אוהבים. נשואים, נשואים, נשואים, גרושים. זה, כנראה, מסלול זוגיות של למעלה מ-35% מהזוגות הנשואים בישראל – וזאת גם המגמה המתרחבת בעולם המערבי בכלל. מה עושים עם זה? מה עושים נגד זה?

"נישואין במשבר", מיני סדרת דוקו-ריאליטי משובחת, גם אם לא חפה מבעיות מקצועיות, בת 5 פרקים, שעולה הערב (ראשון) בערוץ 1, מביאה את סיפורה של קבוצת אנשים באמצע החיים, שמחליטים לצאת מאזור "הנוחות" (שכבר מזמן לא נוח), לעזוב את המוכר והכואב, ולצאת אל הלא נודע. קצת ללכת לאיבוד, לנקות את הלב, לרענן את התאים האפורים במוח, להוריד את אפוד המגן ולהתבונן למציאות בעיניים.

החמצה וכישלון

הסדרה עקבה אחר 10 משתתפים, מתוכם 2 זוגות והיתר יחידים, ותיעדה את חייהם במשך 4 שנים. תחילה בסביבת החיים שלהם, לאחר מכן ההכנות ליציאה למסע בין 5 ימים במדבר ומה שעובר עליהם שם, בסביבה לא מוכרת, מנותקים מהציביליזציה, ולבסוף כיצד הם חוזרים משם וממשיכים הלאה בחייהם. עם או בלי שינוי. צלילי הפרק הראשון בסדרה מתחילים במילות השיר המלנכולי – "כל מה שיש לי אודותיך זה החלום שגורם לי להמשיך". לפעמים הזוגיות נמשכת כמו בתוך חלום ולעיתים היא נשברת ונותר רק החלום.

את הפרקים הראשונים בסדרה וההכרות עם המשתתפים מלווים כחוט השני צער וכעס, תהייה ועלבון, תחושת החמצה וכישלון. יש שם גם תקווה. אתי בן יעקב, מאמנת לזוגיות ומלווה אנשים ליצירת איכות חיים, צפתה איתי בפרקים הראשונים בסדרה, וביקשתי לשמוע גם ממנה את התרשמותה.

לדבריה, המשתתפים מהווים תמונת ראי של דפוסים נפוצים בחברה שלנו. מרבית השברים בחיי הנישואים נעשים על אותו רקע ונסיבות מוכרות, למשל: מצוקה כלכלית; תחושת הלבד של אחד או שני בני הזוג; הקצנה של תכונות; צרכים שונים; ואפילו הגדרה שונה של המונח "אהבה". הדרך הנכונה למציאת פתרונות היא שאילת שאלות. היציאה למדבר והניתוק מהסחות הדעת היומיומיות, יוצרים הזדמנות. האדם יכול ליצור דיאלוג בינו לבין עצמו, מה שלא מתאפשר ביום יום.

לא כל משבר הוא סוף פסוק. לפחות 70% ממי שמעוניין לשמור על הנישואין ופונה לייעוץ כזה או אחר ליצירת שינוי, יציל את נישואיו. המבחן האמיתי הוא בשינוי. אחת האמרות היפות המיוחסת לאלברט איינשטיין היא "לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו כשיצרנו אותן" – וזאת תמצית ההוויה בעידן המודרני: דפוסי חשיבה ניתן ורצוי לשנות כדי להגיע לפתרון בעיות. זה נכון גם בזוגיות. כמובן.

להשתחרר מהפחד

בשני הפרקים הראשונים בולטים 7 משתתפים מתוך הקבוצה: זוהר (ז'נט) ופיני – מתחילים חיים חדשים בגיל 50. הוא אוהב את בוב דילן והיא מתביישת בגירושין. היא מנסה להבין מה השתבש, הוא רוצה לשכוח, היא מתארת את הלב הכואב ואת הכעס שלא עוזב. ורדה – בת להורים גרושים שרק עכשיו מבינה את ההשפעה של אותו מהלך של הוריה, ועד היום זוכרת את העצב שיושב לה על הלב ולא מרפה.

ציון – הרגיש שבמשך שנים גר בסוג של משק שיתופי עם אישה ושני ילדים, והתגרש כאשר אשתו הגישה לו בקשה בכתב – שינויים או גירושין. הוא בחר בדרך הקלה, גם אם היא כואבת. רענן – גרוש ותיק שהרגיש מאבקים של אגו מול אגו בזירת התגוששות. נלחם בקרב הישרדות על חייו. סבטה וריצ'ארד – נפרדו אך נשארו לגור בשכנות ובידידות המחזקת את הקשר אך לא בונה את הביטחון בזוגיות.

 לכל אחד התשובה שלו, הזוית המיוחדת שלו, אך כולם מתמודדים עם אותו שבר בזוגיות או במשפחה ומנסים למצוא במדבר את התשובה. חלקם נוסעים כדי להשתחרר, לגעת בכאב, ללכת לאיבוד כדי למצוא את עצמם מחדש, חלקם רוצים לחזור אחורה בהשראת המדבר, להשתחרר מהפחד ומתחושת הכישלון.

