המסך נפתח והתמונה שמתגלה לקהל היא של יער קסום. תאורה סגלגלה מאירה את העצים באור מסתורי, פתיתי שלג נופלים באיטיות מהתקרה ומוסיקה מתוך "מפצח האגוזים" של צ'ייקובסקי מתנגנת ברקע. לרגע ניתן לחשוב שמדובר בעיבוד תיאטרלי לסרט "מליפיסנט", שיצא השנה בכיכובה של אנג'לינה ג'ולי, ומספר את סיפורה של המכשפה הרעה מהאגדה "היפיפייה הנרדמת" מזווית חדשה ומפתיעה. למעשה, מדובר בתצוגה של "דולצ'ה וגבאנה" לעונת סתיו/חורף 2015.

התחושה הולכת ומתחזקת כאשר על המסלול החלו להלך דוגמניות בטוניקות ועיטורי ראש דמויי שריון שרשראות, ושמלות שיפון ארוכות בגזרת "אמפייר" בעלות שרוולים רחבים ושכמיות מעוטרות פרווה (בואו נקווה שסינתטית).

אין זה חדש שעולם האגדה והפנטזיה השתלטו על הוליווד בשנים האחרונות עם אדפטציות חדשות לסיפורי אגדה כמו "שלגיה והציד" ו"מלפיסנט", וסדרות אפיות דוגמת "משחקי הכס". עתה ניכר כי עולם האופנה מצטרף אף הוא לסגידה לאבירים, נסיכות וכל האלמנטים שאולי נראים כאילו הם שאובים מסיפור אגדה אך למעשה לקוחים היישר מימי הביניים באירופה.

שריון השרשראות וימי הביניים

שריון השרשראות (Chainmail), שריון המורכב משרשראות מתכת קטנות המחוברות זו לזו, מוכר לכל אחד מאיתנו שראה אי פעם סרט אבירים. במקור השתמשו בלבוש מתכתי זה כחליפת קבורה עבור מנהיגי העמים הקלטים, ששכנו באירופה תחת כיבוש האימפריה הרומית עוד במאה ה-12 לפני הספירה. אחד השימושים הראשונים של שריון השרשראות כחליפת מגן בקרבות התרחש במהלך קרבות הכיבוש העקובים מדם של החיילות הרומיים על אדמת העמים הגאלים במערב אירופה – אזור צרפת, בלגיה ולוקסמבורג של היום – במאה ה-5 לפני הספירה.

האימפריה הרומית אולי מחקה רבות מהתרבויות הפגאניות, אבל השריון עשה את דרכו למרכז אירופה. בימי הביניים, שנים רבות לאחר שהאימפריה הרומית קרסה, חוברו לשרשראות המבריקות גם לוחיות מתכת כבדות, שהיו כה יקרות עד שבמאה ה-14 הפך השריון למדי הקרב המזוהים אך ורק עם בני האצולה. מתחת לקסדות ומגני המתכת המשיכו האבירים ללבוש טוניקה וכיסוי ראש משרשראות מתכת גמישות ודקות. לשמחתנו, צמד המעצבים האיטלקים, דומיניקו דולצ'ה וסטפאנו גבאנה, מצא שימוש קצת יותר שיקי למדי הקרב העתיקים הללו.

ריבוי הגלימות בעלות הכיפה המחודדת על מסלול התצוגה של "דולצ'ה וגבאנה" נראה ממבט ראשון כמו מחווה לאגדה "כיפה אדומה". למעשה, הצירוף של גלימות ארוכות עם נעליים שטוחות בעלות הקצה המסולסל מזכיר מאוד את לבוש האיכרים ובעלי המלאכה שחיו באירופה במהלך ימי הביניים – תקופה שנמשכה מהמאה ה-5 ועד המאה ה-15.

מלחמות השושנים

מה הקשר בין אחת המלחמות האכזריות ביותר באנגליה של ימי הביניים לבין תצוגת סתיו/חורף של בית האופנה הצרפתי "שאנל"? – הגזרה. ולא גזרת הלחימה אלא גזרת קו המותן.

