טענות הוועד: שובתים בגלל מינוי מנהל  תחנה? או בגלל הפעלת קטרים חדשים? או בגלל הפרטת שירותי תחנה? או בגלל שכר עובדי דור ב'? טענות ההנהלה: יו"ר הוועד פשוט רוצה לשלוט ברכבת? מבולבלים? גם אנחנו

מאת אליק מאור

יומיים בלבד אחרי שההסתדרות השביתה את המדינה, השביתה יו"ר ועד עובדי רכבת ישראל את הרכבת. ההודעה הלקונית שיצאה מטעם הוועד אמרה, כי בשני בערב, לאחר 23.30, הרכבת מפסיקה לזוז. סוגרים את הבסטה. הטענה הבסיסית לשביתה הפראית: מינוי מנהל תחנה חדש והפרטת שירותים בתחנה.

הציבור שסיכם חמישה ימי שביתה הסתדרותית וניסה לחזור לשגרה, הופתע. אגד הזדרזה ושכרה שירותי חברות זרות על מנת לעמוד בלחץ הציבור על  קוויה למרת היום.

הציבור המבולבל שלא ידע את נפשו, התחלק לשלושה מגזרים:

הראשון שלא ידע או ידע וקיווה שהעניין לא בטוח, הגיע לתחנות הרכבת ונתקל בשער נעול. "זה לא כל כך נעים לראות גן נעול", שרה יהודית רביץ. זה הרבה יותר לא נעים לראות רכבת נעולה, כעס הציבור. כעס ופנה לחפש נסיעה ציבורית אחרת.

המגזר השני שמע על השביתה וחיפש חלופות בכעס.

המגזר השלישי פשוט ביטל נסיעות מתוכננות ודחה אותן עד יעבור זעם. גם הוא כעס.

"שובתים, כי ההנהלה מתכננת להפעיל קטרים חדשים ללא הדרכה וללא תיאום", הכריזה גילה אדרעי, ההנהלה הכחישה. "היא פשוט רוצה מנהל אחר בתחנת רכבת, שמונה למרות התנגדותה ובלי להיוועץ בה", טענו דובריה.

ההסתדרות שתקה. עיני, שתמיד מזדרז לעמוד לצד שביתת עובדים ויודע היטב לקחת קרדיט ולגזור את הקופון הציבורי, נאלם דום והתעטף בשתיקה רועמת.

ההנהלה פנתה בבהילות לביהמ"ש וזה הוציא צו מניעה, שאותו הוועד לא קיבל כי היה "בחופשה".  משמעות: צו המניעה לא כובד על ידי הוועד. הרכבת המשיכה לשבות. הוועד, שלא קיבל את צווי המניעה, נסע לנהרייה לחופשה משולבת. "זה הזמן היחיד שהיה לנו לבלות ביחד", טענה אחרי כן יו"ר הוועד, גילה אדרעי בבית הדין לעבודה, כשזה התבקש להכריז על ביזיון ביהמ"ש.

ביהמ"ש זימן אותם לדיון למחרת היום, בשעה 11:00 בבוקר. עורכי הדין מטעם ההנהלה ונציגיה התייצבו בבית המשפט, כמו גם היועצים המשפטיים של הוועד. הוועד ויושבת הראש? יוק. לא הגיעו. בביהמ"ש זעמו, השופטת איימה להוציא צו הבאה ולשלוח ניידות משטרה שיאתרו את הוועד ואת אדרעי, על מנת להביאם בפניה. "אני בדרך", בישרה אדרעי לתקשורת, "אני ממש כעת נוסעת על כביש שש לכיוון תל אביב".

"אז איחרנו בכמה שעות," טענה אדרעי, "לקח הרבה זמן להתארגן ולצאת מהצפון". כשהשופטת אפרת לקסר זימנה את אדרעי לדוכן העדים וביקשה ממנה להשיב לה מדוע שלא תקנוס אותה על האיחור הרב, טענה אדרעי "כי אין לה כנפיים". את הסיבה לשביתה נעצה הפעם בהפרטת מערך התחזוקה של קרונות חדשים, שהוכנסו לשימוש. "אנחנו שומרים על הרכבת מפני הפרטה", טענו דוברי הוועד.

בהנהלה הודיעו לכלל הציבור כי אתמול (יום ג'), עד חמש אחה"צ, שירותי הרכבת יחזרו אט, אט למסלולם. לפי ההנהלה, על  מספר קטרים היה לצאת לנסיעות על גבי המסלולים שהושבתו, זאת על מנת לוודא שאין תקלות. בפועל, הרכבות המשיכו לשבות. העובדים לא אפשרו לקטרים לצאת לדרכם.

השביתה נותרה בעינה אבל הסיבה השתנתה. הפעם יצאה אדרעי להגנת דור ב'. "נקלטים מאות עובדים חדשים לרכבת", היא טענה, "והם מקבלים משכורות רעב", נוצר דור ב'. למענו יצאה היו"ר להגנה חזיתית.

הרחות סערו בבית הדין הארצי לעבודה. חברי הוועד ואדרעי בראשו, הוצאו מאולם בין הדין, לאחר שהתפרצו והפריעו פעם אחר פעם למהלך הדיונים. כשהגישה הנהלת הרכבת תצהיר, עליו חתום סמנכ"ל הרכבת, משה אמסלם, ובו הוא מעיד לבית המשפט שתנועת הרכבות לא חודשה כנדרש ועל פי צו בית המשפט, התפרצו לעברו חברי ועד וצעקו: "שטינקר, אתה שטינקר, מלחמה". ועוד: "חכה, חכה, אמסלם, מי ששוכח מאיפה שהוא בא, אין לו עתיד ברכבת".

הטענה המשפטית של הוועד התבססה על הגיון ועדי מקצועי, שגרס כי "הרבה פעמים זה קורה עד שהחלטה ביצועית מגיעה לכלל מימוש". מנגד טענה ההנהלה, כי גם שביתה נוסח "שביתה איטלקית", פוגעת קשה בציבור הנוסעים ויש כאן ביזיון ביהמ"ש לכל דבר ועניין.

אתמול בשמונה בערב התבשר הציבור כי  הרכבת חוזרת לעבודה החל מעשר בערב. הציבור כבר לא האמין. מעטים הגיעו בהססנות לתחנות הרכבת. רבים הדירו את רגליהם. בתחנת הרכבת בתחנת סבידור (ארלוזורוב) ישבה קופאית עייפה והסבירה, כי לאחר הנאצות והקללות שספגה מהציבור, היא צריכה פשוט לנוח נפשית.

הרכבת לצפון של 23.40 הגיעה בזמן. קטר שגורר שורה ארוכה, ארוכה, ארוכה של קרונות.  הם היו כמעט ריקים. אפשר היה למקם את כל ציבור הנוסעים בשתי קרונות ובנוחיות. זו היתה רכבת מאסף. כזו שעצרה בכל התחנות עד נהרייה. בכל תחנה לא ירד כמעט איש. רכבת רפאים.  בנהרייה הכריז האוטומט: "אל תשכחו את חפציכם. תודה שנסעתם עם רכבת ישראל". לנוסעת האחת ואני שירדנו לא היה שום חשק להודות.