Skip to content

אומרים שהיה פופ שמח

הסדרה "מקום בצמרת" (יום חמישי, ערוץ 1) סוקרת את הפופ הישראלי לתולדותיו ואת גיבורי התרבות שעיצבו את הזמר הישראלי. ענת מנדל, שצפתה בסדרה, לא מפסיקה לשיר
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

אם אתה לא יודע למי יש "ציפור קטנה בלב", סימן שאתה צעיר (התשובה היא: יגאל בשן). אם אתה לא יודע "מי המנטה מי המסטיק מי השוקולד", סימן שאתה צעיר (התשובה היא: אף אחד לא יודע) ואם השאלות האלה הציתו את דמיונך, סימן שאתה צריך לראות את הסדרה המרתקת "מקום בצמרת" (יום חמישי, בערוץ 1). הסדרה בת שישה פרקים עוסקת באופן מקיף ויסודי בעולם הפופ הישראלי, מעת היווצרותו ועד היום.

בסגנון ג'יימס דין. מוטי פליישר. צילום: איתמר צוקרמן

בפרק הראשון למדנו להכיר את השירה הסלונית של שנות החמישים והשישים, מיד לאחר מכן עברנו לאלילי הנוער הראשונים בישראל – מוטי פליישר בסגנון ג'יימס דין, ששי קשת בסגנון אציל פולני, יגאל בשן (עם הציפור בלב, ועם סיוון שהפכה לשם שני לבנות ישראל), דרך אבי טולדנו הגבר הרגיש ושלמה ארצי שבודק את הגבולות שלו ועד צביקה פיק היוצא דופן, נער פרחים שצמח מן השוליים.

וכך ממשיכים לשמוע ולראות את זמרי הפופ משנות ה-80. רמי קליינשטיין שהתחיל כרוקיסט ו"עלה" לדרגת זמר פופ, מוערך ואהוב. אדם מביא חיים חדשים לסצנת המוזיקה הישראלית: הבחור לא מצליח לצאת מהבית בלי לצלוח גדודי נערות צווחניות. הוא מילא חור שחור שהיה במוזיקה בברק חו"לי וצלילים חדשים שלא נשמעו עד אז, בהופעות מטורפות ותופעת מעריצים ומעריצות שלא היתה מוכרת עד כה.

שלמה ארצי מתוודה למצלמה (אז והיום) כי הוא חושש להיות זמר פופ "נחות" והוא רוצה להיות אהוב על הבנות. ואז הוא הוציא את "גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת"  ושמר על ניטרליות כדי לא להרגיז אף אחד, ולהישאר במיינסטרים. "תרקוד היא אמרה לי תרקוד" מגיע לפארק הירקון לשיא של כל הזמנים בהופעה מול קהל.

האלילים הגדולים. ששי קשת, אילנית, שלמה צח ואילנה רובינא. צילום: חנוך גינוסר

את הפופ של שנות ה-90 מייצג בכבוד גדול עברי לידר – הוא אוהב את הפופ ומוסיף את הצבע הייחודי לו. לדבריו "הפופ הישראלי יותר רציני. אנחנו בארץ הקודש, מוקפת אויבים" והוא דווקא מרשה לעצמו להשאיר את הצניעות מאחור. למרות הרקע הצנוע שלו הרשה לעצמו לפרוץ עם או בלי קשר לנטיותיו המיניות. ועוד בסדרה – הפקות גדולות המושפעות מהסגנון של שלמה ארצי וזמרי פופ ישראלים נוספים. כל אחד מהזמרים נחשף בצילומי ארכיון מגליונות להיטון או מעטיפות תקליטים, ולבסוף נותן קטע שיר נקי (בלי ליווי בלי מוזיקה רק הקול) – תנחשו מי הכי דומה למקור ?

בפרק השני, הערב, יחשף הצד הנשי של הפופ הישראלי. הפופ הוא תמונת הנגטיב של מצב הרוח הישראלי, כאילו תרבות נגד לתרבות המדוכדכת או לפאסון הלאומי. ומי יכול לעשות זאת טוב יותר מהנשים. זה מתחיל מגילה אדרי (ז"ל) ששרה על אהבה ועל הנשיקה הראשונה, בסגנון סלוני.  עדנה לב (הזמרת והפוני) והפזמונאית שמרית אור ש"רצתה למצוא חן בעיני הקהל". אף אחת לא רצתה לאיים על הצופים – הן רצו להיות נחמדות, יפות, ולא מסוכנות או סקסיות חלילה. כך ירדנה ארזי, יחד עם חברותיה ללהקת "שוקולד מנטה מסטיק". כך התחילה עופרה חזה (ז"ל), הילדה הטובה החסודה והצנועה ולעומתה ריקי גל, שהביאה רוח חדשה וסקסית על גבול ההפקרות (דאז). בהמשך, הזמרות מגלות את השינוי בתוכן, מתפתחות ומגלות פנים חדשות. אפילו עופרה חזה הכניסה צד מפתיח ומסעיר לשירה שלה – מי לא מכיר את "בא לי לצעוק אני פריחה".

המהפך התחיל עם אילנה אביטל ששרה באופן עוצמתי את "אותך" וכשהיא רק בת 16 העיזה לשיר בסגנון בלתי מאופק יחסי עם רוח יותר אמריקנית וניחוח אחר כמעט סקסי (שומו שמיים). כשריטה הופיעה, היא סימלה מיניות בצבעים חדשים, בקול אדיר וייחודי, שרה את "שיר הספן" שיר כיסופים בריקוד חושני, ובל נשכח את הכתף שנחשפת בקדם האירוויזיון.

הגבר הרגיש. שלמה ארצי. צילום: איתמר צוקרמן

בשנות ה-90 הצבעים השתנו, השמלות היפות והתסרוקות השמרניות החליפו את מקומן לתלבושות הרבה יותר נועזות ולטקסטים מודרנים. ליליה העיזה לשיר על "גבר זר אצלי באמבטיה"  ועוררה זעם רב על הסגנון, אבל מצד שני הצליחה במצעדים ועוררה חשקומיצין עם "הרווח שבין הגבר לבין החולצה". שרון חזיז ומיכל אמדורסקי הביאו ניחוחות אחרים, כבר לא בנות השכן אלא הפנטזיה הגברית העדכנית.

וכשדנה אינטרנשיונל מגיעה, זה כבר עולם אחר. והפופ, הופך לכלי להעברת מסרים, לוקח את "ישנן בנות" הוותיק וצובע אותו בוורוד ובצבעוניות מתפרצת ללא גבולות, כשהפופ שלה כבר שואב מלוא החופן מהפופ מחו"ל והתרבות הגלובלית מגיעה לארצנו הקטנטונת. מעניין להמשיך ולצפות בכל ששת הפרקים, אין לי ספק שהושקע בהכנתם זמן רב ואהבה גדולה. אני לא בטוחה שהבנתי עד הסוף את ההיגיון המסתתר מאחורי החלוקה לפרקים, אבל זה לא באמת חשוב.

מה עוד צפוי בסדרה?

הפרק השלישי יעסוק בלהקות הפופ האלמותיות – החלונות הגבוהים, שלישיית גשר הירקון, הלהקות הצבאיות, שוקולד מנטה מסטיק (שלישיית בנות שהפכו ממתוקות לנועזות) חלב ודבש (שייצגו אותנו באירוויזיון) להקת מנגו (התל אביבית משינקין), נוער שוליים, אתניקס והי פייב. חלק מהלהקות נשכחו בכמוסת הזמן וחלקן מוכרות ומעלות גלי נוסטלגיה גם היום. הפרק הרביעי יעסוק במוזיקה השחורה בישראל, כולל הכושים העבריים, רותי נבון כזמרת נשמה המחשמלת, רגאיי והיפ הופ ישראלי.

הפרק החמישי יעסוק בעולם של מאחורי הקלעים – יציג את חברות התקליטים מן הראשונות בישראל, דרך עבודת אולפני ההקלטות, ועד אפקטים שונים ומתחדשים, שיוצרים הדים מוצלחים בארץ ובעולם. הרימיקס לשיריה של עופרה חזה הופך להצלחה מסחררת בעולם, ו"אם ננעלו" מגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים האנגלי, מה שהופך להצלחה הישראלית הגדולה ביותר בעולם מאז ועד היום.

הפרק השישי יעסוק במוזיקה המזרחית, מאז שנות ה-50 ועד היום, המוזיקה שמקפיצה כל אחד ואחת בכל אירוע באשר הוא – מסיבות קטנות או גדולות, מועדונים או חתונות. קצב חדש שלאט אבל בטוח תופס את המיינסטרים של המאזין הישראלי (עוד לא של המוסדות הממלכתיים).

בכל הפרקים שלובים קטעים ארכיוניים וראיונות עכשוויים עם היוצרים והזמרים, המספרים על ההתפתחות שחלה בהם ובסצנת הפופ הישראלית לאורך השנים. יואב גינאי, מנהל התכניות בערוץ הראשון: "חובתנו לתעד את התרבות הישראלית, יוצריה וגיבוריה, ו'מקום בצמרת' היא תיעוד מעמיק, מקורי ומרגש של פלח משמעותי ביצירה הישראלית".

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן