חלונות 7 רק לבעלי עצבים חזקים. מדיניות האפס סיכונים במיטבה 

מאת: עמית מנדלזון

הניסיון להגן על התחת של המשתמשים על ידי יצירת מערכת הפעלה עם מינימום סיכונים מוציא אותי מדעתי. החמור שהתקין את החלונות 7 על הנטבוק שלי פרק דיסק של 160 גיגה לשתי מחיצות שוות האחת למערכת (שלא זקוקה לכל כך הרבה, גם אם זה מיקרוסופט) והשנייה לנתונים. הבעיה היא שכל קובץ שנשמר על שולחן העבודה איננו בר שינוי בגלל שלמשתמש אין "אישור" וכך אני יוצר קובץ טקסט ולא יכול לערוך אותו אלא רק לערוך עותק שלו. כעיקרון הרעיון נחמד, כי הוא מאפשר לשמור בצורה הפרימיטיבית ביותר את הקובץ האחרון שיצרת. אבל מצד שני מצטברים לי יותר מדי קבצים שכאלו.
ניסיון לשנות את האישור נראה פשוט אבל לא עובד. מסתבר שמדובר בתכונה נורשת, דהיינו הדיסק (:C) מוגדר כולו כמוגבל באישורים שלו. וכל תת ספריה יורשת את התכונה הנ"ל. ניסיון לשנות את רמת האישור על הדיסק כולו רק החזיר לי הודעות שגיאה.
אני מניח שאם יהיה לי סבלנות אני אמצא את הפתרון, השאלה שנשאלת היא למה קיבינימט אני בכלל צריך לחפש? למה אני, בעל המחשב והאדמיניסטראטור היחיד שלו (זה נטבוק לכל הרוחות, מי בכלל צריך את ההגדרה "אדמיניסטראטור"?) למה לא נותנים לי להחליט כיצד יראה ויעבוד המחשב שלי? מה זה, אפל?
בכלל העולם המחורבן הזה מנסה להגן עלינו בכל מחיר, הבעיה היא שהמחיר הוא תמיד החופש שלנו. יבוא יום שבכלל יאסרו עלינו לצאת לרחוב, כי מסוכן. הבעיה היא שכל הרשויות מצאו פתרון דומה: במקום לעקור את הבעיה מהשורש הם נטפלים לאזרחים. כך למשל בכל העולם מעבר חציה באור אדום איננו עבירה על החוק, בישראל במקום לדפוק נהגים בלתי זהירים דופקים הולכי רגל. בלונדון העמוסה שהולך רגל מוריד רגל לכביש כולם עוצרים. לא פלא שחברות מנסות לכפות עלינו את הלכי האבטחה שלהן, מי כמוהן יודע שהם לא יודעים או לא רוצים לטרוח לעקור את הבעיה מהשורש.