"מלחמות השושנים" הוא כינוי לרצף מלחמות שהתרחשו באנגליה בשנים 1455-1485 בין שני בתי אצולה שליטים – בית יורק, שסמלו היה שושנה לבנה ובית לנקסטר, שסמלו היה שושנה אדומה. מלחמות אלו פרצו בעקבות התקפי האפילפסיה ששיתקו את הנרי ה-6, השליט לבית לנקסטר, ומנעו ממנו לתפקד כמלך וזיכו אותו בכינוי "המלך הישן". הסופר ג'ורג' אר.אר מרטין, מחבר "משחקי הכס", לא ניחן בדמיון מופלג במיוחד אלא היה נאמן למציאות בנקודה זו. בתגובה למצב, החליט ריצ'רד הדוכס מיורק להנהיג מרד שהביא לניצחון בקרב סנט אלבאנס ב-22 במאי 1455. לאחר מותו של ריצ'רד, שלט באנגליה בנו הבכור, אדוארד הרביעי לבית יורק. בזכותו הכיר העולם דמות מרתקת במיוחד: אשתו אליזבת וודוויל, שהיוותה השראה לרומן "המלכה הלבנה" של הסופרת וההיסטוריונית הבריטית פיליפה גרגורי. גרגורי חיברה, בין היתר, גם את הרומנים "המלכה האדומה" ו"בת בולין האחרת".

אליזבת וודוויל נולדה למשפחת תומכי בית לנקסטר. בהמשך משפחתה נכנעה לבית יורק, ואליזבת מצאה דרך יצירתית, אם כי לא מקורית, להחזיר לעצמה את האדמות שהוחרמו ממנה: על-פי אגדה אנגלית עתיקה, היא עמדה מתחת לעץ קרוב לאחוזת הוריה, לבושה בשמלה לבנה, וחיכתה שהמלך הצעיר יעבור שם רכוב על סוסו. המראה החיצוני שלה לא הזיק: היסטוריונים מתארים אותה כגבוהה, בעלת רעמת שיער זהוב וגולש, ועיניים אפורות מלוכסנות. כל השאר, כמו שאומרים, היסטוריה.

אם השמלה הלבנה שלבשה וודוויל החזירה לה את מעמדה, אזי שמלת ההכתרה שלה עוררה מהומה של ממש. לפי התיאורים ברומן של גרגורי, הייתה זו שמלה לבנה, שמעליה חלוק בעל רקמה זהובה שקו המותן שלו נקבע ממש מתחת לחזה וקושט בסרט זהוב. קו המותן הגבוה ושרוולי החלוק הרחבים היו אמנם צו האופנה במאה ה-15, אך הם גם הדגישו היטב את העובדה שהמלכה המיועדת כבר הייתה בהריון בזמן הכתרתה.

דימוי מיתולוגי זה ממשיך להדהד גם 600 שנים מאוחר יותר בתצוגת האופנה של "שאנל" לסתיו/חורף 2015. את התצוגה חתמה דוגמנית הריונית, לבושה בשמלה לבנה בעלת עיטורים זהובים, קו מותן מוגבה וגלימה נסיכותית לבנה. למרות שהחצאית הנפוחה אותה לבשה הדוגמנית, הפכה פופולרית רק בתקופת הרנסנס המאוחרת יותר, דגם השמלה מוכיח ללא עוררין שתקופת ימי-הביניים, על שריוניה ומחוכיה, עכשוויים במיוחד.

נסיכות ואיכרות

בגדים רקומים זהב המשיכו להיות סימן ההיכר של בני מלוכה גם במאות הבאות. לא קשה לנחש שהמותג "דולצ'ה וגבאנה" הוקסם ממלכות ומלכים מכל קצוות תבל: אחד המראות הבולטים בתצוגה היו שכמיות רקומות ברקמת ברוקד ושיבוץ אבנים עם ברדס גדול ופרוותי, המזכירים מאוד את מראה הצארים הרוסיים. מה שהדבר אומר מבחינתנו הוא, שגם אם לעולם לא נוכל להרשות לעצמנו לרכוש ארמון חורף עם עמודי שיש, הרי ששיבוצי האבנים, הפרווה הסינתטית ואפילו גלימות, הולכים לשרת אותנו היטב בחורף הישראלי הקצרצר.

המראה שהוכתב בימי הביניים, התגלגל באופן טבעי גם לסיפורי העמים שעברו בעל-פה מכפר לעיר במהלך אותן מאות, והם ממשיכים לחיות גם היום דרך גל סרטי הפנטזיה והאגדה ששוטף את הוליווד. ניכר אפוא, שדמותה של הנסיכה הלבושה בשמלה צרה בעלת קו מותן גבוה, חצאית רקומה פרחים וגלימה ארוכה, עשתה דרך ארוכה מאירופה של ימי-הביניים, דרך אגדות העמים ועד מסלולי התצוגות של עולם האופנה. מראה רומנטי זה משפיע גם על אופנת התסרוקות של חורף 2015, ובקרוב ניווכח שמראה הצמות המלופפות סביב הראש כמו כתר יהיה הכוכב של חתונות החורף הקרבות.

לא רק נסיכות מימי הביניים קיבלו ייצוג על מסלולי התצוגות לעונה זו. גם "שמלת האיכרה", שהפכה פופולארית מאוד בקרב ילדות הפרחים של שנות ה-60 וה-70, חזרה להופיע בתצוגות החורף ובמיוחד בתצוגה של בית האופנה האנגלי "אלכסנדר מקווין". בניגוד לאצולה של ימי הביניים, האיכרים לבשו בגדים מבד כותנה או צמר פשוט ולרוב לבן, שכן צביעה הייתה מלאכה עדינה ויקרה ביותר. בקרב האיכרות, הבגד הודק לגוף בעזרת חגורה עבה, היות שמחוכים וסרטים היו נחלתן הבלעדית של נשים שהולבשו על-ידי משרתות.

הפרשנות של בית "אלכסנדר מקווין" למראה הכפרי היא רומנטית ועדינה הרבה יותר, בעיקר בשל השרוולים הנפוחים שלקוחים דווקא ממראה ה- puffy shirt של המאה ה-18 וחגורת מותן מחמיאה הקשורה בסרט.. מעריצי "סיינפלד" בוודאי זוכרים את ה- puffy shirt, שקמה לתחייה בזכות הפרק המפורסם בסדרה. עם זאת, העובדה שהדוגמניות אופרו בצלליות אפלות ושערן נאסף בצמות אפריקאיות לאורך הקרקפת (cornrows), מאזנת את המראה הרומנטי של ה"שמלה הכפרית" ומשווה ללובשות מראה שבטי ופרוע, ממש כאילו נלקחו מפרק של "משחקי הכס".

משחקי הכס

ואם כבר ב"משחקי הכס" עסקינן, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהתצוגה של "אלכסנדר מקווין" נראתה כאילו התרחשה בארץ הצפון הקפוא. אולם התצוגה הואר בתאורה אדמדמה של שעת בין ערביים ונגינת הכינור שפתחה את התצוגה הזכירה מאוד את מנגינת הפתיחה של סדרת הטלוויזיה. אך יותר מכל, השתקפה אווירת הסדרה בדגמים שנראו כמו דיכוטומיה בין כוחות האור, בדמות שמלות לבנות עם שרוולים תפוחים וגלימות פרווה צחורות, לבין כוחות האופל, בדמות שמלות שחורות ומעילים כבדים, המעוטרים בנוצות שחורות גדולות, ואיפור גותי לבן המשווה לדוגמניות התצוגה מראה המזכיר את ה"הולכים הלבנים" (White walkers) מטילי האימה. אפשר בהחלט לומר שלפחות בתחום האופנה, דמותו של ג'ון סנואו מ"משחקי הכס" יודעת יותר ממה שאנחנו חושבים.

אז בין אם אתן חובבות ז'אנר הפנטזיה ובין אם לאו, בחורף הזה לימדו להכיר את הגלימות, את שמלות האיכרים הרומנטיות, את החגורות העבות דמויות המחוך ואת מכנסי העור הגותיים ועיטורי המתכת. ולאוהבות הרומנטיקה שבינינו: אל תוותרו על שמלת נסיכה נשפכת משיפון.

חורף 2015 עומד להיראות יותר כמו חורף 1315, אז אל תשכחו להצטייד גם בשריון וחרב.