כריסטיאן שפוק הוא לא רק כוריאוגרף. הוא הגיע לעולם המחול בגיל מאוחר יחסית (21) ומנהל כיום את להקת הבלט הקלאסי הגדולה ביותר (75 רקדנים) – בלט ציריך. בראיון אתו הוא מודה שלא כל-כך מעניינות אותו הקלישאות הנורמטיביות של הבלט הקלאסי. "הפן התיאטרלי מעניין אותי יותר מאשר החיפוש אחר שפה תנועתית חדשה. אני מלא התלהבות מהחדשנות ומהתעוזה של כוריאוגרפים נוסח פינה באוש או ויליאם פורסיית. אבל אינני רוצה להישאר ספון במגדל שן, אני מעדיף רקדנים שרוצים להתפתח, ללמוד ולהשתנות, ולא כאלה שמתבצרים ביכולתם הווירטואוזית ובטכניקה שלהם. מה שחשוב הוא המניע ליצירת הבלטים. אני מעדיף תמיד את הבלתי צפוי".
שפוק יצר בלטים עלילתיים באורך מלא ברוח המסורת של ג'ון קרנקו. יצירתו "פופיאה" הוכרזה ע"י המגזין "דאנס אירופה" כאחת מיצירות הבלט הטובות ביותר באירופה – וזכתה לפרסים רבים. היא גם צולמה לסרט תלת מימד. הוא גם העלה את "אנה קרנינה" מאת טולסטוי.
בלט ציריך יגיע בשבוע הבא לישראל לארבעה מופעים (מה-29 בינואר במשכן לאמנויות הבמה בת"א) עם גרסה ייחודית של "רומיאו ויוליה". לא יוליה שברירית ועדינה, אלא אישה יפה המודעת לעצמה. עלמת חן שיכולה לככב בתמונת שער לירחון אופנה. אפילו שמלתה האדומה יוקדת מתשוקה. גם לרומיאו נוכחות דרמטית. הכול מתנהל בעלטה קודרת כאשר אין הבדל משמעותי בתלבושות של המשפחות היריבות – ללמדנו עד כמה חסר תוחלת הוא הקרב המר ביניהן.
כך, בגוונים הקודרים, מודגשת האכזריות של סיפור האהבה חסר התקווה של שקספיר. המרפסת הידועה, שאמורה להיות מקום מפגש לאוהבים הצעירים, היא פיגום מתכת קר ונטול כל שביב רומנטיקה. מקור התשוקה והרגש בהפקה היא המוזיקה של פרוקופייב, שמתפקדת לא רק כליווי, אלא ככוח מדרבן ומלא עוצמה.
כריסטיאן שפוק הוא דמות מרתקת לא רק ככוריאוגרף, אלא בעיקר כאדם. מבחינתו, לבלט יש משמעות רק ברגע שהוא הופך לכוח מהפכני בחברה. כך למשל תקבל היצירה משמעות אקטואלית כאשר הלהקה תקדיש את הערב האחרון לנושא הדרת נשים. בטייבה יתקיימו כיתות אמן של הרקדנים המובילים. עשרות ארגוני נשים, ביניהם ויצ"ו ונעמת כבר רכשו כרטיסים למופע.
קשה להאמין עד כמה אקטואלי הסיפור הנוגע ללב של "רומיאו ויוליה" גם כיום במציאות של הכפר הערבי. מאות שנים אחרי שמסרו הגיבורים את נפשם למען האהבה, נרצחות עשרות נשים שפגעו ב"כבוד המשפחה" או נשים שהתעקשו על אהבתן. בפתיחה של המופע שיוקדש להדרת נשים הופך כריסטיאן שפוק את "רומיאו ויוליה" מסיפור אהבה רומנטי ורחוק – למציאות של חיינו כיום. אנחנו לא פחות אכזריים לגילויי אהבה שאינם מתיישבים עם צו החמולה או השבט. כך הופך הסיפור הרחוק לאקטואליה אכזרית של היום.
לא הייתי מחמיצה את מופע הבלט המרתק – בעיקר בשל רמתם הגבוהה של הרקדנים, שפע הרעיונות הגאוניים בפשטותם ובעיקר משום שזו להקת בלט "אמיתית" – עם בסיס קלאסי איתן המאפשר לה להגיע לפסגת הווירטואוזיות של התנועה המודרנית.