ההתפרעויות שהיו השבוע בתום הלוויות שלושת הנערים שנחטפו בצומת גוש עציון ורצח הנער הערבי שגופתו נמצאה ביער ירושלים, מעוררים דאגה באשר לעמדות הנוער והתנהגותו כלפי זרים בכלל והפלסטינים בפרט. וגם, סקר עמדות הציבור שנערך לקראת יום העצמאות השנה מצא שהצעירים מחזיקים בעמדות ימניות וניציות יותר מהמבוגרים. אין זה פלא, הצעירים הללו הם בוגרי מערכת החינוך שבשנים שחלפו ספגו שטיפת מוח לאומנית–משיחית, הן בבתי הספר והן בסדרות חינוך בצה"ל.

מאז ומתמיד הנחילו מערכת החינוך ותנועות הנוער את אהבת הארץ הן בשיעורי מולדת ותנ"ך והן בטיולים רגליים לאורכה ולרוחבה של ישראל הקטנה בגבולות הקו הירוק. אלא שבצד תולדות הציונות ומגילת העצמאות הונחלו במובלע ובמפורש גם ערכים הומניים כמו חירות, זכויות הפרט, שוויון הזדמנויות ו"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". בשני העשורים האחרונים נשרו הערכים הליברליים מתכנית הלימודים ואת מקומם תופסים בהדרגה תכנים לאומניים, דתיים ופשיסטיים.

השנה הגדיל השר פירון לעשות ופלש גם לגני הילדים ולכיתות הנמוכות. כך נחשפו ילדים רכים בני 4-6  למוראות השואה ויום הזיכרון. דנית, תלמידת כיתה א' בגני תקווה, חזרה ביום השואה מבית הספר ממררת בבכי, לא נרדמה בלילה וכעבור שבוע, ביום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל, סירבה ללכת לבית הספר מחשש שתאלץ להשתתף בעוד טקס עצוב כל כך. למה? כלום דנית לא תספיק לשמוע וללמוד את זוועות השואה בגיל 12? האם צריך להזריק לה ולחבריה חרדות מיותרות ושנאת האחר בעודם "תינוקות של בית רבן" ? בעבר החלו לדבר על הנושאים האלה בכיתה ה' ועכשיו, ליתר ביטחון, מזריקים שואה ושכול החל בגיל הגן כאשר הילדים חסרים עדיין יכולת להכיל ולעכל חוויות קשות. כמה קל להפחיד ילדים ולקבע בתוכם את הפחד והשנאה לאחר הדמוני שמעולם לא פגשו. אפרים סידון  בספרו "אוזו ומוזו מכפר קאקרוזו" ודויד גרוסמן בספרו "איתמר פוגש ארנב" היטיבו לתאר את הדינמיקה של ההפחדה שהופכת לשנאה.

מכיתה א' משתתפים תלמידי בתי הספר בטקסים שהמסר שלהם ברור: אנחנו, היהודים היינו ועודנו קורבנות. ספגנו פרעות, רצח וגירוש החל בנבוכדנצר דרך אספסיינוס, האינקוויציה ועד השואה. ובכלל "אתה בחרתנו מכל העמים" לכן מותר לנו לעולל לאחרים כמעט כל מה שעוללו לנו. כיבוש היא מילה גסה שנעדרת מספרי הלימוד. ואם אין כיבוש אין גם אוכלוסייה שחיה תחת כיבוש יותר מארבעים שנה.

לא כל אחר הוא אני

באותה שעה מקדם השר פירון תכנית לימודים הומנית שכותרתה: "האחר הוא אני". אלא שאליבא דשר החינוך, האחר הוא כל אחד מלבד מבקשי המקלט מאפריקה והשכנים הפלסטינים החיים במרחק חצי שעת נסיעה מבית הספר. כשהוגי התכנית ביקשו להפגיש תלמידים יהודים עם תלמידים מישוב ערבי סמוך, קמה צעקה וההצעה נגנזה בטענה שבנות ישראל עלולות להישבות בקסמם של נערים ערבים ולעזוב את היהדות, רחמנא ליצלן.

האמת היא שתהליך האינדוקטרינציה הלאומני-דתי החל בתקופת כהונתה של לימור לבנת כשרת החינוך ותפס תאוצה בתקופתו של גדעון סער ששלח את התלמידים לסייר בחברון בהדרכת מורי של"ח המייצגים את המתנחלים. מעניין מה ענה המורה לשאלות התלמידים בדבר החנויות הסגורות והבתים הנעולים ברחוב השוהאדא. מעניין אם סיפר להם שמאז המאה השביעית רוב תושבי חברון הם ערבים ושמערת המכפלה קדושה גם למוסלמים, הרואים באברהם אבינו את אביהם הקדמון. הרב פירון ביטל אמנם את חובת הסיורים בחברון, אבל מתחת לחיוך הנצחי ולארשת הסחבקית מסתתר פוליטיקאי ממולח שהצליח להחדיר בתוך שנה וחצי תכנים דתיים וקורבניים לילדים החל בגיל הגן.

ואם מי מבוגרי מערכת החינוך שואל עדיין שאלות ולא מקבל את הכיבוש כהלכה מדאורייתא, הרי בא הגיוס לצה"ל ומשלים את תהליך האינדוקטרינציה. פעילי עמותת אלעד ועמותות ימין אחרות מוזמנים לשאת הרצאות בבסיסי צהל ומדריכים סיורי חיילים בירושלים המזרחית. לעומת זאת, לעמותות שוחרות שלום כמו עיר עמים, שלום עכשיו ומחסום-ווטש אין סיכוי להיכנס לבסיסי צהל או להדריך סיורי חיילים. ואם חייל שביקר באושוויץ בהיותו תלמיד בית ספר, מתגעגע לביקור נוסף במחנות ההשמדה בפולין, הוא יוכל לנסוע לשם שנית במסגרת משלחות צה"ל במדים. כך משתחררים כל שנה צעירים שעברו אינדוקטרינציה שיטתית וממושכת וקרוב לוודאי שגרסה דינקותא זו תדריך אותם גם ביום הבחירות בקלפי.

אין להתפלא אפוא שהורים רבים שהפרוטה מצויה בכיסם מנסים לרשום את ילדיהם לבתי ספר שאינם מתיישרים לפי הוראות משרד החינוך – בתי ספר דמוקרטיים, אנטרופוסופיים, בתי ספר לטבע, לאמנות ומה לא. משיחות שהיו לי עם הורים כאלה התברר שבצד הצפיפות בכיתות, הסיבה העיקרית לצעד היקר שעשו היא האינדוקטרינציה הלאומנית הפושה בבתי הספר הממלכתיים והממלכתיים-דתיים.

הורים, כפי שאתם נאבקים בצדק נגד הצפיפות בכיתות, חשוב שתצאו לקרב עקרוני ועיקש על תכנית הלימודים. אם לא תיאבקו נגד התכנים הלאומניים-דתיים והגזעניים שחודרים לבתי הספר אל תתפלאו אם ילדיכם יסתכנו בעצירת טרמפים בלילה, יצאו לרחובות ירושלים להכות ערבים אחרי כל פיגוע טרור ויגדלו להיות מבוגרים נמוכי מצח וגזענים.

[related-posts title="מאמרים קודמים של מיכל פנט-פלג"]