לא שיש בי חמלה כלפי טרוריסטים, אבל בכל זאת עלו בי כמה תהיות בסיסיות: איך בדיוק יבוצע עונש המוות? האם בכיסא חשמלי? שמא המחבלים יועמדו בפני כיתת יורים? ואולי אביגדור ליברמן, הוא בכבודו ובעצמו, ישסף את גרונם של המחבלים? השלט של ישראל ביתנו לא נכנס לפרטים.
איווט ממוקד מטרה, חשבתי בעודי נוסע. אחרי הכל, דמותו בשלטי החוצות מקרינה נחישות ועוצמה ומתחת להצהרה ("עונש מוות למחבלים") אפילו כתוב "תכל'ס". אם הוא אומר "תכל'ס", המשכתי בדיאלוג עם עצמי, זה עניין של שבועות אחדים עד שהמחבלים יחוסלו.

כשחזרתי הביתה הקלדתי בגוגל את המילים "עונש מוות למחבלים". מיד נחשפתי לכתבה מפברואר 2006 תחת הכותרת המלבבת: "ליברמן רוצה להנהיג עונש מוות לטרוריסטים". בכותרת המשנה נכתב שאדון ליברמן יקדם הצעת חוק שתטיל עונש מוות על מבצעי פעולות טרור. בגוף הידיעה, שפורסמה קצת אחרי עליית החמאס לשלטון, נכלל גם ציטוט נחרץ של יו"ר ישראל ביתנו: "חייבים להנהיג פה עונש מוות למחבלים. זו הבהרת עמדה ברורה לפלסטינים עם עליית החמאס לשלטון".

תשע שנים חלפו ו"עונש המוות למחבלים" שאביגדור הבטיח לכולנו נעדר מספר החוקים. כיצד ייתכן שהאיש, אשר חרת על דגלו את המוטו "מילה זו מילה", לא קידם את ההתחייבות במשך קרוב לעשור? הייתכן שמר ליברמן לא מחויב להצהרותיו?

אביגדור ליברמן הוא אחד הפוליטיקאים הציניים בתולדות המדינה. עיון ברזומה של איווט חושף נטייה קבועה לפזר הבטחות סרק, בעיקר כשהריח הבחירות נישא באוויר.

רוצים דוגמאות? לקראת מערכת הבחירות ב-2009 מפלגת "ישראל ביתנו" שלפה את הסיסמה הסטאלינסטית: "בלי נאמנות, אין אזרחות". בתשדירי הבחירות של המפלגה התנוססו תמונות של חברי כנסת ערבים, לצד ציטוטים "בוגדניים" (שלעיתים הוצאו מהקשרם), כשברקע אריק סיני מפטיר בקולו הרועם: "בלי נאמנות, אין אזרחות". אם מישהו הטיל ספק במידת הרצינות של איווט, זמר הבית הוסיף את הסלוגן הגזעני: "רק ליברמן מבין ערבית".

על-פי התוכנית הפאשיסטית, שעמדה במוקד הבחירות, אזרחות ישראלית תינתן רק למי שיחתום על "הצהרת נאמנות" ויתחייב לבצע שירות צבאי או לאומי. כמן כן, ניתן יהיה לשלול את אזרחותו של אדם שלא שירת שירת בצבא וסירב להצהיר אמונים למדינת ישראל.

לצד ההצעה הפאשיסטית, יו"ר ישראל ביתנו קרא לא פעם להוציא את הח"כים הערבים מחוץ לחוק, כיוון שלפי דעתו "המטרה שלהם היא להרוס אותנו מבפנים ולנצל את הדמוקרטיה שלנו". קראתם נכון, המנהיג שקובע לבד את הרכב תנועתו ומדיח חברי מפלגה שאינם סרים למרותו – מפליג בשבחי הדמוקרטיה.
ומה קרה עם אותו חוק נאמנות? הח"כים הערבים עדיין מכהנים בכנסת, אף אזרח ישראלי לא נדרש למלא "הצהרת נאמנות", ומרבית ערביי ישראל אינם משרתים בצה"ל. באוקטובר 2010 ממשלת נתניהו אישרה הצעת חוק לפיה מבקשי אזרחות שאינם יהודים ייאלצו להישבע אמונים ל"מדינה יהודית ודמוקרטית". זה היה צעד קטן ברוח "ישראל ביתנו", אך בין זה לבין ההבטחות המתלהמות של "האיש שמבין ערבית" קיים פער עצום.

למה להיות קטנוניים? יאמרו מעריציו של אביגדור, הוא ניסה לקדם מהלך אך יפי הנפש בשמאל טרפדו את היוזמה הפנטסטית. ובכן, הארכיון הפוליטי כולל עוד הבטחות שממשיכות להעלות אבק במגירת הספינים. כבר שנים שאיווט מאיים לבצע חילופי שטחים במסגרתם ערביי המשולש יוגלו לרשות הפלסטינית. למרות שהאיש כיהן כשר בכיר בלא-מעט ממשלות התוכנית הגזענית נשארה רק על הנייר. לפני כחודשיים ליברמן שלף מהבוידעם את הסיסמה השחוקה (ברוח הסיסמאות הקודמות): "אריאל לישראל, אום אל פאחם לפלסטין".

בהסתמך על אירועי העבר, אני מוכן לנדב לכם ספוילר: עונש מוות למחבלים לא יתקיים בישראל. כמו יתר ההבטחות, גם הסיסמה הזו תיעלם כלעומת שבאה ביום שאחרי הבחירות. אם אזרחי ישראל יתחילו לדבר על שחיטות, אומר לעצמו איווט, אולי דעתם תוסח מכל תופעות השחיתות.

הסטיקר החלול הגיח לאוויר העולם מסיבה אחת בלבד: ניסיון נואש לקרוץ לציבור הגזענים כדי לפסוח על אחוז החסימה. זה גם היה המניע של שר החוץ כשהשתלח באיימן עודה, יושב הראש המרשים של הרשימה הערבית המאוחדת, במהלך העימות המתלהם בערוץ 2.

למיטב הבנתי, מאחורי כל הספינים מסתתרת אמת פשוטה: כשליברמן מבטיח לבוחרים "עונש מוות למחבלים" הוא רק מנסה להחיות קריירה פוליטית מדשדשת.