בעיות וקשיים יש בכל מקום בעולם ולא רק בישראל. השאלה הגדולה היא כיצד אנו כחברה ומדינה משכילים להתמודד עם הדברים. כמובן שישראל נבדלת ממרבית ארצות המערב באתגר הביטחוני הגדול שלפניה – בצורך שלה לשרוד ולהתקיים בסביבה ערבית עוינת השואפת להשמידה.

בקטגוריות העניין המרכזיות של חיינו, השלום והביטחון וחברה וכלכלה, אנו מתגלים בדור הזה כמקבלי החלטות גרועים ומצטיירים כחברה בנסיגה. אף שאנו כפופים למתרחש בכלכלה העולמית הגלובלית ולהשפעותיה, עדיין באפשרותנו לחולל כאן שינויים נדרשים שישפרו את חיינו ויבטיחו שגשוג ופריחה גדולים. כאן הדברים נתונים בידינו ותלויים במה שנעשה. לא אלו הם פני הדברים באשר לשאיפתנו לשלום. בגזרה זו אנו תלויים ברצונם של שכיננו הערבים ובנכונותם לקבלנו באזור ולשאת בנטל האחריות לפתרון הבעיה הפלסטינית.

הרוח הרעה המנשבת כיום בתוכנו מקורה באיבוד היכולת שלנו כחברה לייצר תשובות הולמות לאתגרים שמציבה בפנינו המציאות. סיבות רבות לכך ולא כאן המקום לפרטן. חולשה דורית יכולה בהחלט לשמש כשם עצם כללי להבנת הדברים. אנו מצליחים, ולעיתים אף בגדול, ככל שאנו רחוקים מידיהן הארוכות של המדינה והפוליטיקה, אך באשר לחיינו הציבוריים אנו דורכים במקום ואף נסוגים. זו הדואליות המאפיינת אותנו כיום יותר מכל. עם היעלמות האבות המייסדים חלה בתוכנו תפנית ועברנו מחברה פותרת בעיות לחברה המייצרת אותן. התנתקנו מן המציאות והשיח הציבורי שלנו נושא אופי של משאלות לב ולא של התייחסות לריאלי ולרלוונטי. משהו בתוכנו השתבש. הקוד הגנטי שלנו הופרע.

אפשר לומר שבתחום החשוב כל כך, הנוגע בחיינו הציבוריים במדינה, כמעט ולא נעשית כל עבודה של עיון והגות והשקעה במחשבת עומק. איכותה של חברה נמדדת באיכות מערכותיה הציבוריות ובדרכי התנהלותן. חברה בשקיעה משמשת מצע פורה להתפתחותן של מגמות פירוד ופיצול בעם ולצמיחתם של הלכי רוח ודעות קיצוניות שסופן מי יישורנו.

כמעט אי אפשר ללכת ברחוב מבלי שהרוח הרעה המלווה כיום את חיינו סותרת על פנינו במלוא עוצמתה.

המחאה הציבורית שפקדה אותנו בקיץ 2011 העלתה לסדר היום את יוקר המחייה וצדק חברתי. אך כדי לטפל בבעיות אלה עלינו לפתח בתוכנו "עוצמה של חיים  דמוקרטיים". ללא עוצמה שכזו לא נוכל לגבש הסכמות לאומיות נרחבות, להבטיח את קיומו של שיח ציבורי ראוי ואיכותי ולא מסית ומדיח כפי שזה היום, ולייצר תהליכים איכותיים של עיבוד מידע זהיר וקבלת החלטות, ומערכות וכלים שיבטיחו את ביצוען. שום דבר מזה לא נעשה כיום, והאופק שלנו איננו מבשר טובות.

המחאה איננה תחליף לפוליטיקה. היא מתאפיינת בהרמת דגלים ובהנפת סיסמאות ואין ביכולתה לעסוק בשאלות היסוד והאמת של חיינו. המערכת הפוליטית היא הפרוזדור דרכו עלינו ללכת. ללא מערכת ראויה ואיכותית שכזו שום דבר טוב שנשאף אליו לא יעלה ולא יצלח בידינו. יהיה עלינו לתת תשובה לחולשתה הדורית של מערכת זו, המהווה מרכיב מרכזי ברעיון הדמוקרטי.

"צוק איתן", והחורף הערבי הפוקד את אזורנו הם הטריגר הגדול שמציף כלפי מעלה את הדילמה הקשה בה אנו ניצבים באשר לתהליך המדיני והבטחת ביטחוננו. אנו כל כך רוצים בשלום והוא לא בא. מה לא עשינו כדי להשיגו.

זעקת השבר הגדולה הפוקדת כיום את השמאל בישראל נגזרת ישירות ממצב עניינים זה. הקונסטרוקציה המחשבתית המופלאה שהקים בשאיפתו לשלום מדומיין, בדמות "שתי המדינות לשני העמים", קורסת עתה לנגד עיניו וקורעת את נפשו. תחת לבוא בחשבון נפש נוקב עם עצמו הוא יוצא למסע זעם והרס בתוכנו. הוא מפליג למדינות רחוקות כדי שהן יפעילו לחץ על ממשלתה החוקית של ישראל לשנות מדעתה. בכך הוא שובר את כללי המשחק הדמוקרטי, מפסיד את תמיכתו של הציבור הרחב ומחזק את הימין הקיצוני. הנה לכם עוד דוגמה כיצד אנשים טובים מייצרים תוצאות רעות. כיצד ערכים נאצלים וכוונות טובות אינם בהכרח ערובה להצלחה. כיצד אידאולוגיה מהווה לעיתים מחסום בפני פיתוחם של דרכי תקיפה והתמודדות מתאימים ונכונים יותר.

עיתון הארץ הוא כיום השופר המרכזי של השמאל הישראלי. רוצים לקבל תמונה של הדברים – לכו וקראו את מאמרי הדעות בו. כעס רב וזעם גדול בוקעים מבין שורותיו. הדברים שרצינו וחלמנו עליהם אינם מסתדרים – אז עושים ברוגז. וכמו ילדים קטנים נשכבים על הרצפה ומשליכים חפצים לכל עבר, בצורת טיעונים ודוגמאות נבזיות עד קצה עלינו כחברה רעה ואכזרית. בלי שנשים לב גלום במאמרים אלה רצון עז לשליטה ולריבונות על המציאות, והטיית יתר ערכית ואידאולוגית. הערכים האנושיים האוניברסליים לדידם הם חזות הכול והמפתח היחידי לפתרון כל בעיות העולם. גישה פשטנית ונאיבית של החיים. השמאל שונא את הימין ומכנה את אנשיו פשיסטים בעוד הוא עצמו פועל על פי אותם דפוסים פשיסטיים בעצם התמרדותו במציאות ורצונו לריבונות ולשליטה עליה. לא פשוט, נכון?

אל הפח היקוש הזה נשאבים גם אנשי אקדמיה בכירים, סופרים ואמנים ומיטב האליטה התרבותית שלנו, וכמובן בכירי העיתונות והתקשורת. מה יותר נשגב מאשר לרומם את עצמנו גבוה גבוה בכוונות טובות ובערכים נאצלים. אנחנו את שלנו עשינו. אנחנו הטובים והמשכילים אמרנו לכם המוני ישראל הנבערים, ועל תבלבלו לנו את המוח עם עובדות החיים ואם המציאות, ועל כך שישנם עוד אנשים טובים ומשכילים שחושבים אחרת, וכדומה. זה השמאל כיום בישראל. זהו שמאל גאולי ולא שמאל פרגמטי וקונסטרוקטיבי דוגמת החברה שבנו כאן האבות המייסדים של המדינה בראשותו של דוד בן גוריון.