ארבע שנים אחרי השריפה בכרמל, מיפה מחקר חדש באוניברסיטת חיפה את המאפיינים של המטיילים שביקרו באזורים השרופים בכרמל, לאחר אסון השריפה: רובם בעלי משפחה, שני שליש הן נשים, כלל לא תכננו להגיע לשם אולם משהגיעו – הביקור במקום נושא עבורם משמעות של אתר מורשת. "המחקר מצא כי אסון השריפה בכרמל נתפס כחלק מהמורשת הישראלית ולכן בעת הביקור באתר, חיפשו המבקרים משמעות, בדומה לאתרי עלייה לרגל חילוניים", ציינה ד"ר נגה קולינס-קריינר, שערכה את המחקר.

האנדרטה תוכננה על ידי האדריכל נתנאל בן יצחק והיא הוקמה על ידי משרד הביטחון – אגף משפחות והנצחה ואגף ההנצחה – והבינוי בתרומתם של הקרן הקימת לישראל וקרן היסוד.

על הקיר מונצח, לצד הנספים, גם משפט של דוד בן גוריון "זהר גבורתם יעמוד לעד". בצד הקיר נמצא לוח זכוכית ועליו תמונת האוטובוס השרוף וסיפור האסון. מהקיר יוצאת קורת פלדת קורטן ענקית הדואה אל הרקיע בתנועה קשתית מעל מקום האירוע כלהבת אש הלוכדת את מי שנמצא מתחתיה.

השריפה בכרמל, המכונה גם "אסון הכרמל", הייתה שריפת יער נרחבת שהתרחשה בדצמבר 2010. בשריפה נספו 44 בני אדם מתוכם 37 אנשי שירות בתי הסוהר (שב"ס), שני כבאים, אזרח, שלושה קציני משטרה ונער מתנדב מ"צופי אש". כמו כן, נשרפו כ- 35,000 דונם, כמה מיליוני עצים עלו באש, כ-17,000 בני אדם פונו מבתיהם. בין הישובים שנפגעו במיוחד היו בית אורן, שבו למעלה משליש מהבתים נשרפו, עין הוד וימין אורד. בסה"כ נשרפו כ- 250 מבנים שמתוכם 74 נשרפו באופן כליל.
גם התיירות באיזור קיבלה מכה קשה ונדרש לה זמן רב להשתקם.

במחקר, בו השתתפו 300 מבקרים, ביקשו החוקרות ד"ר קולינס קריינר מהחוג לגיאוגרפיה ולימודי הסביבה יחד עם שרון טל שעשתה את עבודת התיזה שלה לתואר שני בנושא, לבחון מהם המניעים של המבקרים באתרים המזוהים עם השריפה – בעיקר בנקודה בה נהרגו לוחמי השב"ס.

"תיירות אסונות"

מהממצאים עולה כי מרבית המבקרים – 75%, לא תכננו מראש את הגעתם לאזור השריפה, והם הגיעו לפארק הכרמל למטרות נופש בחיק הטבע. רק כאשר היו בפארק עצמו, החליטו לבקר גם באזורי השריפה. מניתוח מאפייני המטיילים עולה כי רובם המכריע – 93% – הם יהודים. בין המאפיינים הנוספים: 40% מהמטיילים הגיעו מאזור המרכז ורובם הם בעלי הכנסה ממוצעת ומעלה, בעלי השכלה אקדמית ובעלי משפחות.

לדבריה של ד"ר קולינס-קריינר, מספר גדול מאוד של המבקרים באתר הגיע בשלושת החודשים הראשונים, זאת למרות שבאותה תקופה פורסמו בכלי התקשורת הודעות שביקשו מהציבור שלא להגיע לכרמל. בתקופה זו רוב המבקרים היו מסביבת חיפה, כשהמבקרים מהאזורים המרוחקים יותר התחילו להגיע ככל שחלף הזמן. "למרות הפניות בתקשורת להימנע מהגעה לאזור השריפה, כנראה שהסקרנות היא טבע האדם והציבור מתקשה לעמוד בפיתוי של תחושה בלתי אמצעית, בייחוד לנוכח הנגישות והסמיכות לאתר", הסבירה ד"ר קולינס קריינר.

לפי המחקר, באופן מעניין, קיים ניגוד בין כמות המבקרים לבין השלב ההתפתחותי שבו נמצא האתר. בעוד שכמות המבקרים יורדת ככל שחולף הזמן מהשריפה, דווקא מיסוד המקום מתקדם ככל שחולף הזמן: בשלב הראשון, הספונטני, הגיעו אליו האנשים שהיתה להם משמעות אישית בביקור. בשלב זה הגיעו רבים לשרידי האוטובוס השרוף והניחו מזכרות במקום. ריבוי המבקרים הפך את המקום ל"רשמי למחצה" וכך גבר עומס המבקרים. עם ההחלטה של ממשלת ישראל להקים את האנדרטה, כמה עשרות מטרים מהאתר הספונטני, הפך המקום ל"אתר רשמי". בשלב זה יורד קצב המבקרים, אולם המקום נטען במשמעות של אתר מורשת, חלק מהתרבות הישראלית. כיום נמצא האתר בשלב הממלכתי, שהוא הגבוה ביותר מבחינת המעמד הסמלי, אולם דווקא כעת מספר המבקרים הוא הנמוך ביותר.