ככל שמצבה של הפוליטיקה בישראל הולך ומתדרדר גוברת בתוכנו הנטייה לדבוק בפתרונות קסם. כך אנו נתלים במועמדים חדשים כמו לפיד ובנט, ועתה גם כחלון, שאולי הם יגאלו אותנו, כך גם באשר לרעיון של שינוי שיטת הבחירות והממשל, וכך גם באשר למאמצי החבירה השונים. דבר מזה ומזה לא יועיל אם לא נתעמת עם שאלות היסוד והאמת של הזירה החשובה הזו בחיינו, הפוליטיקה.

חבירתה של ציפי לבני למפלגת העבודה היא לכאורה מהלך נכון. המופע של הקדמת הבחירות, החוזר ונשנה, מחדד בקרבנו את הצורך להתגבש לגופים גדולים יותר. אך, מהלך שכזה, כשהוא מנותק מן ההקשרים הרחבים של הפרובלמטיקה הצרובה וטבועה עמוק עמוק בחיינו הפוליטיים, נידון מראש לכישלון, ורב החשש שלא יספק את הסחורה, לא יביא את הגאולה ולא ייתן מענה נכון לצורך לחולל מפנה גדול בחיינו הפוליטיים במדינה.

לצערי, מספר כשלים, המובנים אל תוככי החברה הישראלית, מונעים מעמנו את היכולת לעשות את הדברים הנדרשים. חמור מכך, אני מתקשה לראות באופק איזו אפשרות לאירוע שהוא בחזקת "הפתעה בהיסטוריה", שתשנה לטובה את המצב – התרחשות שאיננו יכולים לחזותה  ואשר איננה כלולה בארסנל המשתנים המוכרים והידועים שאפשר לאומדם ולהעריכם.

למשל, המחאה החברתית הגדולה שפרצה ב-2011 היא דוגמה טובה לסוג של הפתעה בהיסטוריה. ולהבדיל, האביב הערבי שנהפך לחורף קר ואכזר, ותופעת דאעש, הם סוג אחר של הפתעה בהיסטוריה.

יצחק הרצוג נחשף לחומרים שלי, כולל הספר שכתבתי על המערכת הפוליטית בישראל, המהווה ניסיון לפענח את צופן חולשתה של המערכת הזו, ואף מציע דרך חדשה לחיים פוליטיים בישראל. אך גם הוא כלוא באותו כלוב המונע מכולנו את היכולת לעשות את הדברים אחרת. לפיכך, כל שאנו יכולים לצפות לו היא אותה תמונת מצב ידועה ומוכרת זה שנים ארוכות ו"אותו חיתוך דיבור" – אותו עוד מאותו הדבר של הפוליטיקה הישנה, המייצר כיום למדינת ישראל נזקים והפסדים עצומים.

אכן, יש צורך לחולל שינוי גדול אך עליו לנבוע מתפיסה רחבה יותר ולא להסתפק במחשבה פשטנית שאיחוד כלשהו בין מפלגות קטנות הוא הדבר. מאמץ ויוזמה מסוג זה, כשהוא ריק מתוכן ומהות, הוא בחזקת קומבינות ומשחקי כיסאות ועבודה בעיניים על הציבור ותו לא.

השינויים הנדרשים הם מרחיקי לכת ובעיקרם נושאים אופי תרבותי-חברתי-התנהלותי. ראשית, עלינו להשיב את הפוליטיקה חזרה אל הציבור, לאחר שנים ארוכות בהן היא למעשה הולאמה על ידי המדינה ונשלטה ללא מיצרים על ידי הפוליטיקאים. בעיקר עלינו להחזיר את הדמוקרטיה למפלגות, שהן כיום שלד פורמלי גרידא, ריק מתוכן ומשמעות, בו חברי המפלגות, ועמם הציבור כולו, אינם יותר מאשר פלטפורמות של חמורים כפופי גו עליהם נישאים הפוליטיקאים לכנסת ולממשלה.

כך למשל, נצטרך להשקיע חשיבה מרובה כיצד אנו מצמיחים מתוכנו מנהיגים של אמת ולא מי שמנהיגותם נשענת על הכידונים של משרדי הפרסום, על תקנונים מפלגתיים ארכאיים ועל תמרון כוחני וציני של הבוחרים בפריימריס במפלגות. כיצד אנו מגבשים בתוכנו עלית מנהיגותית מכוננת ומכשירים קאדר חדש וצעיר של פוליטיקאים לעתיד? יהיה עלינו לטפל בהבטחת איכותו של השיח הציבורי, שהוא כיום תפל בלתי ראוי ומסית ומדיח. ומעל לכל נידרש להבטיח את טיב פעולתן של מערכות חיינו הציבוריים ובראשן המערכת השלטונית והפוליטית.

יהיה עלינו לעבור מהפך, מחברה השקועה בפטפוט אין סופי על כאילו ערכים וכאילו אידיאולוגיות ובעצם כך מייצרת בעיות, לחברה פותרת הבעיות, השוקדת על טיוב דרכי התנהלותן של מערכות חיינו הציבוריים. וכשנתנהל נכון נדע גם לתת תשובות הולמות למכלול הבעיות המעסיקות אותנו, ולטפל בהם באופן איכותי ואפקטיבי יותר, כולל השאלות הערכיות, המוסריות והחברתיות של חיינו והאתגרים החיצוניים המחכים לנו.

עלינו להבין, שחברה שאיננה מתנהלת היטב מייצרת סביבה גלי הדף שליליים, הגורמים לפיצול רב בעם ולהתפתחותם של דעות והלכי רוח קיצוניים שסופם מי יישורנו. היא מייצרת חברה פסימית הנוטה להתפלג ולחשוב יותר מקומית. מנגד, התנהלות טובה מייצרת סביבה גלי הדף נרחבים המשפיעים לטובה על כלל חיינו. התנהלות איכותית היא פתח לשביעות רצון רבה בקרב אזרחי המדינה. זהו מצב בו הציבור חש סיפוק רב בחייו והשתלמות רבה, המאפשרים לו לגבש את תפיסת חייו הטובים במדינה. התנהלות טובה מייצרת חברה אופטימית, שמצב רוחה טוב והיא נוטה להתלכד ולחשוב קולקטיבית וגלובלית.

עלינו להוציא כרטיס צהוב לכל הפוליטיקאים שלנו. הם אינם מזהים את עוצמת חומרתם של הדברים ואינם מתרוממים לגודל העשייה והאחריות הנדרשת מהם. על כן, הבחירות הקרובות הן ברירת מחדל בעיקרן ולא אלטרנטיבה ואופק של ממש למשהו טוב יותר. זה לא מספיק יצחק הרצוג, לא מספיק.

 [related-posts title="מאמרים קודמים של נמרוד נוי"]