הלביא M-346 מטוס אימון הקרב האיטלקי החדש של חיל האוויר, הושק אתמול רשמית, למרות שזוג מטוסים מסוגו נחת בארץ בחודש יולי שחלף, בעיצומו של מבצע צוק איתן. אז, בגלל התעסקות חיל האוויר במלאכת ההגנה על ישראל, לא היה פני לטקסים. אתמול כשנחת בארץ המטוס החמישי מסוגו, בוצעה ההשקה הרשמית והודבק על זנבו סמל טייסת "הנמר המעופף".

ישראל רכשה 30 מטוסי לביא M-346 והם אמורים להחליף את מטוסי העיט (סקייהוק), שימשו דורות רבים של טייסי קרב, מאז שנות ה-60. ההשקה הרשמית אתמול פתחה בחיל האוויר עידן חדש בתחום הדר כמודרנית ומתקדמת של נווטי וטייסי קרב, כולל מאמני טיסה (סימולטורים) מתאימים.

תפיסה חדשנית

"בחרנו את מטוס ההדרכה הטוב בעולם, אך הוא לא רק מטוס אלא חלק מתפיסה חדשנית הכוללת מאמנים, מערכות אימון וירטואליות המדמות את האתדרים שבפניהם. נמשיך לפתח את לוחמינו האווירים כדי שיוכלו לשאת בכנפיהם את בטחון מדינת ישראל"' אמר מפקד חיל-האוויר האלוף אמיר אשל בטקס ההשקה.

"שותפות בין שני עמים"

בטקס היה גם פרנצ'סקו מריה טאלו שגריר איטליה בישראל שאמר: "ברצוני לבטא את ההערכה הגדולה של השותפות הזאת שאנחנו מציינים היום. שותפות בין שני עמים, שתי תעשיות ושני חילות. M-346 הוא הביטוי העליון של יצירת כלים מכאניים שנעשה עם הידע הגבוה ביותר של אנשינו. הטייסים הישראלים הם הטייסים הטובים בעולם. לכן מטוס איטלקי עם טייס ישראלי זה שילוב נהדר. זוהי רק ההתחלה של שיתוף הפעולה".

לביא M-346

ישראל רכשה, כאמור, 30 מטוסים מדגם לביא M-346, שהם מיועדים להחליף את העיט (סקייהוק) והנץ (F-16a/b) הוותיקים, המשמשים בשלב המתקדם במגמת קרב, ובקורס לאימון מתקדם אותו עוברים הטייסים הטריים. מטוס הלביא החדיש נולד כמדריך, בעוד שקודמיו בתפקיד הם מטוסי קרב עטורי שבחים ששימשו גם לצרכי הדרכה. מהירותו המירבית היא 1,225 קמ"ש, סייג הרום שלו הוא 13,715 מטר וטווחו המרבי הוא 1,890 ק"מ.

לצורך הפחתת העלויות מורכב המטוס ממתכות קלות ואינו צורך דלק רב. רק כדי לסבר את האוזן, ראוי לציין כי חברת "אלניה־איירמאקי" הצליחה להפחית ממשקלו של אב הטיפוס למעלה מחצי טון כך שיתאים לצרכי המשתמשים.
עם כניסתו של מטוס לביא M-346 לשירות חיל האוויר הישראלי, ניתן דגש מיוחד לאימון קרקעי בשלבי האימון המתקדמים בבתי הספר לטיסה של חיל האוויר, הן של טייסי מטוס הקרב והן של מפעילי מערכות הנשק.

מערכות האימון הקרקעי (סימולטורים)

מערכת האימון החדישה מורכבת משני מאמני משימה ומשני מאמנים מבצעיים, כאשר כל המאמנים מקושרים אחד לשני ובכך מדמים חווית טיסה הזהה כמעט לטיסה אמיתית. הטייסים ומפעילי הנשק יעברו תהליך אימון שלם, החל מהיכרות בסיסית עם מערכות המטוס ועד ליכולות טיסת קרב ברמה הגבוהה ביותר. האימון מתאפשר באמצעות קונספט חדשני לפיו רוב תכנית הלימודים מבוצעת באמצעות המאמן הקרקעי, כאשר המתאמנים מבקרים במרכז האימון על בסיס יומי.

מרכז האימון החדיש, המהווה כמרכז מצוינות בתחום האימון, מבוסס על קונספט וטכנולוגיה מבית אלביט מערכות, SkyBreaker™, הידוע גם בשם "מרכז האימון המשימתי", אשר מאפשר לפרחי טייס, לטייסים מוסמכים וכן למפעילי מערכות נשק להתאמן בתרחישים יוצאי דופן ובמצבי חירום במהלך טיסה, ובשלבים מתקדמים יותר כגון סימולציה של תרחישי קרב בטיסה בודדת או בטיסת מבנה.

חיל האוויר הישראלי בחר בפתרון האימון השלם כדי להכשיר ולהסמיך את הטייסים ואת מפעילי הנשק להטסת מטוסי קרב בדור רביעי וחמישי – F-16, F-15, F-35.

במקביל לאימון במרכז, פרחי הטייס, טייסים צעירים ומפעילי הנשק יבצעו אימון אווירי באמצעות מערכת האימון המוטסת מבית אלביט מערכות, EVA™ (Embedded Virtual Avionics), אשר הוטמעה אל תוך מאמן הלביא על ידי יצרנית המטוס. מערכת EVA™ הופכת את מטוס האימון למטוס קרב וירטואלי ומאפשרת למתאמנים לצבור ניסיון חיוני בתפעול מערכות מתקדמות, כגון מכ"ם וירטואלי, חיישנים אופטיים, מערכות לוחמה אלקטרונית (ל"א) וכן מערכות נשק וירטואליות ביישומי אוויר-אוויר ואוויר-קרקע.

איטלקי עם לב רוסי

למרות המבטא האיטלקי, הצבעים הבולטים והתמונות היפות מעל האלפים, מי שיטרח להיכנס לקרבי המטוס יגלה שבגופו פועם לב רוסי: הוא נולד ברוסיה של ראשית שנות התשעים כאשר חברת "יאקובלב" החלה לפתח מטוס אימונים ראשון מסוגו עבור חיל־האוויר הרוסי.
באותה התקופה תכננה "איירמאקי" לפתח תחליף למטוסי MB-339שהיו בשימוש חיל־האוויר האיטלקי והרוסים, מצידם, לא התנגדו. חברת "יאקובלב" פועלת ברוסיה מאז תקופת מלחמת העולם השנייה. האיטלקים ידעו היטב איזה ידע צברו הרוסים במהלך השנים ומבחינתם שיתוף פעולה הייתה דרך מוצלחת לחלוק אותו. גם העלויות הייצור הנמוכות ברוסיה בשנות ה-90 השפיעו עליהם לחבור לשיתוף פעולה עם הרוסים.

גם לרוסים היו סיבות טובות לחתום על ההסכמים ולפתח את שיתוף הפעולה, בגלל ניסיונותיהם למכור את מטוסיהם לשוק העולמי, לאחר שבמשך שנים הם מכרו בעיקר למדינות מזרח אירופה. החבירה עם האיטלקים הייתה בעיניהם הזדמנות לחדור למדינות אירופה המערביות.
לאחר כמה שנים של עבודה משותפת, בשנת 1996 הגיעו המטוסים מדגם Yak-130 לאיטליה והוצעו לחיל האוויר המקומי, שלא התעניין בדגם הזה. בעקבות כך הופסק שיתוף הפעולה הרוסי-איטלקי רשמית בשנת 2000.

לאחר פירוק השותפות המשיכה רוסיה בפיתוח Yak-130 ובשיווקו למדינות במזרח ובמזרח־התיכון, בעוד "איירמאקי" האיטלקית יצרה מטוס חדש -M-346, שבניגוד לאביו הרוסי, מבוסס על רכיבים מערביים – המנוע אמריקני, כסאות המפלט בריטיים, כני הנסע גרמניים ומרבית הרכיבים האחרים הם פרי פיתוח איטלקי. חלק ממערכות המחשוב והתצוגה הן דווקא מערכות כחול־לבן מבית "אלביט מערכות".