הפקה אדירה, מצוינת ומתוקתקת, אמנים מהשורה הראשונה וליין אפ שרץ כמעט ללא תקלות – כל אלה החזיקו את ארבעים אלף הצופים, צעירים מאוד לצד מבוגרים, שלוש שעות תמימות על הרגליים באחד מאירועי השיא שעולם המוזיקה הישראלי חווה אי פעם. וכמובן – גיבור הערב היה אריק איינשטיין, שהלך מאיתנו לפני כמעט שנה ולכבודו נערך הערב הזה.

עשרות אלפי הצופים באו אמש לפארק הירקון בתל-אביב כדי לצפות בשורה אדירה של מיטב הזמרים הישראלים, צעירים כוותיקים מלווים בחבורה ענקית של נגנים ומלווים, אשר שרו משיריו המובחרים של אריק איינשטיין. אגב, תודה רבה "לסלקום" שהשקיעו את הכסף, אבל קצת נסחפתם, המופע הוא של הזמרים, היוצרים, המוזיקאים והקהל לזכרו של אריק ולא קמפיין מסחרי, שנועד לקדם את החברה שלכם.

הערב נפתח עם האזרח הכי צעיר בשכונה, הנשיא לשעבר שמעון פרס, שעלה על הבמה ונאם, כהרגלו עם קצת פאתוס, לזכרו של אריק ומורשתו המוזיקלית: "הענקת לעמך צליל שחסר לו, צליל שאבד, אבל בעיקר הבאת לנו אהבה שאין דומה לה. אהבה לישראל, אהבה לישראלים – ומאז אנחנו אסירי תודה לך אריק. באנו הערב להתגעגע אליך, להתגעגע ולשיר אותך כפי ששרת אותנו". הפרס הזה, יודע בדיוק את המשפטים הנכונים.

והמופע? וואו, היה אדיר. זה לא האדרנלין שמתכתב אתכם עכשיו, הספקתי לישון ולקום לבוקר חדש, להירגע ולהרגיע, לנסות ולהעביר את התחושות באופן רציונלי. זה היה מופע מלא הפתעות ושיבוצים מיוחדים שלא זוכים להם בשגרה, שילובים מעניינים וקומפוזיציות שנולדו במיוחד למופע הזה, רגעים שמשחררים "וואו" מהקהל, סוג של חוויה ההולכת ונבנית, מתחילה חזק וממשיכה בהגברת הקצב של הריגוש והחוויה.

היו אלה שלוש שעות תמימות של ביצועים שמשמרים את פס הקול המקורי, אך יחד עם זאת אתה יכול להבחין בטביעת האצבע הייחודית בקולם של המבצעים ולחוות את החיבור האישי של כל אחד מהם עם השיר שהוא או היא מבצעים, להיחנק מהתרגשות ולתת דרור לשירה האישית יחד עם המבצעים, ואפילו לרקוד עם המקצבים. האמת, כולם היו טובים, כולם משובחים, כולם סוחפים, כולם אוהבים, אין מקום לנתח, לבקר או להעיר. פשוט לנסות ולשתף אתכם בחוויה החד-פעמית הזו.

ומה שרו? מוניקה סקס – קפה טורקי, מאור כהן – בדרך לגימנסיה, דוד טסה – אני אוהב לישון, דויד דאור – סוס עץ, קרולינה – עוד ניפגש, דני רובס – יכול להיות שזה נגמר, גרייניק-אלתרמן – מחרוזת שירי ילדים (מה עושות האיילות, שבת בבוקר, אדון שוקו, גברת עם סלים), קובי אפללו – זו אותה האהבה, יוני רכטר – שיר אהבה סטנדרטי, יוני רכטר ויהודית רביץ – צער לך, יהודית רביץ, יוני רכטר, קורין אלאל – דואט עם הקליפ של עטור מצחך, שלומי זבת – הכניסיני תחת כנפך, מיכה שיטרית – סע לאט, ברי סחרוף – היא תבוא, יצחק קלפטר – יושב על הגדר (ברי סחרוף – גיטרה, ארקדי דוכין – בס), אברהם טל – שביר, משינה – קח לך אישה,  "מה קשור" ואלי יצפאן – מחרוזת מתוך בובה של לילה, דני סנדרסון – היה לנו טוב, נהיה לנו רע, נינט – אמא אדמה, שלום חנוך – מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר, שלום חנוך – אמא שלי, שלום חנוך ודפנה ארמוני – אבשלום, שם טוב לוי עם קובי אפללו, קורין אלאל ודני רובס – שיר אחרי המלחמה, מוני מושונוב וגיא בוקאטי – היה היה, כל האמנים – אני ואתה – דואט עם הקליפ.

על הנגינה – חיים רומנו, מיקי שביב, שמוליק בודגוב, מורדי פרבר וחיים קאירו (שהגיעו במיוחד מחו"ל), קריבושה, מאיר ישראל, אלונה טוראל, משה לוי, אבי סינגולדה, קותימן, גילי לייבוביץ, שלומי מנצור, שי לייבוביץ, יוסי מור, מיכאל שוורץ, גלעד דוברצקי, אורית שלום, עדי ויינברג ועוד שורה ארוכה מאוד של נגני תזמורת שמגיעים גם להם מחיאות כפיים.

אם אריק היה איתנו, ברור שלא היה נותן את ידו למפגן המוזיקלי הזה, זה הרי לא לפי רוחו של אריק. מצד שני הושגו כאן כמה מטרות – בין היתר לשחרר חובות מוסריים של מוזיקאים ולהבטיח את עצמאותה הכלכלית של המשפחה. זו היתה אותה אותה האהבה, אבל אני ואתה כבר לא נשנה את העולם.