נשים אמיצות יוצאות למאבק ציבורי במי שפגע בהן

האם ניתן להפריד בין כשרונו של אמן לאישיותו הבעייתית? מאבקן של כמה נשים שיוצאות בגלוי נגד הענקת פרס למשורר מוערך ומקושר, מעמידה את הממסד בפני החלטה לא פשוטה

נשים אמיצות יוצאות למאבק ציבורי במי שפגע בהן

האם ניתן להפריד בין כשרונו של אמן לאישיותו הבעייתית? מאבקן של כמה נשים שיוצאות בגלוי נגד הענקת פרס למשורר מוערך ומקושר, מעמידה את הממסד בפני החלטה לא פשוטה

בימים אלה מתנהל מאבק עיקש של קבוצת נשים אמיצות, שאינן חוששות להיחשף בשמן. נשים שהחליטו להפר את קשר השתיקה, ומטרתן לפסול את ההחלטה של ועדת פרס לנדאו להעניק את הפרס – שמוענק ע"י מפעל הפיס – למשורר יצחק לאור.

יש הרבה אנשים מוכשרים בעולם, יוצרים ויצירתיים שתורמים מכשרונם לעולם התרבותי שלנו וזוכים בהוקרה. השאלה היא האם ניתן לעשות הפרדה בין הכישרון ובין אישיותו של אדם.

לא חסרות דוגמאות למקרים שבהם אנשים מוכשרים ביותר בתחומם נפסלו רק בגלל צל כבד שנפל על מוסריותם או מערכת הערכים לפיה הם חיים. לדעתי, כחברה – עלינו להרחיק מעלינו כל אדם שריח רע נודף ממנו, גם אם לא נשפט או הורשע כדין, עד שלא יובהר הנושא אחת ולתמיד ובמסגרת הרלוונטית (דוגמה אקטואלית היא פרשת ביל קוסבי בארה"ב, שהתעוררה לחיים לאחר שלושה עשורים ומעוררת תהודה). ובטח שבטח לא להעניק להם פרסים, יוקרה וכיבודים כשמוטל בהם הספק.

אחד השיקולים בהחלטה על מתן פרס חייב להיות מוסריותו של המועמד ונקיון כפיו. ובמקרה הנדון, לא מדובר רק באשה אחת שנזכרה להגיש תלונה באיחור גדול, למרות שמקרים מהסוג הזה מתחילים תמיד באשה אמיצה אחת, שמעזה להתלונן אחרי שנים שבהן הבושה הפחד מנעו ממנה לעשות את הצעד. הבושה על עצם המעשה, הפחד שאף אחד לא יאמין לה. ואז נפתחת תיבת פנדורה, ולמתלוננת הראשונה מצטרפות עוד ועוד נשים.נשים שאין ביניהן קשר או היכרות קודמת.

ברשתות החברתיות, בתוכניות טלוויזיה, באתרים שונים וגם בעיתונים, ניתן לאתר כמה וכמה עדויות שבהן נשים שונות מתארות קוד התנהגות של המשורר, התנהגות שחוזרת על עצמה שוב ושוב. חיפוש פשוט ברשת יביא אינספור תוצאות. קוראות וקוראי טור זה מוזמנים לקרוא ולשפוט. כי בסופו של יום, ענייני מוסר וצדק לא בהכרח תלויים בהחלטה משפטית, שבמקרים רבים פשוט אינה אפשרית, מסיבות שונות.

ועדיין נשאלת השאלה: האם ראוי להפריד בין הכישרון לאישיות? ובעצם: האם נכון להתעלם?


תגובת מפעל הפיס

פרס לנדאו לאמנויות בתחום השירה מוענק למשורר יצחק לאור על פי החלטת ועדת שיפוט מקצועית, אשר כללה את ד"ר עמינדב דיקמן- מתרגם וחוקר ספרות ומרצה בכיר בחוג לאוניברסיטה העברית בירושלים, גב' גילית חומסקי- משוררת, סופרת ועיתונאית ומר יהושע סיימון- משורר, במאי, אוצר ומנהל ראשי של מערך המוזיאונים העירוני בת ים.

ועדת השיפוט בחרה להעניק את הפרס למר לאור מנימוקים עניינים, העוסקים בתרומתו לתחום השירה. מנימוקי ועדת השיפוט: "לאור הינו מן הבולטים במשוררים שהופיעו בזירת השירה העברית בשלושת העשורים האחרונים. בתקופה זאת הוא יצר גוף שירה המצטיין בעומקו, במורכבותו ובעוצמתו. שירתו מתאפיינת בליריות ובקונקרטיות הדרות בכפיפה אחת".

דירקטוריון קרן לנדאו דן בהחלטת ועדת השיפוט כאמור, ואף שקל את סוגיית הטענות שנשמעו כנגד מר לאור בעבר. הדירקטוריון מצא כי, הואיל ולמיטב ידיעתו, לא אומתו טענות אלה (אשר הוכחשו ע"י מר לאור) על ידי רשויות החוק, ואף לא ננקטו בגינן כל הליכים פליליים שהם, הרי שאין הוא יכול לשים עצמו במקומן של רשויות אלה ולהכריע בטענות, וממילא אין בידיו הצדקה להתערב בהחלטתה המקצועית של וועדת השיפוט.

