הדסה ירושלים יפצה צעיר בגין רשלנות של מומחה העיניים פרופ' דוד בן עזרא, שנפטר בינתיים.  בעקבות הניתוח נאלץ הצעיר לעבור ניתוח מתקן, ונגרם נזק קבוע לעינו

מאת כתבי מגפון

בית החולים הדסה עין כרם יפצה צעיר בן 24 בסכום של כחצי מיליון שקל בגין ניתוח עיניים, שבוצע בו בהיותו בן שלוש וחצי. בית המשפט קבע, כי מומחה העיניים בעל השם העולמי, פרופ' דוד בן עזרא, שנפטר בינתיים, התרשל בניתוח שנעשה במסגרת שר"פ בשנת 1991 להוצאת קטרקט והשתלת עדשה בעינו של הילד. על פי פסק הדין, הרשלנות הייתה במספר בלתי מספיק של תפרים בפצע בסיום הניתוח, עובדה שהביאה לפתיחת הפצע מאוחר יותר, לצורך בניתוח מתקן ולבסוף לנזק קבוע בעין.

השופט כרמי מוסק, סגן נשיאה בבית משפט השלום בירושלים, דחה את טענות הדסה ופרופ' בן עזרא, וגם את דעת המומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט עצמו, לפיהן "לא סביר שמומחה בעל שם עולמי כפרופ' בן עזרא ז"ל התרשל בפעולה ניתוחית פשוטה ובסיסית של תפירת פצע הניתוח, וכי סביר יותר שפצע הניתוח נפתח כתוצאה מלחיצה חיצונית חזקה על העין".

 כתוצאה מפעולת הרשלנות נגרמה לתובע נכות בעין לצמיתות בשיעור של 15%

בית המשפט קיבל  את טענות התובע, שיוצג על ידי עוה"ד אסף פוזנר ושמואל רוזנר ממשרד כהן, וילצ'יק, קמחי, מומחים ברשלנות רפואית, וקבע כי בתפירת פצע הניתוח, על המנתח לצפות אפשרות של לחיצות חיצוניות על העין, בפרט כאשר מדובר בילד קטן, ולהתאים לכך את מספר התפרים. לעניין זה, נאמר, גם מומחים בעלי שם עולמי יכולים להתרשל. בית המשפט פסק, כי כתוצאה מפעולת הרשלנות נגרמה לתובע נכות בעין לצמיתות בשיעור של 15%.

פסק הדין חשוב מפני שפסק לחובת הנתבעים בסוגיות ה"רישומים הרפואיים" וה"הסכמה מדעת" – שתי סוגיות שעוגנו בחוק רק בשנת 1996

לצד קביעת הרשלנות, פסק הדין הוא בעל חשיבות בכך שפסק לחובת הנתבעים בסוגיות ה"רישומים הרפואיים" וה"הסכמה מדעת" – שתי סוגיות שעוגנו בחוק רק בשנת 1996, מספר שנים לאחר עריכת הניתוח. כך קבע בית המשפט, כי בעריכת הרשומת הרפואיות מטעם הדסה נפלו פגמים רבים, נמצאו סתירות רבות והרשומות היו חסרות. בנוסף, נמצאו סתירות ברשומות בנוגע להוראות הטיפול לאחר הניתוח בנוגע למתן טיפות.

בית המשפט אף קבע, כי לא ניתנה הסכמה מדעת לניתוח, וכי בעינו של התובע הושתלה עדשה ניסיונית שלא היה לה אישור FDA, וכי הסטנדרט הרפואי הסביר והראוי הוא קבלת הסכמה מפורשת מההורים בכתב לשימוש בעדשה זו, לאחר שקיבלו הסברים והבהרות בנוגע למשמעות הדברים. כמו כן,  טופס ההסכמה מדעת לניתוח היה חסר ולא פורטו בו הסיכונים הנובעים מהניתוח.

לעניין בסיס הפיצוי, ובראשו הנזק על אובדן השתכרות, קבע בית המשפט, כי למרות שבעת הניתוח התובע היה קטין וכי במקרים אלו בסיס השכר לפיצוי נקבע לפי השכר הממוצע במשק, הוכח שפוטנציאל ההשתכרות של התובע גבוה יותר מהשכר הממוצע במשק, ובסיס השכר לצרכי פיצוי הועמד על סך של 10,000 שקל בחודש.