Skip to content

"טרוריזם" בתיאטרון גשר: קומדיה לא מצחיקה

צריך הרבה הומור כדי לכנות את "טרוריזם" בתואר קומדיה שחורה כפי שמכריזה התוכניה של ההצגה. לכל היותר מדובר בניסוי תיאטרוני מעניין, שלא מצליח לממש את הכוונות של יוצריו
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

[rating=2]

ההצגה "טרוריזם" מזכירה יותר מכל תיאטרון ניסיוני והיא אינה מצליחה להתגבש להצגה מרגשת או מטלטלת כפי שהתכוונו יוצריה. צריך הרבה הומור כדי לכנות את "טרוריזם" בתואר קומדיה שחורה כפי שמכריזה התוכניה של ההצגה. מה שראינו בהנגר של תיאטרון גשר זה אוסף מערכונים, שלא ממש קשורים זה עם זה, חלקם כתובים בצורה פשטנית ונמתחים כמו מסטיק, אחרים קצת פחות מייגעים.

דלות החומר. "טרוריזם". צילום: סרגיי דמנצ'וק

"טרוריזם" אינה עוסקת בטרור הלאומני והדתי, ששוטף את העולם, אלא בטרור האישי שהאדם עושה לזולתו מתוך תסכול עצמי, רצון לנקום, או סתם מתוך רוע לשמו. כל המערכונים, שהם כאילו מהחיים, מספרים על אנשים לא מאושרים, בודדים, מתוסכלים, או מופרעים. באחד המערכונים אנו חווים אלימות קשה. החיים קשים. אנשים מחפשים משמעות. אהבה. חמלה.

הבעיה, שהטקסט של האחים פרסניאקוב לא מבריק,  ולכן גם המשחק לא ממריא. כנ"ל הבימוי של מיכאל קרמנקו, שמנסה להיות יצירתי ולייצר סיטואציות הזויות ככל האפשר, שיוצאות משליטה. אבל מה שבעיקר יוצא משליטה זו ההצגה. החלק הכי חזק, תרתי משמע, הוא המוזיקה, שמכניסה קצת חיים להתרחשויות על הבמה.

שתי הערות לסיום: לתיאטרון "גשר" יש בדרך כלל שחקנים טובים. הפעם נראה היה שגם השחקנים עייפים וחסרי חיוניות, אולי בגלל החום הרב ששרר באולם ההאנגר של התיאטרון ואולי כי גם הם חשו את דלות החומר. חלק מהשחקנים דיברו כאילו אל עצמם – והיה קשה לעקוב אחרי הטקסט.

אני אוהב תיאטרון ניסיוני. לפעמים רואים בו הצגות מעניינות יותר מאשר בתיאטרון הממוסד. אבל "טרוריזם" אינה שייכת לקטגוריה הזו. היא ניסוי מעניין, שלא מצליח לממש את הכוונות של יוצריו, ומותיר את הקהל אדיש למה שמתרחש על הבמה.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן