זה היה אמור להיות מפגש מרתק עם שלושה ענקי מחול אמריקנים בעלי תפיסות כמעט מנוגדות, שיורדים כולם לחקר שורש התנועה – כל אחד מהיבט אחר: טוואלה ת'ארפ, וויליאם פורסיית ומֶרְס קנינגהם. את השלושה אמורה היתה להפגיש, במופע אחד, באמצע יולי, להקת "בלט לורן". אבל המופע, שתוכנן לעלות במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב, בוטל, ביוזמת הלהקה, בגלל המצב הביטחוני. רוכשי הכרטיסים למופע יוכלו להחליפם למופעי מחול בהפקת פנחס פוסטל, שיתקיימו  במהלך העונה הקרובה במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, או לקבל את כספם בחזרה.המופעים אליהם ניתן להמיר את הכרטיסים: טרג'די של אוליבייה דובואה, רומיאו ויוליה של בלט ציריך ותיאטרון המחול של הארלם.

ביטול המופע של בלט לורן נוסף על ביטול ההופעה של ניל יאנג ביום חמישי, השבוע, בפארק הירקון בתל-אביב. במקרה זה המופע בוטל על ידי המשטרה ולא על ידי האמן, שרצה להגיע לישראל. קישור לכתבה על ביטול ההופעה של יאנג: http://megafon-news.co.il/asys/archives/221817

זו הכתבה שפרסמנו כאן לפני שנודע על ביטול המופע של בלט לורן: ייחודה של להקת "בלט לורן", שהיא משמרת במשך שנים צוות רקדנים קבוע עם בסיס קלאסי ויכולת להעפיל לקשיי הווירטואוזיות כפי שדורש לעתים מחול מודרני. בלט לורן היא להקה רפרטוארית עטורת פרסים המתמודדת עם אתגרים מודרניים.  הכוריאוגרף השוודי המנהל אותה, פטר יעקובסון, רקד בלהקה קלאסית שמרנית (הבלט הקלאסי של ווילס) ומאוחר יותר בלהקתה של הכוריאוגרפית המרתקת טוואלה ת'ארפ.

 לראשונה תועלה בארץ יצירתה של טוואלה ת'ארפ – "בחדר העליון". ת'ארפ מוכרת לנו כמי שעיצבה את הכוריאוגרפיה למחולות הסוערים בסרטיו של מילוש פורמן ("שיער" למשל) ואת סצנות האופרה בסרטו "אמדיאוס". היא הרקדנית  שעיצבה  את הכוריאוגרפיה לסרט "רגטיים" ולסרט "לילות לבנים" שבו כיכב  הרקדן-שחקן  מיכאיל ברישניקוב (החבר של קרי ברדשו ב"סקס והעיר הגדולה"). היא גם חיברה ריקודים למחזות זמר בברודוויי – "שיר אשיר בגשם" (1985), המחזמר עטור הפרסים "Movin' Out" על פי שיריו של בילי ג'ואל (2002), והמחזמר “The Times They Are a-Changin'” על-פי שיריו של בוב דילן (2005).

 פיטר יעקובסון טוען שכמורה היא דרשה מהרקדנים שלה להגיע לפסגת השלמות התנועתית הווירטואוזית. 28 הרקדנים של להקת לורן עומדים בכבוד בדרישותיה. ת'ארפ היא אמנית החיבור בין מחול קלאסי למודרני. יצירתה "בחדר העליון" היא מחול המשלב בין שלמות התנועה הקלאסית של מנהטן לבין ריקודי הרחוב של הארלם. טכניקות של בלט קלאסי, ברייקדאנס והיפ-הופ משמשות בערבוביה ביצירה זו, שאותה הלחין פיליפ גלאס. הרקדנים נעים מתנוחת יוגה לתנועות הלקוחות מעולם האגרוף. הרקדנים באים ונעלמים מתחת למסך תאורה מיוחד, שיצרה ג'ניפר טיפטון כאשר את התלבושות למופע עיצבה האופנאית נורמה קמלי.

מרתק ומלא יופי הוא הדואט "The Vile Parody of Address", שחיבר הכוריאוגרף וויליאם פורסיית לצלילי הפסנתר המושווה של באך. פורסיית, שהחל את דרכו ב"בלט ג'ופרי"וכיהן כמנהל של להקת פרנקפורט במשך למעלה מעשרים שנה, חיבר גם מיצבי אמנות רבים שהוצגו במוזיאון הלובר ובביאנאלה בוונציה.

 ומעולם שונה לחלוטין, כמעט מנוגד בתפיסת האסתטיקה שלו, תעלה הלהקה יצירה סוחפת של הכוריאוגרף האגדי מֶרְס קנינגהם. הוא יצא נגד הנוקשות הסטאטית של תנועות הבלט הקלאסי ויצר בריקוד Sounddance  כוריאוגרפיה לקטע מהיר ומלא חיים התובע מהרקדנים תנועות מורכבות, כשהכניסות והיציאות לבמה נעשות מתוך אוהל במרכז הבמה. לצלילי המוזיקה של דייוויד טיודור מרחפים רקדני הלהקה בווירטואוזיות ובתיאום מושלם.