המסע מלווה על ידי המנחה, ליה נאור, פסיכולוגית, אשר מקבלת את פניהם (המפגש המצולם הראשון הרגיש לי כמו מורה בכיתה א') ומסבירה את הצורך בהסכמה מלאה למען השגת הניתוק המיוחל. הם מונחים לסמוך על עצמם ולזהות את רצונם האמיתי בחיים. במדבר, הפיזי כמו גם הרגשי, הם לומדים לתת לעצמם את הזמן, לסמוך על עצמם, לשחרר את העכבות, להיפרד מהחלקים הרעים והמעכבים, ולהשיג את השחרור כדי להמשיך הלאה לדרך חדשה. הטיפול כולל שיחות קבוצתיות, טקסים סמליים, משחקי תפקידים ודינמיקה קבוצתית לצד שיחות אישיות של כל אחד עם עצמו וכל אחד עם המנחה. כמו כן נוצרים דיאלוגים בינם לבין עצמם וסוג של תמיכה מחברים לאותה צרה.

המסע במדבר מוציא מהאנשים את הרגשות הכמוסים שלהם, אך לא כולם מסוגלים לפתיחות או לחשיפה. ציון לא מרגיש שהוא יכול להיפתח: "כל פעם שפתחתי משהו קיבלתי כאפה. עכשיו אני מפחד. אני נשאר בתוך הגבולות שלי". בן יעקב מציינת כי הפחד הזה והחשש מפגיעה חוזרת מלווה אותנו כמעט באופן טבעי. כדי ליצור שינוי צריך לדעת להתעלות על הרגשות הללו תוך שינוי פנימי עמוק, וזה לא תמיד קל או פשוט.

שואה או צמיחה

אורנה לא יכולה להיפתח ולדבר במעגל המשתתפים – ומעוררת התנגדות. אורנה: "אני לא יכולה לדבר. לא רוצה לפגוע באנשים בדברים שיש לי להגיד". המשתתפים האחרים מתמרמרים וחשים מרומים ופגועים בגלל שהם נחשפים והיא לא. בלי להסביר את עצמה. בן יעקב אומרת: "זה אנושי מצד שני הצדדים – לא כל אחד יכול להיחשף באותה מידה וגם תחושת העלבון ניתנת להבנה. המשתתפת יוצרת  תהודה בקבוצה כמו בזוגיות שלה, והפסיכולוגית הביאה זאת לשיקוף".

זוהר-ז'נט רוצה חופש מעצמה, מבולבלת, אוהבת את הבית והילדים ומרגישה שאיבדה את מה שתמיד רצתה. שירה, בת להורים גרושים, מכה על חטא: "עברתי שואה עם גירושי הורי, וכעת אני עושה אותו דבר לילדים שלי. אבל הם לא יחוו שואה. הם יחוו תחושה של צמיחה". אמיר מרגיש שהמדבר החזיר אותו אחורה. הוא מרגיש את הכבדות שכל הקבוצה מרגישה. גם הוא כמו מרבית המשתתפים הרגיש בזוגיות "לבד", אותו לבד שלא ברור מדוע הוא קורה. לבד בלי חיבוק, בלי קירבה, בלי שיחה, בלי אינטימיות. הפסיכולוגית מנחה אותם להבין מה חלקם במשבר, כיצד האהבה יכולה לנצח פחד, כיצד לשים את האגו בצד.

בן יעקב טוענת, שלדעתה הרכב הקבוצה בעייתי מכיוון שלא כולם באותו מעמד – חלקם זוגות וחלקם יחידים וזה פוגם בשוויון בין המשתתפים. לדבריה המנחה חוטאת לעיתים בשאלות סגורות שלא מאפשרות, כאילו הובילה אותם יותר מדי למעשים מתוך הנחיה שלה ולא מתוך הצורך הפנימי של כל אחד. עם זאת, יש ביטוי הולם למשברים הקיימים בין בני זוג וייצוג לפגיעות, לאגו שלא נותן לנו להפעיל מחשבה שקולה, לכישלון שמרגישים כאשר מגיעים לכדי פירוד או רצון לפירוד.  כל טיפול צריך להתחיל בצעדים קטנים ואז להתקדם.

"נכון שהורים גרושים מובילים במרבית הפעמים לגירושים אצל ילדיהם", מוסיפה בן יעקב, "אף אחד לא רוצה למחזר שואה. ואין כאן גזירה משמיים. אפשר לשנות זאת ולהשתחרר מהמעגל הכובל הזה – לא חייבים לנהוג כמו שההורים נהגו, אפשר לפעול הפוך ולא לאמץ את הדפוסים השגויים."

בסדרה, שתוקרן בימי ראשון בין משחקי המונדיאל, יש משהו טוב. המשתתפים מראים לנו את עצמנו. מי אנחנו, מה היינו ומה אנחנו יכולים להיות. הם מתחברים לטבע הלא מוכר להם, נמצאים שם ביחד ולחוד, בהתמודדות עם כל הפחדים מן העבר וההווה, ועם הקשיים הלא פתורים. גם אנחנו יכולים. הם מנסים למצוא את ה"אני" החדש שלהם ומקווים לטוב. התחושה שלי אומרת שהם ימצאו. מי שלא מרים ידיים ומוכן לשנות את השגרה שהובילה למשבר, סביר להניח שיצליח. גם אנחנו יכולים. YES WE CAN.