במהלך חודש יולי השנה, אילן בן דב והשדרה הניהולית שלו התפטרו מתפקידם בחברת סאני, תוך שהם משאירים אותה ללא בעלי תפקידי ניהול, אבל עם חובות של למעלה מ-300 מיליון שקל. חלל זה מילא בית המשפט כשמינה את עו"ד גיא גיסין לבעל תפקיד בסאני.

עם מכירת הפעילות של תפוז אנשים לחברת קו מנחה, אי שם בסוף אפריל 2013, נשארה החברה עם שלד בורסאי, 4 מיליון שקלים בקופה, וחברת האיפיון נטקראפט. כבר אז, סאני התקשתה לעמוד בתשלומי האג"ח, ובמסגרת הסדר חוב מול בעלי האג"ח, התחייב בן דב לרכוש את מניותיו של השלד הבורסאי, ששמו הוחלף מ"תפוז" ליוזר טרנד, בעבור 10 מיליון שקלים, ואף העביר 2.5 מיליון שקלים כמקדמה.

ייעודו של הכסף שאמור היה להתקבל מבן דב היה להיות מועבר לידי מחזיקי אגרות החוב של סאני. בן דב מסיבותיו שלו, מעולם לא השלים את העסקה. מאז, יוזר טרנד עומדת כאבן שאין לה הופכין ברשימת השימור, והפעילות היחידה שלה היא נטקראפט, שהפסידה רק בשני רבעונים הראשונים של 2014, יותר מ-1.3 מיליון שקלים.

ב-15 בספטמבר, 2014, נטקראפט נכנסת לשנתה השנייה ברשימת השימור, מה שמוריד את שוויה כשלד בורסאי עד כמעט לאפס, היות והתנאים להוצאתה של חברה מרשימת השימור כשהיא נמצאת שם יותר משנה, דומים לתנאים הנדרשים לרישום של חברה חדשה למסחר בבורסה.

לאחר שעו"ד גיא גיסין מונה לבעל תפקיד בסאני, בחודש יולי האחרון, פרסם גיסין מכרז לרכישת מניותיה של סאני ביותר טרנד (64% בערך). ואז שוב הופיע בן דב.

בניגוד למה שפורסם – בן דב אמנם הציע "8 מיליון שקלים", וזה נשמע לא רע עבור שלד בורסאי על סף התפרקות, אולם ההצעה שלו כוללת קיזוז של 2.5 מיליון שקלים, עוד קיזוז של 1 מיליון שקלים הלוואת בעלים, שבן דב טוען שהעמיד לסאני. דהיינו, בן דב מבקש לרכוש את השלד בעבור 5.5 מיליון שקלים.

מה לו לבן דב, ולשלד הבורסאי הזה? האם יש לו היומרה לחזור לשחק במגרשן של החברות הציבוריות אחרי התספורות שביצע? זה עבד לתשובה. סברה נוספת היא שבן דב מבקש להשיג שני הישגים, אחד – להביס שוב את יעקב לוקסנבורג המכונה לוקסי, שבאפריל 2013 התמודד על רכישת השלד הזה והפסיד לבן דב, והשני, החשוב יותר, לקבל פטור מתביעה.

למעשה, בן דב נתן לזמן לאכול בערך השלד הבורסאי, תוך שהוא מתעלם ממחויבותו לרכוש אותו, מחויבות אותה נטל על עצמו במסגרת הליך של הסדר חוב, ועכשיו הוא מבקש לרכוש אותו בחצי המחיר ועל הדרך גם לקנות פטור מתביעות אפשריות.

בסוף השבוע האחרון, פרסמה ר.פ.ן. נציגות בעלי האג"ח, כתב הצבעה הכולל למעשה שלוש אפשרויות לבחירה: להיענות להצעה של בן דב, להיענות להצעתו של עו"ד מוטי כהן (שעומדת על סך 1.8 מיליון שקלים), או לא לקבל אף אחת מההצעות. בעלי האג"ח שזה לא נורא, בהליך של הצבעה נתקבלה הצעתו של בן דב. אז הפסידו 3.5 מיליון שקלים. העיקר לקחת את מה שאפשר מהספינה הטובעת הזו שנקראת בן דב, ולהתרחק.

רקפת רוסק הייתה בדרך לשחרר את נוחי דנקנר מחוב של 150 מיליון שקל, וחזרה בה. המקרה הזה שונה, לא רק עקב ההבדל בסכומים, אלא בעיקר כי בן דב יושב על ערימה יפה של מזומנים (4 מיליון דולר ממניות שמכר בהנפקה ועוד מניות מובילאיי בשווי של 18 מיליון דולר, והרבה דיבידנדים שנמשכו לאורך השנים מהחברות הצבוריות בהן הוא שלט), ואילו נוחי באמת חסר אמצעים להחזיר אפילו חלק מהכספים אותם הוא חייב.

לקבל את הצעת בן דב, היתה הדרך הקלה. להציל את מה שנשאר ולראות את האיש הקרח מחייך בדרך מעוד תספורת מוצלחת, תוך שהוא יודע שחזית אחת הוא סגר. הדרך הנכונה והקשה יותר הייתה להודיע לבן דב שהוא יקבל פטור מתביעות רק בעולם הבא, ולצאת לקרב. זה יהיה קרב לא ארוך במיוחד היות והכל ממוסמך וציבורי. בסופו של יום, אם בכל זאת, למרות המסמכים המוכיחים את מחויבותו ה"בלתי הדירה", בית המשפט יפתיע וייתן פס"ד לטובתו, יוכלו בעלי האג"ח לישון בשקט ובידיעה שעשו הכל, באמת הכל.

אבל קיץ, וחם, ולך תדע מה עוד יצוץ לו לבן דב. "לא חשוב" אמרו לעצמם בעלי האג"ח, תספורת אחרונה ודי. ממילא רק חלק מהכסף הוא פנסיה של הציבור, ומנהלי הקרנות האלה לא נמצאים שם כדי להגן עליו, רק כדי להרוויח. והציבור? הציבור כבר רגיל.

בשלב הבא, אמור בית המשפט לתת את החלטתו בעניין זה. המנהל המיוחד יודיע שהוא מקבל את המלצת בעלי החוב, בית המשפט לא יתנגד, ואנחנו כרגיל נשלם את המחיר.

תספורת אחת אחרונה ודי.