בכל מקרה, דירקטוריון הקרן יתכנס לדיון נוסף בעניין ב-16 בדצמבר.

בימים אלה מתנהל מאבק עיקש של קבוצת נשים אמיצות, שאינן חוששות להיחשף בשמן. נשים שהחליטו להפר את קשר השתיקה, ומטרתן לפסול את ההחלטה של ועדת פרס לנדאו להעניק את הפרס – שמוענק ע"י מפעל הפיס – למשורר יצחק לאור.

יש הרבה אנשים מוכשרים בעולם, יוצרים ויצירתיים שתורמים מכשרונם לעולם התרבותי שלנו וזוכים בהוקרה. השאלה היא האם ניתן לעשות הפרדה בין הכישרון ובין אישיותו של אדם.

לא חסרות דוגמאות למקרים שבהם אנשים מוכשרים ביותר בתחומם נפסלו רק בגלל צל כבד שנפל על מוסריותם או מערכת הערכים לפיה הם חיים. לדעתי, כחברה – עלינו להרחיק מעלינו כל אדם שריח רע נודף ממנו, גם אם לא נשפט או הורשע כדין, עד שלא יובהר הנושא אחת ולתמיד ובמסגרת הרלוונטית (דוגמה אקטואלית היא פרשת ביל קוסבי בארה"ב, שהתעוררה לחיים לאחר שלושה עשורים ומעוררת תהודה). ובטח שבטח לא להעניק להם פרסים, יוקרה וכיבודים כשמוטל בהם הספק.

אחד השיקולים בהחלטה על מתן פרס חייב להיות מוסריותו של המועמד ונקיון כפיו. ובמקרה הנדון, לא מדובר רק באשה אחת שנזכרה להגיש תלונה באיחור גדול, למרות שמקרים מהסוג הזה מתחילים תמיד באשה אמיצה אחת, שמעזה להתלונן אחרי שנים שבהן הבושה הפחד מנעו ממנה לעשות את הצעד. הבושה על עצם המעשה, הפחד שאף אחד לא יאמין לה. ואז נפתחת תיבת פנדורה, ולמתלוננת הראשונה מצטרפות עוד ועוד נשים.נשים שאין ביניהן קשר או היכרות קודמת.

ברשתות החברתיות, בתוכניות טלוויזיה, באתרים שונים וגם בעיתונים, ניתן לאתר כמה וכמה עדויות שבהן נשים שונות מתארות קוד התנהגות של המשורר, התנהגות שחוזרת על עצמה שוב ושוב. חיפוש פשוט ברשת יביא אינספור תוצאות. קוראות וקוראי טור זה מוזמנים לקרוא ולשפוט. כי בסופו של יום, ענייני מוסר וצדק לא בהכרח תלויים בהחלטה משפטית, שבמקרים רבים פשוט אינה אפשרית, מסיבות שונות.

ועדיין נשאלת השאלה: האם ראוי להפריד בין הכישרון לאישיות? ובעצם: האם נכון להתעלם?


תגובת מפעל הפיס

פרס לנדאו לאמנויות בתחום השירה מוענק למשורר יצחק לאור על פי החלטת ועדת שיפוט מקצועית, אשר כללה את ד"ר עמינדב דיקמן- מתרגם וחוקר ספרות ומרצה בכיר בחוג לאוניברסיטה העברית בירושלים, גב' גילית חומסקי- משוררת, סופרת ועיתונאית ומר יהושע סיימון- משורר, במאי, אוצר ומנהל ראשי של מערך המוזיאונים העירוני בת ים.

ועדת השיפוט בחרה להעניק את הפרס למר לאור מנימוקים עניינים, העוסקים בתרומתו לתחום השירה. מנימוקי ועדת השיפוט: "לאור הינו מן הבולטים במשוררים שהופיעו בזירת השירה העברית בשלושת העשורים האחרונים. בתקופה זאת הוא יצר גוף שירה המצטיין בעומקו, במורכבותו ובעוצמתו. שירתו מתאפיינת בליריות ובקונקרטיות הדרות בכפיפה אחת".

דירקטוריון קרן לנדאו דן בהחלטת ועדת השיפוט כאמור, ואף שקל את סוגיית הטענות שנשמעו כנגד מר לאור בעבר. הדירקטוריון מצא כי, הואיל ולמיטב ידיעתו, לא אומתו טענות אלה (אשר הוכחשו ע"י מר לאור) על ידי רשויות החוק, ואף לא ננקטו בגינן כל הליכים פליליים שהם, הרי שאין הוא יכול לשים עצמו במקומן של רשויות אלה ולהכריע בטענות, וממילא אין בידיו הצדקה להתערב בהחלטתה המקצועית של וועדת השיפוט.

בכל מקרה, דירקטוריון הקרן יתכנס לדיון נוסף בעניין ב-16 בדצמבר.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן