אינני נוטה לקבל את התזה שלפיה מנהרות התקיפה של ארגון החמאס נועדו לביצוע פיגועי תופת ורצח המוני ביישובים הסמוכים לגבול. לעניות דעתי, מנהרות אלו שבהכנתן הושקעו מאמצים ואמצעים אדירים ולאורך שנים, נועדו בראש ובראשונה לחטוף חיילים, פעולה שאין שנייה לה בחשיבותה, הן בחיזבאללה והן בחמאס. הסיבה למשאת נפשם זו, נעוצה ללא כל ספק באופיו הייחודי של העם בישראל.

רבות כבר נכתב על היותה של מדינת ישראל ככל הנראה המדינה היחידה בעולם שבה כאשר נופלים אזרחים בפיגועי טרור, הדבר מתקבל כמעט כגזרה משמיים. לעומת זאת, ובהיפוך יוצרות מוזר, כשנופל חייל, העם כולו מזדעזע, וכשנחטף חייל – העם כבר ממש עוצר את נשימתו. אם ארגוני הטרור היו זקוקים להוכחה נוספת לאותה רגישות לאומית, באה מלחמת לבנון השנייה, שנפתחה בתגובה לחטיפתם של שני חיילי צה"ל בגבול הלבנון. היה זה מנהיג החיזבאללה נסראללה שהודה לאחר המלחמה, שאם רק היה יודע שכך תגיב ישראל לחטיפת החיילים, היה מונע את פעולת החטיפה.

עם השנים הלך ותפח המחיר שממשלות ישראל לדורותיהם היו מוכנות לשלם בעבור השבת חיילים חטופים או אף את השבת גופותיהם. לשיאם הגיעו הדברים כשהוחזר ארצה החייל גלעד שליט, שנחטף על ידי מחבלי החמאס. בחודש אוקטובר 2011 שחררה ממשלת ישראל, בתמורה להשבתו ארצה, לא פחות מ-1,027 מחבלים ובהם אף רוצחים מורשעים.

ארגוני הטרור, בצפון ובדרום, מודעים היטב לאותה "חולשה לאומית ישראלית" בראייתם, ועל כן עיקר משאביהם ופעולותיהם הוקדשו ומוקדשים למימוש והצלחה של אותן פעולות שנועדו לחטוף חיילים. מסיבה זו בדיוק אין מקום לאותה פליאה שהביעו גורמים שונים לנוכח חשיפת מנהרות התקיפה במהלך המלחמה הנוכחית ברצועת עזה.

מאחר שארגון החמאס פועל ומתכנן את מהלכיו על פי הדוקטרינה וההנחיות מבית היוצר של החיזבאללה, יהיה אך הגיוני להניח שאלו האחרונים כבר צברו, ולפני זמן רב, ניסיון לא מועט בתחום המנהרות בגבולנו הצפוני. הסיבה שטרם נעשה שימוש באותן מנהרות נעוצה באותה הרתעה שהושגה במהלך מלחמת לבנון השנייה, הרתעה שמשמרת את השקט לפחות מעל פני הקרקע לאורך גבול הלבנון זה שמונה שנים. 

דודי (דוד) ירון הוא סופר ומחבר ספרי מתח צבאיים, סא"ל מיל' בחיל האוויר. 

[related-posts title="מאמרים קודמים של דודי ירון"]