדינות מתקדמות כמו אוסטרליה, אוסטריה, הולנד וסינגפור הזנות פועלת באופן חוקי ומוסדר. רשת חינוך בינלאומית לפרוצות מופעלת זה שנים על ידי עובדים ועובדות של תעשיית המין ומיידעת עובדים אחרים שלה באשר לזכויותיהם. הצעת חקיקה שהועלתה בשנת 1996 במדינת דרום אוסטרליה מדברת על דה-קרימינליזציה של הזנות. שווה ללמוד ממנה. היא יכולה להוות מודל ראוי.

הגישה הפמיניסטית הנהוגה בישראל מעדיפה לעשות דה-לגיטימציה מתמשכת לכל נושא הזנות, משום שהיא טוענת, למעשה – כפי שציטטתי בתחילת המאמר – שהעיסוק הזה הוא המצאה גברית, שמטרתה לשעבד ולנצל נשים. אם זה אינו מקצוע, ודאי שאין צורך בהסדרתו. להיפך, מי שמעוניין בהסדרתו הוא מי שמעוניין בהנצחת הניצול הזה. הטענה הזו, היסטורית, לא מחזיקה מים. הגישה הטוטאלית שסיסמתה "מיגור הזנות" היא חסרת כל סיכוי. גם מצדדיה מבינים את זה.

המשך ההתעלמות מקיומה של הזנות כמקצוע יכתיב בהכרח החרפה של המצב הקיים. כיום, התחום הזה פרוץ לחלוטין וכל אחד עושה בו כבתוך שלו. היעדר האכיפה מאפשר חופש פעולה רחב יחסית לסוחרי נשים המתעללים ב"סחורה" שייבאו לכאן ועושים בה כבתוך שלהם. העיסוק בזנות אינוה בלתי-חוקי (רק שידול לזנות נחשב כעבירה), אבל גם מעמד מוסדר אין לו. אם אלה שמבקשים לשלם עבור שירותים מעין אלה נאלצים לקבל את שירותיהם מגופים הפועלים בחסות גורמים עברייניים שונים ומזינים בכך את השתלטות הפשע על התחום הזה. הכסף, למותר לציין, הולך ברובו לסוחרי שפחות המין הללו, במקום לנשים עצמן. הסדרה של הנושא בחקיקה ובהקמת גופים מתאימים להוצאתה לפועל תביא לצמצום משמעותי של התופעה הזו ותאפשר להקמת מערכת בה תוכל כל עוסקת בתחום להיות השליטה הבלעדית על הכנסותיה, הוצאותיה וקהל הלקוחות שלה.

11 Comments

  1. דותן
    14 בפברואר 2012 @ 14:41

    "…פרטי הסכם בין בעלי בית בושת לבין פרוצה העובדת בשירותו יהיו גם הם בידי הרשם"

    כלומר, בידי המדינה יהיה מאגר ובו שמותיהן ופרטיהן של כל הזונות בארץ.

    ואז המאגר הזה ייפרץ, והפרטים ישייטו חופשי ברחבי האינטרנט.

    הכוונה טובה. הביצוע יגרום לבעיות חמורות.

  2. עמי שחר
    14 בפברואר 2012 @ 1:43

    ומה הדין של זוג אשר הבחורה מציע לחבר שלה:
    בא קח אותי לסרט וארוחה ונקנח את הערב אצלי במיטה…
    הרי גם כאן מתקיימים כל התנאים של החוק (של השמוק) ואכיפתו. לא כן?

    וישנן כמובן עוד הרבה שאלות בלתי פתורות, שהח"כית הפופוליסטית זוארץ, לא נתנה דעתה עליהן
    (אולי, כי אין לה…)

  3. ירון הרפז
    13 בפברואר 2012 @ 12:43

    שימו לב לנקודות הבאות:

    1. זהבה גלאון הגישה הצעת חוק דומה מאוד (אם לא זהה) בכנסת ה-17. זהבה גלאון אינה חתומה על ההצעה הנוכחית. עניין של אגו?

    2. עיון ברשימת החתומים על ההצעה מגלה משהו מאוד מעניין: יחד עם כמה נשים (שלי יחימוביץ, מרינה סולודקין,חנין זועבי), שאר החותמים הם ח"כים שמונעים ממניעי דת: נסים זאב, יצחק וקנין, מיכאל בן ארי, יעקב כץ ויהודים אחרים – וכן אברהים צרצור מהתנועה האסלאמית. אכן, ברית אינטרסים מעניינת.

    • עמי שחר
      14 בפברואר 2012 @ 10:05

      ירון, אכן אכן

      לגבי זהבה גלאון – בצדק רב היא והצעתה הושלכו לפח
      לגבי ההמשך (ברית האינטרסים של מנוגדי האינטרסים), זה מתחבר תגובתה של קודמתך – רותי לגבי הצורך אך אי-היכולת למסד את הזנות ולפעול למגר את היוצרים שלה (סוחרי האדם) – ניתן לומר כך:

      יש לכנסת כיום בעיה כללית וגורפת עם הגדרות אלה, שכן, יהיה צורך לשנות את שם הכנסת ואת הגדרת תפקידי חבריה בהתאם….

  4. רותי
    13 בפברואר 2012 @ 11:38

    השאלה היא אם יש איזה שהוא סיכוי להעביר חוק שיימסד את הזנות בישראל כיום. לדעתי התשובה היא בברור 'לא'. מכוון שכך, הרוב הגדול של הזנות בישראל הינו – וימשיך להיות – תוצאה של פעילות פלילית, סרסור ואלימות כלפי הנשים שעוסקות בכך.

    אני מסכימה שעיקר האכיפה צריכה להיות כלפי הפושעים (או יותר נכון – החולירות) שמכריחים נשים להיות זונות, וכלפי כל "שרשרת האספקה" הזאת. אבל מי שמשתמש בשירותים האלו חייב לקחת אחריות על חלקו במסחר הלא חוקי הזה, ואם הבושה והמוסר הפנימי לא מספיקים בשביל לעצור את אותו אדם, אולי החשש מתביעה פלילית (והפרסום שיבוא בעקבותיה) יגרום לחלקם לצמצם את הפעילות.

    • אורי קציר
      13 בפברואר 2012 @ 11:53

      רותי, יש בתגובה שלך סתירה פנימית. מצד אחד את מסכימה איתי שצריך לסלק את הפשיעה המאורגנת מהתחום כדי שיישאר יותר נקי. מצד שני, את בעצם קובעת שהוא לא צריך להתקיים, משום שבהיעדר לקוחות גם לא יהיו שירותי זנות, ולפי מה שאני מבין את סבורה שיש להפוך את לקוחות הזנות לעבריינים פליליים.

      אז ככה: אי אפשר לקיים זנות ללא לקוחות. ברגע ששולחים את הלקוחות לכלא, כדברייך, הזנות תעבור למחתרת. אגב, לדעתי, זה בדיוק מה שקורה היום בשבדיה, שיוזמת החוק מביאה משם נתון לפיו בעקבות חקיקה דומה הזנות פחתה שם בחמישים אחוזים. אני מניח שהחלק ש"פחת" פשוט עבר למחתרת והוא לא מתבצע בגלוי. בכל מקרה, התופעה לא נעלמה שם וגם לא תיעלם בעתיד. כי להבדיל ממחלות (שאותן אפשר להעלים), אי אפשר לחסן בני אדם נגד קיום מגע מיני.

      כך שאם כבר קיימת תעשיית מין, שלפחות תתבצע באופן מסודר ומפוקח. ולגבי האכיפה נגד מי שאת כינית "החולירות" – אני תומך בהחמרת הענישה על עבירות מסוג זה לעשרים וחמש עד שלושים שנות מאסר ובמקרים מסוימים – גם ללא אפשרות לקצר את העונש. שה"חולירות" ייכנסו למקרר.

      • רותי
        13 בפברואר 2012 @ 12:08

        הו לא. אני ממש מסכימה איתך שצריך למסד את הזנות, ורק לקוחות של זנות פושעת צריכים להענש (אני לא בטוחה שכלא זה העונש הרצוי, אבל זה כבר דיון אחר). אני רק לא חושבת שמיסוד הזנות בארץ זה משהו שהולך לקרות בקרוב, ובינתיים צריך לפעול לצמצום הזנות האלימה.

        במילים האחרות – אלא אם כן תאמר לי שאחוז ניכר מאלו שהולכים כיום לפרוצה הולכים למישהי שהחליטה לעשות זאת על דעת עצמה וששולטת בכסף שהיא מקבלת, אני לא חושבת שהחוק הנוכחי סותר את השאיפה הסופית – והנכונה – של זנות ממוסדת. (ואני מניחה שהחוק מתעלם מהזנות ה"רכה" דרך מודעות ב'לאישה' שתיארת ולכן זה הם לא ייחשבו כלקוחות. אבל יכול להיות שאני טועה 🙂 ).

  5. אבנר ה.
    13 בפברואר 2012 @ 11:14

    שום חוק אמנם לא הצליח למנוע את קיום הזנות. באותה מידה, שום חוק גם לא הצליח למנוע את הרציחות בעולם. ובכל זאת אנחנו נלחמים בתופעה ומגדירים רצח כמעשה לא מוסרי.
    התופעה של זנות נובעת (בין השאר) בגלל הכוח העודף שיש לגברים בחברה. אתה מציג את הגבר ואת האישה כשווים ולא כך היא. ישנה מערכת כוחות שבה הגבר מנצל את עליונותו בכדי להשית את מערכת הכוחות הנצלנית שמתקיימת בין זונה ללקוח שלה.
    אין בידי מספרים כרגע, אבל ספורים המקרים שאישה אכן בוחרת במקצוע הזה. רוב הנשים עברו התעללות מינית בילדותן והחלו לעסוק בזנות כשהיו קטינות תוך התבגרות בסביבות של מצוקה וחסך רב.
    כל מערכת יחסים יציבה בין גבר לאישה (כולל נישואין) מאז ומעולם כללה גם אלמנט כלכלי. אבל להסתמך על העובדה הזו בתור סיבה לכך שזנות גם היא דבר נורמטיבי, נראה לי פסול.
    ודבר נוסף – אתה אומר "חוק היסוד של הכלכלה קובע שאם יש קונה מרצון ומוכר מרצון". החוקים והנורמות החברתיות שלנו לא נשענות רק על חוקי הכלכלה (ע"ע מחאה חברתית). יש אספקטים מוסריים, סוציולוגים ופסיכולוגים שחשובים מאותם חוקי כלכלה שבעלי ההון והכוח מנסים להשליט עלינו.

    • אורי קציר
      13 בפברואר 2012 @ 11:29

      אבנר, התגובה שלך בהחלט ברורה, אבל היא מערבת כמה תחומים שצריך להפריד ביניהם. בוא ונעשה סדר, ברשותך.

      אני מקבל את טענתך שיש לא מעט גברים שמנצלים נשים מינית כדי להרוויח כסף ושליטה. שים לב מה אני מציע: לנטרל בדיוק את האלמנט הזה. אישה שלא רוצה לעסוק בזנות – לא תעסוק בכך. אישה שכן תרצה בכך – היא תהיה השליטה הבלעדית על עיסוקה. לא סרסור ולא שום נצלן אחר יגזול ממנה את פרי עיסוקה. כך שאם קראת את המאמר, ודאי הבנת את הנקודה הזו.

      עכשיו בוא נעבור לנושא המוסרי. אני רוצה להזכיר לך שבחוגים מסוימים גם הומוסקסואליות נחשבת למעשה בלתי מוסרי. יש כאלה הטוענים שמדובר אף בעבירה המצדיקה כליאה, טיפול המרה כפוי ושאר תענוגות מסוג זה. שאלת את עצמך פעם מדוע כיום הומוסקסואליות (או לסביזם, או כל קשר שאינו עונה לדפוס ההטרוגני הנפוץ) הופכת יותר ויותר ללגיטימית? ובכן, בדיוק בגלל הנימוק שאותו אתה פוסל: כל קשר המתקיים בהסכמה הדדית בין שני בני אדם הוא לגיטימי לחלוטין, כל עוד הוא משפיע ישירות על שניהם בלבד. אותו העקרון חל גם לגבי הזנות: אם אישה רוצה לעסוק באופן עצמאי בזנות, זהו עניינה בלבד – ובלבד שתהיה עצמאית ושתנהג לפי החוק.

      ושוב: אתה מאמץ את התפיסה שקובעת שלאשה אין רצון משלה לעסוק במין באופן עצמאי. זוהי תפיסה דוגמאטית, יהירה ומבזה. את מי? את האישה עצמה? היא אינה מקבלת את זכותה לבחור בזנות כבעיסוק.

      כל שהמדינה צריכה לעשות הוא להכשיר עבור האישה הזו את המרחב בו היא תפעל: ללא סחיטה, ללא ניצול, ללא הפעלת אלימות. איסור מוחלט על זות לא עבד מעולםף ותאמין לי שלא תוכל למצוא שום דת, משטר או חברה שבה לא ניסו את זה.

      ואחרון אחרון, עניין הרצח. זנות מרצון כרוכה במתן ותמורה. פרוצה נותנת מרצון שירותי מין ובתמורה מקבלת תשלום מהלקוח. אני מניח שלא צריך לספר לך שרצח אינו כולל שום הסכמה הדדית, ולפיכך הוא אינו מוסרי כתופעה חברתית. במתן שירותי זנות מרצון יש עסקה לתועלת שני הצדדים. רצח מויעל, אם בכלל, לצד הרוצח בלבד. כך שההשוואה הזו אינה אלא פופוליזם רטורי ותו לא.

  6. משכוכית
    13 בפברואר 2012 @ 10:46

    הרבה יותר קל לחוקק קל (ולא לאכוף אותו כמובן), מאשר למסד את הזנות בצורה מסודרת שתכניס אותה לספר המקצועות. לאסור סרסרות. לאסור שידול. לאסור זנות בפומבי (גם חצר נחשב פומבי). זנות צריכה להיעשות במקום מסודר ונקי עם פיקוח של משרד הבריאות. לשלם מס על האתנן ולקבל את המגיע לפי כל הכללים.
    החוק ההוא אפילו עלה תאנה איננו בקושי עלעל דפנה. יותר משהוא תעודת כבוד הוא תעודת עניות.

    • Dovertony
      14 בפברואר 2012 @ 0:55

      בקיצור מהפח אל הפחת

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן