בשבת האחרונה סיקרתי וצילמתי הפגנה פרו-פלסטינית, כאן במארסיי. אני לא ממש בטוח אם מדובר בהפגה ברישיון או לא, מאחר ששר הפנים הצרפתי הורה למשטרה לא לאשר הפגנות פרו-פלסטיניות, לפחות בפריז. מודה ומתוודה, לא ממש חשבתי על העובדה שאני ישראלי בתוך מהומה פרו-פלסטינית וכלל לא חשתי מאוים. כשאני אומר פרו-פלסטינית, אני מתכוון להפגנה ש- 95% ממשתתפיה הם ערבים בני הקהילה האלג'יראית במארסיי. בשולי ההמון יכולתי לראות דגלים בודדים של נציגי השמאל, אבל אליהם נגיע מאוחר יותר.

ההפגנות האלה כוללות הרבה מאוד חצאי אמיתות וגם שקרים, וגם דברי הסתה – לא משהו שלא הייתי מצפה לקבל מצעירי הקהילה שיוצאים לרחוב להתנגש עם המשטרה בכל הזדמנות. כשנבחרת הכדורגל שלהם מנצחת, וגם כשהיא מפסידה. במארסיי לא נרשמו תקריות, אבל בפריז בוערים הפרברים. האם יש סיבה רלוונטית לבעירה הזאת? לא ממש. אחרי הכל, 19 שוטרים פצועים לא יפסיקו את ההפצצות הישראליות בעזה, אבל בהחלט יגרמו נזק תדמיתי חמור לקהילת המהגרים הערבית בצרפת.

שאלתי את עצמי, מה בעצם יודע הצרפתי הממוצע על הסכסוך ועל איזה בסיס הוא מביע עמדה פרו או אנטי ישראלית/פלסטינית? בדקתי גם מה מספרת העיתונות הארצית, ומה שגיליתי היה אמור להיות לי מובן מאלי ומראש.

מה יודע הצרפתי הממוצע על הסכסוך?

הצרפתי הממוצע יודע שמדובר בסכסוך ארוך שנים, שבו שני עמים הורגים זה את זה. הוא לא מבדיל בין עזה לשטחים, בין חמאס לפת"ח ובכלל. מבחינתו חלאד משעל הוא נשיא הרשות ואבו מאזן מגיש תה. ולמען האמת, זה גם לא מעניין אותו. הוא לא מכיר את השטח, את חלוקת השטחים, הוא לא יודע היכן קיימת נוכחות ישראלית והיכן לא, הוא לא מכיר את אוסלו, לא מכיר את פינוי עזה והוא גם מבלבל בין יהודי לישראלי.

מה הוא כן יודע?

הם יודעים שיש התנחלויות. איפה? הוא לא כל-כך ברור לו, אבל הוא רואה בהן מכשול למו"מ כלשהו, למרות שפרטי המו"מ התיאורטי מאוד מעורפלים עבורו (כמו לנו); ואם ההתנחלויות הן המכשול לפתרון הסכסוך, הרי שעבור הצרפתי אין שום בעיה לפתור את הסכסוך: תפסיקו את הבנייה, פנו את ההתנחלויות ונגמר הסיפור. מבט על המפה העדכנית של מדינת ישראל גורם לצרפתי כאב ראש. הוא לא מבין את התהליכים ההיסטוריים, את הפחדים, החרדות, החיים בצל איום המלחמה. בשביל הצרפתי הכל כל-כך פשוט: הוא לא פרו ישראלי או פרו פלסטיני – הוא פרו צרפתי, והוא לא אוהב לראות דם בטלוויזיה שלו. וכצלם עיתונות, אני יודע היטב שדם ואש הם מה שהטלוויזיה מנסה למכור, הרבה לפני אחווה ואחדות שלא מצטלמים כל-כך טוב.

מה מספרת להם העיתונות

האם העיתונות בצרפת אנטי ישראלית או פרו ישראלית? זו שאלה נוספת ששאלתי את עצמי, וכבר יותר משבוע אני מנסה לבדוק אותה.  אז ככה: העיתונות הצרפתית נייטרלית לחלוטין, וזה לאו דווקא טוב ליהודים. העיתונות הצרפתית מדווחת בצורה יבשה להחריד על האירועים מישראל. היא מדווחת על הטילים הוא מדווחת על קן הצרעות הקרוי סג'עייה ואפילו מציינת שרוב הצרות מגיעות מהפרבר העלוב הזה. היא מדווחת על מאמצי הפסקת האש והסירוב המתמיד של החמאס לכל הסכם.

אז למה זה לא טוב לנו? 

כי התקשורת הצרפתית סופרת גופות, באופן קר ופשטני: מאות הרוגים בצד אחד מול עשרות בצד השני. כמעט 100,00 פלסטינים שמקבלים סיוע הומניטארי מהאו"ם. העיתונות המקומית כל-כך פרטנית, ש-15 חיילים ישראלים הרוגים נספרו כ-13 ישראלים ו-2 אמריקנים. קשה היה לקלוט שמדובר בחיילים בודדים בעלי אזרחות כפולה. אבל כאשר סופרים גופות, ישראל יוצאת כשידה על התחתונה, מספר ההרוגים בצד הפלסטיני, בתוספת ההרס הנוראי שכל צופה טלוויזיה צרפתי רואה עלצ המרקע שלו, מספיקים בשביל להשכיח מהם את כל הפרטים היבשים של מי התחיל, מה וכמה.

האם זה יגרום לצרפתי לצאת לרחובות?

השתגעתם? ביולי-אוגוסט יוצאים רק למקום אחד: לחופשה. ושהישראלים והפלסטינים יהרגו אחד את השני. בחודשיים האלה הם גם לא יקראו את הדיווחים היבשים ומניין הגופות. מי שכן יצא לרחובות הם בני הקהילות הערביות, מהגרים קשי יום שיקחו בשתי ידיים את ההזדמנות לעשות קצת בלגן, ינשמו מלוא ראותיהם גז מדמיע ויחטפו כדורי גומי. להם אין כסף לקמפינג.

ומה אומר השמאל הצרפתי?

השמאל הצרפתי לא אומר כלום. הוא יפגין נוכחות בהפגנות כי זה הקו המפלגתי, אבל הוא ממלא פיו מים.  מנהיגי השמאל אינם טיפשים, כמו שנהוג בישראל לחשוב; הם מכירים את הסיפור על כל צדדיו והם גם מחויבים למנוע אירועים אנטישמיים; ובשביל למנוע אירועים אנטישמיים, חשוב להשאיר את ההפגנות בגדר הפגנות נגד ישראל ולא נגד היהודים. הקישור בין יהודים לממשלת ישראל והחלטותיה עלול להיות הרסני ולפתוח תיבת פנדורה אלימה – מצד אחד כלפי יהודים, אבל תחזור כבומרנג מואץ הישר לחצרם של הקהילות המוסלמיות. לממשלת צרפת יש מספיק צרות גם בלי זה, מה גם שנכון להיום ממשלת צרפת מביעה תמיכה בלתי מסויגת בישראל ובמבצע הישראלי.

אבל זה לא יימשך לנצח, כי הלוחמה נמשכת והמספרים גדלים והולכים.

הטענה החוזרת ונשנית על צביעותו של העולם, לא רק שאיננה הוגנת – היא גם לא נכונה. הסכסוך הישראל פלסטיני עבר כל-כך הרבה פאזות, שרק ישראלי יכול לעקוב אחריו; מה היה, מתי היה, היכן ואיך. וכל זה לא משהו שאזרח צרפתי רוצה או מסוגל לעקוב אחריו. מבחינתו, מדובר בסכסוך דתי וטריטוריאלי. ומאחר שצרפת אינה מדינה דתית, הראשון נראה לאזרחיה חסר משמעות והתעקשות על השני נשמע לצרפתים כמו מאבק על בעלות על רכוש (קרקע, במקרה זה); על חיי אדם. והאמת? הם לא כל-כך רחוקים מהמציאות. גם הרקטות שנוחתות בישראל במאות ואלפים לא מרשימות את הצרפתי, נוכח המספרים ה"לא מרשימים" של נפגעים שהן מייצרות.

מעבר לכך שהתעמולה הישראלית כל-כך עלובה; ואת חומרי ההסברה שכבר מופצים איכשהו, איש בישראל לא חשב לרגע שיהיה הגיוני לתרגם את החומר הזה לשפות זרות ולהפיץ בעולם, במקום לתרגם לעברית ולהפיץ בין ישראלים שלהם הדברים ברורים. אם מדינת ישראל רוצה לדבר אל העולם, הגיע הזמן שתדבר בשפתו. ולא, שפת העולם איננה אנגלית. למעשה, ברוב אירופה לא מדברים אנגלית.

כללית, הבורות של העולם היא בין השאר באשמתה של התעמולה הישראלית, שפשוט איננה קיימת.  במקום לטרוח ולדחוף חומר תעמולתי באופן לגיטימי לכל העולם, הישראלים מחליפים אותו בינם לבין עצמם, מנידים בראשם ומצקצקים בלשונם: "אתם רואים? אמרנו לכם והעולם שותק"… כמובן שהעולם שותק. הוא לא מבין עברית.