"הנפש הטובה מסצ'ואן": ברכט נכנע למופע אור-קולי של יבגני אריה

"הנפש הטובה מסצ'ואן" בתיאטרון גשר היא הצגה יפה, צבעונית ורועשת, אבל מייגעת. המחזה של ברכט הולך לאיבוד תחת האפקטים המרשימים והדמיון הפרוע של הבמאי יבגני אריה

"הנפש הטובה מסצ'ואן": ברכט נכנע למופע אור-קולי של יבגני אריה

"הנפש הטובה מסצ'ואן" בתיאטרון גשר היא הצגה יפה, צבעונית ורועשת, אבל מייגעת. המחזה של ברכט הולך לאיבוד תחת האפקטים המרשימים והדמיון הפרוע של הבמאי יבגני אריה

[rating=3]

יבגני אריה מוכיח שוב שהוא במאי נדיר. אריה יודע מה זה תיאטרון והוא אשף ביצירת תמונות מרהיבות ומלהיבות על הבמה. לפעמים זה מצליח לו כמו עם "הדיבוק" של אנסקי (שקיבל ממני חמישה כוכבים) כאשר החיזיון הבימתי מסתנכרן עם הסיפור. אבל לפעמים הרעש, הצבעים והצילצולים בולעים את השחקנים, את הדרמה ואת המחזה.

העולם הטוב מול העולם הרע. לזרוב ושפיגלמן. צילום: דניאל קמינסקי

זה מה שקורה ב"הנפש הטובה מסצ'ואן של ברטולד ברכט, גאון בפני עצמו. בקרב הענקים בין ברכט לאריה – נכנע המחזאי לפעלולים, או לתעלולים של הבמאי, שמשתמש בתפאורה עמוסה ומסורבלת ובשחקנים רבים, שמשמשים לעיתים כמריונטות לפנטזיות של הבמאי.

"הנפש הטובה מסצ'ואן" היא הצגה יפה, אבל מייגעת. הדרמה של ברכט אינה מצליחה לפרוץ מבעד לשפע ההברקות הבימתיות של אריה – והיא שוקעת בבוץ שמפוזר על הבמה. במהלך ההצגה היה נדמה לי  שהמחזה של ברכט הוא רק תירוץ עבור אריה להראות את כישוריו כבמאי. ואכן השואו, התפאורה, התזמורת הנפלאה, הקטעים הקברטים – אכן יפים ומלהיבים.

המחזה, המתרחש בסצ'ואן אשר בסין, הוא משל על מאבקו של האדם המאמין בטוב, מול כוחות הרשע והקפיטליזם הדורסני. שן טה היא זונה צעירה, תמימה ועניה. יום אחד מגיעים לסצ'ואן שלושה אלים שמחפשים נפש טובה אחת שתצדיק את קיומו של העולם. כולם סוגרים בפניהם את הדלת מלבד שן טה, המלינה אותם בביתה. האלים גומלים לה ומעניקים לה חנות טבק קטנה. עם הנכסים מגיעות גם הדאגות. עניי העיר מנצלים אותה ועושקים אותה, וביניהם גם יאנג-סון, טייס מובטל, אשר שן טה מתאהבת בו.

קברט מלהיב. צילום: דניאל קמינסקי

כשהיא מאוכזבת וכמעט קורסת תחת הנטל, שן טה מוצאת פתרון מקורי: היא מתחפשת לגבר בשם שוי טה ומאותו רגע הסביבה מתייחסת אליה באופן שונה לחלוטין. כך זה לפחות במחזה, ופחות מובן בהצגה. המחזה החברתי של ברכט עוסק בשאלות של אמת ושקר, אהבה ואמונה, מגדר ומוסר. האלטרואיזם של שן טה מתנגש עם האתוס הקפיטליסטי שמנצל לרעה את טוב ליבה של שן טה. גם "הניכור" הידוע של ברכט אינו סיבה להמעיט מחשיבותה של הדרמה ומהתהליכים הנפשיים והמנטליים שעוברים על שן טה ועל הדמויות האחרות.

נטע שפיגלמן היא שן טה ולצידה אלון פרידמן בתפקיד מוכר המים ויחזקאל לזרוב בתפקיד הטייס. זו השלישיה שמובילה את ההצגה ומסביב – עוד 17 שחקנים ותזמורת. בתוך ההמולה יש בהחלט קטעי משחק טובים – ואני יכול רק להעריך את השחקנים שמצליחים להתבלט על הבמה הענקית של תיאטרון "גשר". אם חשתי הזדהות כלשהי, לא עם גורלה של שן טה כמו עם "גורלם" של השחקנים, שעובדים קשה מאוד תחת שרביטו של הבמאי.

אז ללכת או לא ללכת? אם אתם אוהבים מאוד תיאטרון ואתם מוכנים לבלות שעתיים וחצי (כולל הפסקה) במופע אור-קולי, אתם מוזמנים. אם אתם מחפשים דרמה וריגוש – אפשר לוותר. לברכט מגיעה הצגה מפוארת פחות ומרגשת יותר.

1 Comment

  1. אורי גפני
    1 בינואר 2015 @ 23:17

    למזלי היו הכרטיסים שלנו במקומות צדדיים כך שיכולנו לראות את כל הבמה במבט אחד. היושבים בכסאות האמצעיים בשורות הראשונות היו בטח צריכים לסובב את הראש כמו במשחק טניס כדי להקיף את כל ההתרחשויות, התפאורות והתזמורת.

    יצאתי מההצגה עם אותה הרגשה כמו המבקר ומישהו מהתחום אמר לי שהקהל מרגיש שבהפקה כזו הוא מקבל תמורה מלאה לכספו. הקהל רוצה שואו.

    בין השחקנים הייתי מבדל את נטע שפיגלמן, שעלתה על כל השאר.

[rating=3]

יבגני אריה מוכיח שוב שהוא במאי נדיר. אריה יודע מה זה תיאטרון והוא אשף ביצירת תמונות מרהיבות ומלהיבות על הבמה. לפעמים זה מצליח לו כמו עם "הדיבוק" של אנסקי (שקיבל ממני חמישה כוכבים) כאשר החיזיון הבימתי מסתנכרן עם הסיפור. אבל לפעמים הרעש, הצבעים והצילצולים בולעים את השחקנים, את הדרמה ואת המחזה.

העולם הטוב מול העולם הרע. לזרוב ושפיגלמן. צילום: דניאל קמינסקי

זה מה שקורה ב"הנפש הטובה מסצ'ואן של ברטולד ברכט, גאון בפני עצמו. בקרב הענקים בין ברכט לאריה – נכנע המחזאי לפעלולים, או לתעלולים של הבמאי, שמשתמש בתפאורה עמוסה ומסורבלת ובשחקנים רבים, שמשמשים לעיתים כמריונטות לפנטזיות של הבמאי.

"הנפש הטובה מסצ'ואן" היא הצגה יפה, אבל מייגעת. הדרמה של ברכט אינה מצליחה לפרוץ מבעד לשפע ההברקות הבימתיות של אריה – והיא שוקעת בבוץ שמפוזר על הבמה. במהלך ההצגה היה נדמה לי  שהמחזה של ברכט הוא רק תירוץ עבור אריה להראות את כישוריו כבמאי. ואכן השואו, התפאורה, התזמורת הנפלאה, הקטעים הקברטים – אכן יפים ומלהיבים.

המחזה, המתרחש בסצ'ואן אשר בסין, הוא משל על מאבקו של האדם המאמין בטוב, מול כוחות הרשע והקפיטליזם הדורסני. שן טה היא זונה צעירה, תמימה ועניה. יום אחד מגיעים לסצ'ואן שלושה אלים שמחפשים נפש טובה אחת שתצדיק את קיומו של העולם. כולם סוגרים בפניהם את הדלת מלבד שן טה, המלינה אותם בביתה. האלים גומלים לה ומעניקים לה חנות טבק קטנה. עם הנכסים מגיעות גם הדאגות. עניי העיר מנצלים אותה ועושקים אותה, וביניהם גם יאנג-סון, טייס מובטל, אשר שן טה מתאהבת בו.

קברט מלהיב. צילום: דניאל קמינסקי

כשהיא מאוכזבת וכמעט קורסת תחת הנטל, שן טה מוצאת פתרון מקורי: היא מתחפשת לגבר בשם שוי טה ומאותו רגע הסביבה מתייחסת אליה באופן שונה לחלוטין. כך זה לפחות במחזה, ופחות מובן בהצגה. המחזה החברתי של ברכט עוסק בשאלות של אמת ושקר, אהבה ואמונה, מגדר ומוסר. האלטרואיזם של שן טה מתנגש עם האתוס הקפיטליסטי שמנצל לרעה את טוב ליבה של שן טה. גם "הניכור" הידוע של ברכט אינו סיבה להמעיט מחשיבותה של הדרמה ומהתהליכים הנפשיים והמנטליים שעוברים על שן טה ועל הדמויות האחרות.

נטע שפיגלמן היא שן טה ולצידה אלון פרידמן בתפקיד מוכר המים ויחזקאל לזרוב בתפקיד הטייס. זו השלישיה שמובילה את ההצגה ומסביב – עוד 17 שחקנים ותזמורת. בתוך ההמולה יש בהחלט קטעי משחק טובים – ואני יכול רק להעריך את השחקנים שמצליחים להתבלט על הבמה הענקית של תיאטרון "גשר". אם חשתי הזדהות כלשהי, לא עם גורלה של שן טה כמו עם "גורלם" של השחקנים, שעובדים קשה מאוד תחת שרביטו של הבמאי.

אז ללכת או לא ללכת? אם אתם אוהבים מאוד תיאטרון ואתם מוכנים לבלות שעתיים וחצי (כולל הפסקה) במופע אור-קולי, אתם מוזמנים. אם אתם מחפשים דרמה וריגוש – אפשר לוותר. לברכט מגיעה הצגה מפוארת פחות ומרגשת יותר.

1 Comment

  1. אורי גפני
    1 בינואר 2015 @ 23:17

    למזלי היו הכרטיסים שלנו במקומות צדדיים כך שיכולנו לראות את כל הבמה במבט אחד. היושבים בכסאות האמצעיים בשורות הראשונות היו בטח צריכים לסובב את הראש כמו במשחק טניס כדי להקיף את כל ההתרחשויות, התפאורות והתזמורת.

    יצאתי מההצגה עם אותה הרגשה כמו המבקר ומישהו מהתחום אמר לי שהקהל מרגיש שבהפקה כזו הוא מקבל תמורה מלאה לכספו. הקהל רוצה שואו.

    בין השחקנים הייתי מבדל את נטע שפיגלמן, שעלתה על כל השאר.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן