הצעה להכריז על גברים הצורכים שירותי מין בתשלום כעל עבריינים פליליים אינה פותרת דבר. היא משרתת צורך פופוליסטי להראות שעושים משהו נגד ניצול נשים. אבל ההצעה הזו לא תפתור דבר. היא בסך הכול תוריד את הזנות למחתרת ולא תמנע את המשך השליטה של הפשע המאורגן בתחום הזה. הפתרון: מיסוד עכשיו. עמדה

מאת אורי קציר

חברת הכנסת אורית זוארץ מתגאה הבוקר בהישג נאה: עלה בידה לגבש הסכמה חוצת מפלגות ולהעביר בוועדת השרים לחקיקה הצעת חוק הקובעת שכל גבר שישתמש בשירותי זנות יוכרז כעבריין פלילי ויועמד לדין בהתאם. התקשורת חוגגת. הקונסנזוס מוחלט. בעוד מספר ימים היא גם תאושר, קרוב לוודאי, בקריאה טרומית בכנסת.

הבעיה האמיתית בכל הסיפור הזה היא העובדה שחברות כנסת מחליטות שעיסוק בזנות אינו יכול להיות עניין שבבחירה. אולי כדאי להן להרים טלפון לאנני ספרינקל או לקסאווירה הולנדר, שהפכו את העיסוק הזה לפרנסה לא רעה והתגאו בכך שאיש לא חי על חשבונן ושהכסף שהרוויחו נכנס לחשבון הבנק שלהן בלבד. מה שמעלה את השאלה מה יקרה במצב שבו יזמית סקס ישראלית מפרסמת את שירותיה וגבר שנתקל במספר הטלפון או בכתובת המייל שלה יוצר קשר ומזמין אותה לבוא אליו תמורת תשלום. היא מציעה, הוא קונה, אף אחד אחר לא מתחלק עימה בתמורה. כל שקל זורם לחשבון הבנק שלה. גם אז זה ניצול? גם אז הגבר עבריין?

לא צריך להיות מאוד מתוחכם כדי להבין שמדובר בחקיקה שמחטיאה את העיקר. והעיקר כאן הוא שהתחום הזה אינו ממוסד ואינו מפוקח. אם מקשיבים לרטוריקה הפופוליסטית הקבועה של אורית זוארץ, זהבה גלאון ועיתונאיות שהנושא מרתק אותן, קיומה של זנות אינו יכול להיות תוצר של בחירת אישה, אלא רק של כפייה מצד הגבר. לפיכך, ההיגיון הוא שצריך לנתק בין גברים לבין מין בתשלום, ומי שיעז לשלם, יישפט. מה יקרה אם אישה תציע לגבר מין בתשלום? גם נגדה יוגש כתב אישום?

חוק היסוד של הכלכלה קובע שאם יש קונה מרצון ומוכר מרצון – יש עיסקה. הכלל הזה נכון גם באשר למסחר שירותי מין. אפשר להתווכח אם בחירתה של אישה לעסוק בזנות מרצונה היא עניין אלגנטי, אבל לשיטתי, לפחות, אין ספק שיש לה את הזכות הבסיסית לבחור בכך. הואיל ועיסוק בזנות מערב בדרך כלל גם גברים, אי אפשר לכבד את רצונה של האישה לעסוק בזנות בלי לכבד את רצונה לקיים מגע מיני עם גבר.

הלובי הנשי בכנסת מחפש את המטבע מתחת לפנס. כשחברות כנסת מבקרות במכוני ליווי בתחנה המרכזית ושומעות סיפורים על נשים שנחטפות, מוברחות, נאנסות ומוכות הן מזדעזעות ומחליטות לנקוט פעולה – ובצדק. את החוטפים, המבריחים, האנסים והסרסורים יש לעצור, לשפוט ולשלוח לשנים ארוכות בכלא. את הנשים יש לשחרר, לשקם, לדאוג להן לפיצוי נאות מאלה שפשעו נגדן ולאחר מכן לשלוח אותן לארצות מוצאן. אבל אלה המקרים הברורים. מי שרוצה לראות את המקרים הבעייתיים מוזמן לפתוח את "לאישה", את "את" ואת יתר המגזינים, שקהל היעד שלהם הוא נשי בעיקרו. מדובר בזנות לכל דבר ועניין (גם אם "רכה" בהגדרתה), משום שהיא מתנה מתן תמורה פיסית (ואי אפשר להטיל ספק בכך שהתמורה היא בעלת אופי מיני) בתשלום. אפשר למצוא שם באלף צורות ואחת את נוסחת "מעוניינת ביחסים תמורת תמיכה". אפשרויות ההתקשרות הן בדרך כלל באמצעות טלפון או מייל, כך שיש למעוניינת אפשרות לסנן את המתקשרים. סקס כפוי ללא אבחנה בוודאי שאין כאן. ההיפך הוא הנכון. אבל הפמיניזם הישראלי מעדיף להתעלם מהפעילות הזו, על היקפה האדיר, משום שהיא מפריכה את הטענה שנשים אינן מוכנות לקיים מרצונן מתן שירותי מין תמורת תשלום. אני מניח שתימצא כבר חוות הדעת המשפטית שתסביר שהדוגמאות שציינתי אינו בגדר זנות או, לחלופין, שאיזה גבר אנונימי עומד מאחורי המודעות האלה ומנצל את הנשות המתפרסמות בהן, אבל מה שברור כבר עתה הוא שאין כמעט התייחסות לתופעות הללו.

בעוונותיי, בדקתי את נושא הזנות בעבודת המאסטר שהגשתי לפני שנים. מתברר שכבר לפני למעלה ממאה שנה הבינו בצפון אמריקה, שבניצול לרעה של פרוצות יש להילחם באמצעות איסור הסרסרות וכליאת הסרסורים. בישראל של ימינו התובנה הזו טרם קנתה לה שביתה ורבות רבות משוכנעות שאפשר למגר את הזנות. וכל זאת, על אף שכבר בשנות השבעים המליצה ועדת ציבורית בראשות השופטת הדסה בן עתו על מיסוד התחום.

ועכשיו להסדרה עצמה.

ברמה התפיסתית, ההסדרה חייבת לצאת מכמה הנחות יסוד: אין לפגוע בזכויות האדם על בסיס מקצועו, עיסוקו, עבודתו וכדומה; שום חוק לא הצליח מעולם למנוע את קיום הזנות; זנות מוגדרת כאספקת שירותי מין תמורת תשלום המוסכם בין שני בוגרים, ועל כן גם ככל מקצוע בו אנשים מחליפים שירותים על בסיס כישורים בכסף או בשווה ערך אחר; קטינים או בוגרים שלא הסכימו לכך ושנכפה עליהם העיסוק במין זכאים לקבל הגנה מלאה מהחוק ומאוכפיו; לעוסקים בתעשיית המין מגיעות אותן זכויות כמו לעוסקים בכל מקצוע אחר, כולל הגנה מפני ביצוע פשעים כנגדם, התעללות מינית ואונס; יש להם גם את הזכות המלאה להצהיר על עיסוקם ועל ההכנסה הנובעת ממנו בפני מוסדות פיננסיים ושירותי גבייה רשמיים של המדינה; לאלה המאמינים כי זנות היא פעילות מסואבת שמורה הזכות שלא לעסוק בכך, בין כלקוחות ובין כעובדים; ולסיום – שעבריינים וטיפוסים פליליים קיימים בכל תחום ושאם היה צריך לפסול מקצוע רק משום שמאן דהוא העוסק בו ביצע עבירות פליליות לא היו נותרים מקצועות שאפשר בכלל לעסוק בהם – ומכאן שבעבריינים צריך לטפל באמצעות אכיפת החוק, ללא כל קשר למקצוע שבתחומו הם פועלים.

הלאה. הזנות היא מקצוע לכל דבר, ועל כן היא חייבת להיות כפופה לפיקוח של חקיקה ותקינה, בין השאר בתחומים כמו פיקוח בריאותי הדוק, פרסום ועוד. מטרת החוקים והתקנות שיסדירו את נושא הזנות תהיה ליצור סביבת עבודה בריאה יותר, בטוחה יותר ובעלת תנאי סעד טובים יותר לעוסקים בה, להגן על ילדים מפני ניצול מיני לצרכי זנות, לבטח את עובדי תעשיית המין מפני נזקים אפשריים לגופם ולרכושם, להגן על בריאות הציבור, לשמור על עצמאותם ופרטיותם של עובדי תעשיית המין, לעודד התנהגות אחראית בקרב בעלי מוסדות העוסקים במין ולצמצם את מעורבות הפשע בתעשיית המין של ישראל.

יש להקים גוף שיפקח על הזנות. חבר המנהלים של אותו גוף יהיה מורכב, בין השאר, מעובדים בהווה או בעבר בתעשיית המין, ממשפטנים, מכלכלנים, מנציגי מוסד מוכר הפועל לקידום מעמד האישה וכן הלאה. גוף זה יעסוק בגיבוש המלצות לתקנות, שבאמצעותן אפשר יהיה להוציא אל הפועל את החקיקה המסדירה את ענף הזנות, בפיקוח על רווחת עובדי התעשייה, לרבות תנאים סוציאליים, ימי חופשה ועוד. הגוף המפקח ידווח על פילותו והמלצותיו, כמו כל גוף סטטוטורי, לשר הממונה ולוועדה הרלוונטית בכנסת.

התקנות שיסדירו את הפיקוח ידרשו מפרוצה, מבעלי בית בושת או מבעלי סוכנות ליווי לקיים תנאים שיעמדו באמות מידה קבועות מראש של ניקיון, שמירה על רמה גבוהה של היגיינה במתקני נופש (בריכות שחייה, סאונות וכדומה) ובאביזרי המין, כיבוס מצעים, בגדים ומגבות, היגיינה במתקני השירותים במקום, חיוב העברת מידע לעובדי התעשייה בנוגע למחלות המועברות באמצעות מגע מיני, ובעצם לכל מחלה שהיא ועוד. כמו כן, יחוייבו כל העוסקים בתחום להסכים לבדיקות שיוודאו כי הם מקיימים את תנאי החוק והתקנות המסדירים את הזנות.

כל עובד בתחום הזנות, כל בית בושת, כל סוכנות ליווי – כולם יהיו חייבים ברישום אצל רשם מיוחד שימונה לצורך זה על ידי המדינה. יהיה עליהם לדווח לו על כל שינוי בכתובת המגורים או כל שינוי אחר העשוי להשפיע על העיסוק. הרשם הוא שיעניק את הרישוי לעסוק בזנות לאחר שתוגש לו בקשה רשמית. הרשם יוכל להטיל קנסות על מבקשי רשיון או בל בעלי רשיון שיתברר כי מסרו פרטים לא נכונים. יתכן שיש מקום גם לכך, שפרטי הסכם בין בעלי בית בושת לבין פרוצה העובדת בשירותו יהיו גם הם בידי הרשם, כדי להבטיח שהעובדת תקבל את המגיע לה ולא תנוצל פיננסית.

אני מציע גם להפעיל צעדי ענישה קשים כלפי מי שינצל אחרים לצורך עיסוק כפוי בזנות. לצורך העניין, ניתן יהיה לקבוע עונשים של עשרות שנות מאסר על העסקת קטין בזנות בניגוד לרצונו, על חיים רווחי קטין שהועסק בזנות, על פיתוי קטינים וכדומה. אדם לא יוכל לכפות על אחר להעניק שירותי מין או לחיות על רווחי אדם שהועסק בכך בניגוד לרצונו.

במדינות רבות במערב פועלת הזנות כמקצוע לכל דבר ועניין. בארצות הברית, שנחשבת למדינה שמרנית במיוחד, פועלים גופים הפועלים לשמירה על זכויות עובדי ועובדות תעשיית המין, לקידום השכלתם בנושאים הקשורים במקצועם ועוד. במדינת נוואדה הפכה הזנות לחוקית כבר בראשית שנות השבעים. במדינות מתקדמות כמו אוסטרליה, אוסטריה, הולנד וסינגפור הזנות פועלת באופן חוקי ומוסדר. רשת חינוך בינלאומית לפרוצות מופעלת זה שנים על ידי עובדים ועובדות של תעשיית המין ומיידעת עובדים אחרים שלה באשר לזכויותיהם. הצעת חקיקה שהועלתה בשנת 1996 במדינת דרום אוסטרליה מדברת על דה-קרימינליזציה של הזנות. שווה ללמוד ממנה. היא יכולה להוות מודל ראוי.

הגישה הפמיניסטית הנהוגה בישראל מעדיפה לעשות דה-לגיטימציה מתמשכת לכל נושא הזנות, משום שהיא טוענת, למעשה – כפי שציטטתי בתחילת המאמר – שהעיסוק הזה הוא המצאה גברית, שמטרתה לשעבד ולנצל נשים. אם זה אינו מקצוע, ודאי שאין צורך בהסדרתו. להיפך, מי שמעוניין בהסדרתו הוא מי שמעוניין בהנצחת הניצול הזה. הטענה הזו, היסטורית, לא מחזיקה מים. הגישה הטוטאלית שסיסמתה "מיגור הזנות" היא חסרת כל סיכוי. גם מצדדיה מבינים את זה.

המשך ההתעלמות מקיומה של הזנות כמקצוע יכתיב בהכרח החרפה של המצב הקיים. כיום, התחום הזה פרוץ לחלוטין וכל אחד עושה בו כבתוך שלו. היעדר האכיפה מאפשר חופש פעולה רחב יחסית לסוחרי נשים המתעללים ב"סחורה" שייבאו לכאן ועושים בה כבתוך שלהם. העיסוק בזנות אינוה בלתי-חוקי (רק שידול לזנות נחשב כעבירה), אבל גם מעמד מוסדר אין לו. אם אלה שמבקשים לשלם עבור שירותים מעין אלה נאלצים לקבל את שירותיהם מגופים הפועלים בחסות גורמים עברייניים שונים ומזינים בכך את השתלטות הפשע על התחום הזה. הכסף, למותר לציין, הולך ברובו לסוחרי שפחות המין הללו, במקום לנשים עצמן. הסדרה של הנושא בחקיקה ובהקמת גופים מתאימים להוצאתה לפועל תביא לצמצום משמעותי של התופעה הזו ותאפשר להקמת מערכת בה תוכל כל עוסקת בתחום להיות השליטה הבלעדית על הכנסותיה, הוצאותיה וקהל הלקוחות שלה.