כשהיחסים עולים על שרטון אפשר לשמור את המזכרות ולהתייפח, או לשרוף אותן, או לתרום אותן למוזיאון היחסים השבורים בזאגרב. מאת שרית פרקול
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
כשהיחסים עולים על שרטון אפשר לשמור את המזכרות ולהתייפח מרה, אפשר לשרוף אותן בטקס גדול, אבל אפשר גם לתרום אותן למוזיאון היחסים השבורים בזאגרב, בירת קרואטיה
מאת שרית פרקול
מה עושים לאחר הפרידה עם צילומי החתונה, שמלת הכלולות, דובוני פרווה של ולנטיינ'ס דיי, גרזן שניתץ בזעם את רהיטי הבית וגמד גינה שנופץ כנגד מכונית בזמן פרידה סוערת?
אפשר כמובן לעשות מדורה גדולה ולשרוף הכל, כשהחברות הטובות רוקדות מסביב. אבל אפשר גם לתרום אותם למוזיאון היחסים השבורים בזאגרב, בירת קרואטיה.
"המוצגים כאן מייצגים את כל שלבי הפרידה… איך אנשים עוברים את האהבה", אמר דראזן גרובישיץ, מעצב ואמן, שייסד את המוזיאון לפני שנתיים. "אפשר לקרוא לזה מוזיאון אהבה הפוך", אמר לסוכנות אסושיאייטד פרס.
>>> הכי כואב: כשהאדם שאתה אוהב כבר לא אוהב אותך
המזכרות, שנאספו מרחבי העולם, כוללות פריטים מוזרים כמו ציצים עשויים גומי וגבס של רגל שבורה. כל מוצג, כיאה למוזיאון הראוי לשמו, כולל תאריכים ומקומות של היחסים והסברים שנתנו התורמים האנונימיים.
למשל, יש פתק ליד חגורת גרביונים: "אף פעם לא גרבתי אותה. אילו עשיתי זאת, היחסים אולי היו נמשכים יותר זמן".
או גרזן ששימש מישהי מברלין לשבור כל רהיט שהשאירה מאחור החברה שלה. "ככל שהחדר הלך והתמלא בשברי רהיטים, הרגשתי טוב יותר", כתבה.
המוזיאון ממוקם ממש מול בניין עיריית זאגרב, שם נישאים זוגות מאוהבים. יש בו כמאה מוצגים, מתוך כאלף שנשלחו מרחבי העולם.
חלקים מהתצוגה נודדים בתערוכות ברחבי העולם. התערוכות הוצגו בינתיים במאנילה, בלונדון ובסינגפור. בכל עיר, שבורי הלב המבקרים במוזיאון יכולים לתרום גם פריטים משלהם. לוחם ותיק מלונדון, למשל, תרם רגל תותבת, מזכרת ממערכת יחסים עם הפיזיותרפיסטית שלו. בפתק נכתב שהתותבת שרדה יותר מהיחסים, מפני שהיא עשויה "חומר חסון יותר".
המוזיאון עצמו הוא תוצר של פרידה: כשגרובישיץ נפרד מחברתו הקולנוענית אולינקה ויסטיצה, הם התקשו לחלוק ביניהם את המזכרות בעלות הערך הרגשי – וכך עלה רעיון המוזיאון.
- יש לכם סיפור על פרידה? אהבה נכזבת? לב שבור? שתפו אותנו
חגי קמרט
14 בפברואר 2012 @ 20:22
אוף סליחה, המלה "המאדיר" במשפט המאדיר נשים אל ירכתי האוטובוס צריכה היתה להופיע במרכאות כפולות היינו בכוונת הדרת נשים. ובחיפזון הכתיבה נשמטו המרכאות. ללמדך שהחיפזון מהשטן.
לאמור: אל תחפזו בחתונתכם, אלא רק לאחר שתבינו את גודל האחריות המוטלת עליכם ותהיו בטוחים באהבתכם. וכדוגמא זו אל תחפזו להיפרד בלב שבור, קודם שניסיתם הכל כדי לתקן את הלב השבור. ואז לא נצטרך יותר למוזיאונים למיניהם הנוגעים בחיי אהבה של בני הזוג.
חגי קמרט
14 בפברואר 2012 @ 19:59
מוזיאון הלבבות השבורים, נוסטאלגיה לנבכי בכיי עמק הבכא. חשבתי לתומי, מה היה נגרע מן העולם אלו נותנים היו דעתם, בני אדם, על היפה ללבב והנאה לעין. כמו למשל "מוזיאון להאדרת האהבה" קרי, המתנות או הדגשים היפים ביותר שבחיי בני זוג שונים. המתנה הראשונה, אופן הצעת הנישואין: בעמידה, כריעה או שכיבה. מקום ההצעה, כמו למשל בעומק של עשרים אלף מיל מתחת למים, או במעבורת חלל שחלה בה תקלה ( לא עלינו) או אולי באוטובוס המאדיר נשים אל ירכתי תחתיות וההצעה מועברת ברוורס לאחור. אולי בהעברת ההודעה באמצעות עובדי הקבלן "המאושרים", ואולי אולי על ידי איזה נשיא מדינה ,דרך משל , המוכן לבצע עבודות נוספות מן הצד…
את המוזיאון אפשר להקים בסמוך למשכן הכנסת אולי יתעורר שם דבר מה לאחר ביקור חטוף במקום.
אך בינינו,
אפשר. צריך רק מעט דמיון ומעט תושייה. אין צורך להנציח את הרגעים העצובים והרעים, עדיף להנציח דווקא את הרגעים היפים השמחים והמאושרים.
שרית פרקול
14 בפברואר 2012 @ 21:08
חגי, יש המון דברים בתרבות שלנו שנועדו להאדיר את האהבה. שירים, ספרים, סרטים, ציורים, פסלים. דווקא המוזיאון הזה הוא יוצא דופן 🙂