במלחמת העולם השנייה היו עשרות מיליוני פליטים וכולם נקלטו במהלך השנים במקומותיהם החדשים, רק באזורנו פועל העולם הערבי כולו להנצחת הבעיה הפלסטינית. הוא רואה בישראל גורם זר שפלש לאדמות האיסלם הקדושות ועל כן יש לגרשו ולהשמידו. אם לא היום אז מחר. על כך אפשר להוסיף גם את החשבון ההיסטורי הקדום שיש לאסלם-הערבי עם היהודים, כמי שבא להחליף אותם כעם הנבחר. (ראה/ראי ספרו המרתק של ד"ר אבי בקר "מיהו העם הנבחר?"). הפלסטינים הם המנוף הערבי-איסלמי לחיסולה של ישראל וישראל עצמה היא דוגמה מדהימה לקליטתם של פליטים יהודים מאירופה ומארצות ערב השונות.

הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל הוא צעד אחד קדימה בתפיסת האסלם לסילוקה של ישראל מהאזור. בל נשלה את עצמנו. העולם המערבי במנהיגותה של ארה"ב מחפש רק את השקט הרגעי ואין בכוחו להתמודד עם מגמות שבטיות-דתיות וטרוריסטיות נוסח האיסלם הערבי. החלום של שלווה ושגשוג אזורי בינינו לבין הערבים אין לו שום אחיזה במציאות בדורנו. "הסתיו הערבי" השוטף כיום את אזורנו מוכיח זאת שוב ושוב. פרץ הקיצוניות האסלמית לצורותיה השונות מחק כל אשליה לשלום נראה בעין בינינו לשכנינו. איש לא יודע כיום כיצד יראו פני המזרח התיכון בעתיד הקרוב וגם הרחוק יותר: איך תיראה מפת האזור, ואלו מדינות חדשות יקומו ואלו יעלמו.

אנחנו מערביים שחיים בלב המזרח האיסלמי-ערבי, ובשכונה הזו לא משחקים ערכים אנושיים ואוניברסליים. כל ניסיון שלנו לראיית פני הדברים ולמציאת פתרונות חייב לקחת עובדת יסוד זו בחשבון. זו התשתית שעליה העמדנו את תפיסת שתי המדינות לשני העמים וקיווינו בכל מאודנו ולבבנו ונשמתנו להגשימה. השלכנו על שכנינו הערבים מערך מוסרי שאיננו קיים בתוכם. עתה הכול מתנפץ לנגד עינינו ומה שנותר לנו הוא לחזק את עצמנו פנימה ואת עוצמתנו הכוללת והצבאית כלפי חוץ. זה שם המשחק.

הניסיון המורד שלנו לשלוט במציאות קיבל סטירת לחי מצלצלת והחזיר אותנו למעמדנו כבני אנוש, שעליהם לפעול רק בגבולות הערכים ומערכות החיים האנושיים שיש לנו שליטה עליהם. השמאל הקשה בישראל וגם הרך יותר נפלו בפח זה. הם העדיפו משאלות לב על פני הסתכלות חודרת על מציאות החיים סביבם.

אין זה מתפקידנו וגם לא מתפקידם של ידידינו מן המערב להקים את מדינת פלסטין. כל שאנו יכולים וצריכים לעשות הוא לפעול כדי שהעולם הערבי ייקח על עצמו את האחריות לדברים. במסגרת זו ישראל תתרום את חלקה בהינתקות מן השטחים בהם ישנם ריכוזי אוכלוסייה פלסטינית נרחבים. חזרה לגבולות 67' עם החלפת שטחים אין לה אחיזה במציאות והגיע העת שנבין זאת. המציאות מחייבת את השתלבותם של הפלסטינים במסגרת מדינות ירדן ומצרים. וכאמור, כל פתרון אחר משמעותו ניסיון ערבי-איסלמי לחסל את מדינת ישראל.

במסגרת תמרון המציאות לערכינו המערביים ייסדנו בתוכנו את תפיסת שתי המדינות לשני העמים ובנינו עליה את קונסטרוקציית "הכיבוש". פרדיגמה זו קורסת עתה לנגד עינינו. צדק נתניהו בהתנגדותו העיקשת לרעיון זה, עד שאולץ בחירוק שיניים לומר לו כן רפה בנאום בר אילן לפני כשנתיים. מי תוקע לידינו שהחמאס או כל ארגון קיצוני ערבי אחר לא ישתלט על השטחים שנפנה ויאיים עם ירי ישיר של טילים על רצועת החוף שלנו ונמל התעופה בן גוריון.

גם עתה יקומו אנשים בתוכנו ויאמרו כי הטירוף האזורי הערבי-איסלמי נגזר כולו מן הסכסוך עם הפלסטינים. יותר מכך. הם ייפנו לעולם המערבי וישכנעו אותו שהכול תלוי אך ורק בנו ואם רק נרצה תקום מדינה פלסטינית בינינו לירדן וישכון השלום הנצחי.

כריעת הברך של ברק אובמה בפני הערבים והתנצלותו על הקולניאליזם המערבי ששרר באזור עד למלחמת העולם השנייה, בבואו למצרים ולטורקיה בתחילת הקדנציה הראשונה שלו, מעידה יותר מכל על חוסר ההבנה הבסיסית של המערב את האזור ועל כישלונה הקולוסאלי של ארה"ב במדיניותה כאן. תחת שיתכופף אליהם היה עליו לבוא בדרישות כלפיהם ולומר להם כי איש לא שולט עליהם עוד מלבדם, ולהם האחריות לנעשה במדינותיהם. שטחים ענקיים להם ונפט ואוצרות טבע אחרים ועליהם להשתלב במגמת הגלובליזציה. אחריותם כבני אנוש חורגת בהרבה מהאזור ונוגעת לעולם כולו. זו דרישה לפעולה בהיסטוריה ולא מחוצה לה.