אבחנות פסיכולוגיות של מתבוננת מלידה

סוזן אלויז הינטון כתבה את ספרה הראשון (במקור: "The Outsiders") בהיותה בת 17, וגילה הצעיר ניכר בסגנון של רומן הנעורים הרגשני. אין ספק שסיפורו של פּוֹנִיבּוֹי מושך אהדה ואף מספק מנת מתח ראויה, אך בוסריות היד הכותבת ניכרת לכל אורכו.

הינטון הייתה מספיק מודעת לעצמה ולסביבתה כדי לחתום על יצירת נעוריה בראשי תיבות, כדי לאפשר למו"לים ולקהל להסיק את המובן מאליו: שמחברת הספר היא בעצם בחור. גבר. לכותב גבר תמיד היה יותר סיכוי, ידעה הינטון, גם אם התנועה לשחרור האשה כבר פעלה במרץ בארה"ב כשהספר יצא לאור (1967). יש להניח שמי שהיטיב לקרוא בין השורות, זיהה את ההתרשמות הנשית ואת צורת הביטוי הנוטה לספרותיזציה, כולל אבחנות פסיכולוגיות של מתבוננת מלידה. אלה אינם בהכרח מאפייני סגנון של נער שכונות יתום, כפי שהמספר אמור להיות, רגיש ושקוע בספרים ככל שפוניבוי מתואר.

הינטון עצמה גדלה ובגרה בטולסה, אוקלהומה, אמצע אמריקה הפרובינציאלית על גבול הדרום. ודאי לא המקום האידיאלי להתפתחות כותבת בעלת אג'נדה. כי האנג'נדה של הינטון הייתה ונשארה – חשיפה של בני נוער שבדרך כלל אינם זוכים לקשב או להבנה. מרבית ספריה מיועדים לנוער מתבגר והם מספרים על נערים יוצאי דופן. נוער השוליים ריתק אותה ועורר את חמלתה. ובמובן זה חברה לוותיקים שעשו זאת לפניה, ניקולס ריי בסרט "מרד הנעורים" (1955) המתבסס על ספר פסיכולוגיה מאמצע שנות ה-40, באד שולברג עם "חופי הכרך" שביים איליה קאזאן, וארתור לורנץ ב"סיפור הפרברים", שהתבסס על עלילת "רומיאו ויוליה".

המערב אוהב את חבורות הרחוב שלו בקולנוע

גם הינטון כללה בספרה מאבק בין שתי קבוצות נערים. הקבוצה הקרובה אל הקורא (ואל הסופרת) מונה את גיבורי הספר, ובתוכם המספר שהוא הצעיר שבהם. אלה הם הגריזרים, נערים משכבה סוציו-אקונומית נמוכה, חלקם עובדים, חלקם שתיינים, חלקם נושאים סכינים או אקדחים בכיסיהם. רובם סובלים מהעדר נוכחות הורית בחייהם. פוניבוי ואחיו הבוגרים יותר, סודה-פופ ודארי, הם ממש יתומים. הוריהם נהרגו בתאונת דרכים. לג'וני, נער רגיש וחלוש, יש הורים מזניחים ומתנכרים. מולם, ברקע המרוחק של הסיפור, ניצבת חבורה של בני טובים, הסוצים, בני אמידים שהולכים לקולג' ולבושים היטב. אחת מהם היא צ'רי, דובדבנית יפה וטיפולית, שנוטה לאהוד את העבריינים העלובים, המבססים את חיצוניותם על שיער ארוך משוח בברלנטין.

הנערים שהינטון מתארת באמת מכמירי לב. הם אמנם מחפשים
מפגשים אלימים, ששים לגניבות קטנות, מקללים, שותים ומעשנים,
אבל הם נאמנים זה לזה ומגוננים על החלשים מביניהם

העובדה שפרנסיס פורד קופולה נטל את הסיפור ב-1983 והריץ עליו לכוכבות את מאט דילון, רוב לאו, טום קרוז ופטריק סוויזי, הוכיחה ללא ויכוח שרומן הביכורים של הינטון התיישב בקלות על הזיכרון הקולקטיבי של האמריקנים (ושלנו). המערב אוהב את חבורות הרחוב שלו בקולנוע. הבורגנים נהנים להרגיש שהם קשובים למצוקות נוער השוליים. המציאות טוענת את ההיפך, אבל הינטון ידעה לנגן על המצפון החברתי של הקוראים שזכרו את זעמם הקולנועי של ג'יימס דין ומרלון ברנדו.

הנערים שהינטון מתארת באמת מכמירי לב. הם אמנם מחפשים מפגשים אלימים, ששים לגניבות קטנות, מקללים, שותים ומעשנים, אבל הם נאמנים זה לזה ומגוננים על החלשים מביניהם. דארי, אחיו הבכור של פוניבוי, מגדל אותו כאב מחמיר שיודע את ערך ההשקעה בלימודים. מאחורי הקשיחות הגברית הצעירה מסתתרים לבבות חמים, וכשמישהו מהם נהרג בקטטה, שהיא חלק מפולקלור החיים שלהם, הם בוכים. דווקא הפחדן שבהם מבקיע אל תוך כנסייה בוערת כדי להציל ילדים קטנים. בשעת מבחן יתגלה כל אחד מהם במיטבו. ואפילו בתוך חבורת הסנובים בני הטובים יימצא אחד עם לב רך, שיבוא לבקר את העבריינים הפצועים.

לא קראתי את הרומנים היותר בשלים של הינטון, אבל באתר שלה כתוב שהיא שיכללה את כתיבתה ושיפרה אותה בהמשך חייה. אני סומכת עליה שאכן עשתה כך. כשטיפלה במוקצי החברה בספר המונח לפנינו, הוכיחה שברשותה כל הכלים הנכונים כדי להתבגר כסופרת. למרות שרוב ספריה הוסרטו וההצלחה שקצרה נצנצה במדדים אמריקנים, היא עדיין חיה בטולסה עם בעל, בן וכמה סוסים אהובים.

• ס"א הינטון, נערי הכרך, מאנגלית: מאירה פירון. ידיעות אחרונות, ספרי חמד, טל-מאי, 158 עמ' 
  

  קריאה נוספת: הונגריה 1944 – ישראל 2012