טייפי / הרמן מלוויל  יותר ממאה עשרים שנה אחרי פטירתו, מלוויל זוכה לפתע לפריחה מאוחרת. הסופר האמריקני שנחשב לאחד הגדולים בדורו ייזכר לעד כיוצרו של "מובי-דיק" שבעיני רבים יישאר לעד הרומן הגדול ביותר שנכתב מאז ומעולם. לפני מספר חודשים ראה אור ספר המתייחס כולו אל סיפורו הקצר של מלוויל "ברטלבי הלבלר" וכעת רואים אור במקביל "טייפי" וספר נוסף אליו נתייחס כאן בשבוע הבא.

"טייפי", כמו רוב מה שכתב מלוויל עוסק בהרפתקאות ימיות ובאיים מרוחקים. גיבור הספר, בן דמותו של הסופר נקלע בהיותו איש צעיר, יורד ים, אל האי נוקוהיבה שלחופי דרום האוקיינוס השקט ומוצא את עצמו בטעות בשטחו של שבט אוכלי אדם. ארבעת החודשים בהם בילה באי והפך מטרף פוטנציאלי לאורח רצוי הזוכה לכבוד השמור למלכים מתוארים בגוף ראשון בספרו הראשון של מלוויל שהביא לו את ההכרה ככותב גדול. "טייפי" פורסם לראשונה בעברית בראשית שנות השישים וזוכה כעת לתרגום חדש, בתרגומו של גרשון גירון, ולהזדמנות חוזרת לפגישה עם סופר ענק.

טייפי מאת הרמן מלוויל, הוצאת ידיעות ספרים, תרגם מאנגלית: גרשון גירון, 311 עמ' 

תמות, אהובי / אריאנה הרוויץ  הזמן רץ והנה מונח לפנינו השבעה עשר במספר של זיקית, ואולי כבר אפשר להפסיק לספור על אך שההתרגשות עודנה כאן. אריאנה הרוויץ, קול חדש ונועז בספרות הארגנטינאית וכמו רבים מהסופרים הצעירים שזיקית חושפת בפנינו, גם היא אמנית רב תחומית, פועלת גם כתסריטאית וכבמאית בתאטרון ובקולנוע ומפרסמת גם מסות וביקורות ספרות.

ספרה הראשון מעמיד במרכזו גיבורה צעירה וקרועת נפש (שיכלה, אגב, למצוא בקלות את מקומה כאחת הדמויות מהספר הנהדר "בבשר החי" שראה אור לפני כחודשיים, גם הוא בהוצאת זיקית) שחוסר שביעות הרצון שלה מחייה מייסר אותה ללא הרף. הריחוק שהיא חשה כלפי בעלה ותינוקה בן חצי השנה, זה שהיה אמור להביא עמו את האושר הגדול, מביא אותה עד לכדי שיגעון ממש שמביא עמו טקסטים נהדרים שלה, מיניים, בוטים, ישירים, חסרי כל מעצורים כמעט ומלאים בכנות עד שהקורא חש צורך לפעול, לפרוץ פנימה ולהציל אותה מהזרות האופפת אותה ובעיקר מעצמה.

תמות, אהובי מאת אריאנה הרוויץ, הוצאת זיקית, תרגמה מספרדית: מיכל שליו, 185 עמ'

הספרייה המוזרה / הרוקי מורקמי  אולי יותר מתחומי אומנויות אחרים מעוררת הספרות אי הסכמות קיצוניות כל כך. ואם כך, אין מי שמייצג את הפער הזה בין טעמם של קוראים שונים כמו מורקמי היפני, אחד הסופרים הזרים האהובים על הישראלים ובמערב בכלל שרבים אחרים רואים בו סופר של גימיקים.  "הספריה המוזרה" התפרסם אי שם בתחילת שנות השמונים, תחילת הקריירה של מורקמי כחלק מקובץ סיפורים קצרים. כעת זוכה הסיפור לעצמאות ורואה אור כספר דקיק אמנם אך בכריכה עבה ומלווה באיורים של קאת מנשיק הגרמנייה בהמשך לעבודה דומה שעשו יחד עם סיפור קצר אחר של מורקמי, "שינה" (זמורה ביתן 2011). נער, נערה ואיש-כבשה נכלאים יחד בספרייה מסתורית ומלאת סודות ומנסים לנתב לעצמם שביל מילוט. מי שכמוני אינו מבין וכנראה כבר לא יבין לעולם את מהומת מורקמי ימצא עצמו תוהה על מה כל ההדר שהסיפור הזה זכה לו, אך עבור קוראים רבים מדובר בהתרגשות ובסוג של אגרטל ספרותי שנעים למצוא לו מקום על המדף.

הספרייה המוזרה מאת הרוקי מורקמי, הוצאת זמורה ביתן, תרגמה מיפנית: עינת קופר, 63 עמ'

עלבון ולוחמה בשטח בנוי / יעקב איָלי  מסתורין של ממש חשתי סביב הספר בעל השם הנהדר הזה שעלילתו נראתה לי מוכרת, מוכרת מדי למן הרגע הראשון. שבועיים ניסיתי להפוך ולהפוך ותהיתי האם מדובר בצירוף מקרים, עד שנזכרתי בסרט ישראלי מלפני קצת פחות מעשר שנים. עוד מעט עבודת גוגל הביאה אותי למצוא את הסרט ("תנועה מגונה") ולגלות שלא הזיתי ויעקב אילי הוא התסריטאי (יחד עם גל זייד). אז אחרי עשור עובד כנראה התסריט (המוצלח) לספר ואולי בגלל שהסרט נחל הצלחה חלקית בלבד הוחלט שלא לקשור אותו בשום צורה אל הספר. באחד מימי הזכרון לשואה של תחילת האלף הנוכחי מוצאת את עצמה תמר בקטטת כביש שבמהלכה היא מבצעת תנועה מגונה לנהג המבקש שתסגור את דלת מכוניתה ומצפצף בגסות. הנהג מגיב באלימות, שועט קדימה ועוקר את דלת מכוניתה תוך שהוא ומכוניתו נעלמים מהמקום. בעלה של תמר, מיכאל, הנמצא באבל על אביו מבקש מרשויות החוק לעמוד לצידו ולצד אשתו ולפעול לעשיית צדק. כאשר אלה כמעט מתעלמים ממנו ומסיפורו הוא יוצא למסע הנמשך שמונה ימים, מיום השואה ועד ליום הזיכרון למסע להשבת כבודו בישראל הבוערת מחמסינים של אמצע מאי.

עלבון ולוחמה בשטח בנוי מאת יעקב איָלי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 268 עמ'

 [related-posts title="'הַצָּעָה לְסֵפֶר'"]