כמו בכל שנה לקראת חג האהבה ה"וולנטיין דיי" נערכה במרסי, בסוף השבוע האחרון, תערוכת השוקולד הגדולה "Salon Du Chocolat". אלפי אנשים התעלמו מהקור כדי לטעום, לטעום עוד קצת ולקנות הרבה, מהטובים ביותר

כתב וצילם: עמית מנדלזון (מרסיי, צרפת)

שעון המים בכניסה לפרק התערוכות במרסי קפוא לחלוטין כבר 9 ימים. אבל בעוד שהוא עצר מלכת, אלפי אנשים העיפו בו מבט והמשיכו פנימה אל ה-"Salon du Chocolat".קר, קר  אבל שוקולד זה שוקולד וכשמיטב היצרנים נמצאים יחד תחת קורת גג אחת וב-9 יורו אפשר לטעום מן המבחר שבמבחר, אז מתלבשים חם ובאים.

תערוכת השוקולד השנתי נערכת באופן מסורתי בשבוע שלפני חג האהבה. מסחרית, אין החלטה טובה מזו. שוקולד הוא המצרך הנרכש ביותר לקראת האירוע והנה הזדמנות לקנות את הטוב ביותר.

באופן די צפוי, רובם המכריע של המבקרים, הם נשים, שלא רק טועמות גם שולפות את הארנק וקונות מן המתוק המתוק הזה. והמתוק המתוק הזה לא זול.

מציגים מכל רחבי העולם מגיעים לתערוכה הנ"ל, מדרום אמריקה, אפריקה ומזרח אסיה וכמובן מכל אירופה. כמובן ששוקולד איננו המיצג היחיד, נוגטים, מרשמלו, לחמים מתוקים יינות מיוחדים, מרציפנים ואיך אפשר בלי המקרון המסורתי. בשלל צבעים וטעמים.

המקרון הוא הקינוח האולטימטיבי לכל ארוחה ומסורתית הוא משוייך ללפחות 10 ערים בצרפת אם כי במקומות שונים הוא עשוי אחרת עם מילוי אחר. בשביל הפרופורציה, מחיר יחידה בודדת מגיע לפעמים ל-2 יורו (כ-10 שקלים). אבל חג רשמי שמוקדש לאהבה ? שווה להשקיע בו. מה גם שתחתונים סקסיים  זה עסק הרבה יותר יקר ואי אפשר לאכול אותם.

נוגטים מכל הטעמים צבעים וסוגים בבלוקים, בצורת עוגות, דוכן פרחים שלם בנוי מפרחי שוקולד מצופים גלזורה מתוקה. גושי ענק של שוקולד עם שקדים, דובדבנים, אגוזים ו…מה לא ?

בין המבקרים לא תמצאו הרבה ילדים, לקחת ילד לחנות ממתקים ענקית ויקרה זה התאבדות כלכלית. גם גברים לא תמיד רצויים (אלא אם כן הם מוכנים לשלם) אחרי הכל אסור בשום פנים ואופן  להפריד בין אישה לשוקולד שלה (כך לפחות טוענת חברה יקרה). והן קונות, שולפות שטר או כרטיס אשראי, מקוננות בחיוך על אובדן הדיאטה ואפילו לא טורחות להכניס את החבילה שקנו זה עתה לתיק, אין תחנות ביניים מהמוכר לפה.

שוקולד מפעיל את היצירתיות. ואין גבול לאפשרויות. סדרת עפרונות מכל הצבעים (שוקולד מצופה במרציפן) תכשיטים דמויי שוקולד ושוקולד דמוי תכשיטים. תבניות ליציקת שוקולד. סצינות כפריות מפוסלות בשוקולד. כן, אנשי, נשים בעלי חיים בתים, הכל משוקולד.

ואם כבר מדברים על יצירתיות הרי שבכל שנה ניתן לראות בתערוכה עצמה פסלים משוקולד, אופנה מבוססת על שוקולד: שמלות בגדים תחתונים (איך לא ?) וכובעים (מוזר שהצרפתים לא מכירים את המושג "לאכול את הכובע").

ואם מישהו חס וחלילה הביא את ילדיו, מה שמפריע לעסקים, אז יש במקום סדנא מיוחדת לילדים להכנת עוגיות שוקולד.

על הבמה הראשית רוקדת רקדנית אינדונזית ובבמה השניה מתארת שותפה בחברה יוקרתית לייצור שוקולד מבלגיה את איכות פולי הקקאו בהם הם משתמשים ומהיכן הם באים. לפניה דיבר שף אחריה ידבר שף, וכולם כולם מלמדים את הקהל מה לעשות עם שוקולד. לאכול והרבה.

ועוד לא אמרתי מילה על הקנולי ממולא בקרם ודובדבנים, על מפלי השוקולד, על הפירות המתוקים המיובשים. ועל הסוכריות מכל הסוגי צבעים ומינים.

אם חשבתם שאתם מכירים את כל סוגי המתוקים מצפון אפריקה, אז גם כאן צפוייה לכם הפתעה. מה שאתם מכירים הוא חלק קטנטן מההיצע.

זהו שבעתי שוקולד, טעמתי יינות, כירסמתי עוגות, נישנשתי נוגטים ומרשמלו. אפילו קניתי משהו, התבדחתי עם המוכרות, אלו שנראות מושלם ומנצלות את זה כדי לעודד מכורות לקנות עוד ועוד מהמתוק המתוק הזה. אני בדרך החוצה, והקהל ממשיך לזרום פנימה, מעולם לא ראיתי כל כך הרבה אנשים מוכנים לשלם כדי לקנות שוקולד, חג האהבה או לא חג האהבה? אבל אם אין אהבה יש שוקולד, ושימות העולם.

כל התמונות: