עם השנים פיתחתי כמה מדדים פרטיים לזיהוי בורות ועצלות מחשבתית ואחד מהם הוא המהירות בה מגלגלים אלו, שהסכם מדיני כלשהו אינו נושא חן בעיניהם, את ההשוואה של אותו הסכם להסכם מינכן שקדם למלחמת העולם השנייה. לטעמי, כל הממהר לערוך אנלוגיות שטחיות בין מצבים היסטוריים שונים לגמרי מעיד על עצמו שהוא עצלן, החסר רצון ויכולת ללמוד ולהתאמץ לנתח בעיה מדינית סבוכה.

החיים מסובכים וסיטואציות היסטוריות מורכבות אינן חוזרות על עצמן ואינן יכולות לסייע להגיע לפתרון נכון. אני חוזר להסכם מינכן מאחר שלא מעט משווים את ההסכם המתגבש בין ארצות הברית לאיראן להסכם מינכן וכמובן שזו לא הפעם הראשונה שאנלוגיה כזו נעשית. במיוחד חזקים בכך דוברי "ימין", הגאים בעמידה נחושה, זקופה וחסרת פשרות על כל דבר – עד שהדברים מגיעים למבחן ממשי.

תחזיקו חזק – הראשון שהזהיר מפני אנלוגיות שטחיות להסכם מינכן היה לא אחר מהראש וראשון למבקרי ההסכם – וינסטון צ'ירצ'יל הדגול בכבודו. כן, אותו מדינאי שכיום רשת FOX בארצות הברית משווה את בנימין נתניהו אליו – לא פחות.

צ'רצ'יל היה מנהיג דגול וחכם הרבה יותר מבנימין נתניהו וגם אמיץ ונחוש ממנו בהרבה. הוא גם היה הראשון להודות כי במדיניות אין ולא יכולות להיות נוסחאות קסם. על דבריו הבוטים נגד הסכם מינכן הוא הוסיף בזכרונותיו את הפסקה המאלפת הבאה, שיש בה גם נדיבות רבה כלפי אלו שדגלו במדיניות ההפוכה לעמדותיו.

"כאן אולי ראוי להעלות אי אלו עקרונות של מוסר ומעש שיוכלו לשמש מורי דרך לעתיד לבוא. אין לדון שום פרשה ממין זו במפורש מן הרקע הנסיבתי שלה. העובדות אפשר שלא תהיינה ידועות בזמנו והערכותיהן בהכרח תהיינה במידה רבה מעשה ניחוש, המושפע מן הרגשות הכלליים ומן המטרות של כל המנסה לחרוץ משפט. אלו שמכוח מזגם ואופיים נוטים לתור אחר פתרונות חדים וחותכים של בעיות קשות וסתומות, הנכונים להילחם כל אימת שבאה איזו קריאת תיגר מצד מעצמה זרה, לא תמיד הצדק אתם. כנגד זאת, הללו שנטייתם להרכין ראש, לתור בסבלנות ובנאמנות אחר פשרה בדרכי שלום, לא תמיד טעות בידם, נהפוך הוא, ברוב המקרים אפשר שיצדקו, לא רק מבחינה מוסרית אלא גם מנקודת מבט מעשית".

כדאי לקרוא את הפסקה כולה (ו. צ'רצ'יל מלחמת העולם השנייה 1955 כרך א 261-262). הכותב מבהיר היטב, כי אין נוסחה בדוקה להשגת שלום ולמניעת מלחמה, כי בכל מצב יש לדון על פי הנסיבות המיוחדות והאפשרויות הקיימות לכל צד, כי התלהמות ותוקפנות עלולות להבטיח פרוץ מלחמה ממש כמו פייסנות ורדיפת הסכם בכל מחיר, והדבר תלוי בגורמים רבים.

עלינו להיות צנועים ולהבין שיכולתנו להעריך ולצפות מצבים מדיניים מורכבים מוגבלת מטבעה בשל אי ידיעת העובדות המלאות, ערפול הנובע מסערת רגשות ומעורבות של אינטרסים ומטרות צדדיות של המעורבים בהחלטות ומחמת העובדה המצערת שבכלל – יכולתנו לחזות את העתיד מוגבלת מאוד. בנוסף עלינו לזכור שאנחנו לא מעצמה, ואם מעצמות המערב חשקה נפשן בהסכם עם איראן – ההסכם ייחתם.

האם ההסכם המתגבש על פי הטענה עם איראן דומה להסכם מינכן? ייתכן שפשרה עם איראן מבחינות רבות מוצדקת אפילו פחות מ"הפשרה" שהושגה עם היטלר במינכן. בזמן מינכן (9/1938) לבריטניה כמעט לא היה צבא יבשתי ואילו הצבא הצרפתי הוכן אך ורק למלחמת הגנה, כך שמבחינה צבאית, שתי המדינות לא יכלו לסייע לצ'כוסלובקיה, כפי שלא יכלו לסייע לפולין עם פרוץ המלחמה שנה מאוחר יותר.

לעומת זאת, אין השוואה בין היכולות הצבאיות של ארצות הברית ומדינות אירופה וישראל לאלו של איראן. מדינות אלו, אם יגלו נחישות, ייתכן שהן יכולות לעכב את הגשמת תכניתה של איראן להצטייד בנשק גרעיני – אולי גם באמצעות שילוב של מהלומות צבאיות ממוקדות ושל סנקציות כלכליות מתמשכות.

אפשר לגלות ספקנות ביחס ליכולת לבלום את איראן בטווח הארוך – עובדה שמדינות כמו הודו, פקיסטאן, קוריאה הצפונית ועל פי מקורות זרים גם ישראל, הצליחו להשיג נשק גרעיני. אין סיבה להניח שאיראן לא תצליח במשימה זו ואחריה מדינות אחרות. האם מדובר באיום קיומי? כן, אבל גם הנשק הגרעיני הרוסי מהווה איום קיומי על ארצות הברית ולהיפך.

אם ארצות הברית חותרת להסכם, את המניע לכך אין לחפש בפחדנות או בנטייה מופרזת לפייסנות, אלא בהגדרת האפשרויות המעשיות העומדות לפניה וכן בהגדרת האינטרסים האמריקניים וזו יכולה בהחלט להיות שונה משל ישראל. נשק גרעיני בידי איראן מסכן את ישראל והרבה פחות, אם בכלל, את ארצות הברית. יש לבחון האם ההסכם המסתמן מבשר היערכות חדשה ושונה של ארצות הברית באזור ואני מניח שלא רק ישראל תבחן את הדברים – אנחנו לא לבד בסיפור הזה.

 מוטב להפסיק את ההשוואות המופרכות להסכם משום שהן אבסורדיות וחסרת שחר. מן הראוי לעשות כל מה שניתן, אם ניתן, למנוע הסכם רע עם איראן. הנאום בקונגרס אגב סכסוך עם נשיא ארצות הברית והמפלגה הדמוקרטית יעזור כנראה לנתניהו בבחירות ויקלקל עוד יותר את היחסים עם הבית הלבן ועם המפלגה הדמוקרטית.

הבעיה האמתית שלנו היא נתניהו עצמו. ביחסי התלות ההדדית שפיתח עם המיליארדר שלדון אדלסון, הפעיל מאוד בזירה הפוליטית בארצות הברית, הוא כבר גרם נזק רב ביחסים בין המדינות למען טובתו וטובת ידידיו בזירה הפוליטית בארצות הברית. הנאום בקונגרס הוא רק נדבך נוסף בהרס מרקם היחסים עם המעצמה היחידה הניצבת עדיין לצדנו. את המחיר תשלם כרגיל מדינת ישראל שכבר התרגלה לפרוע את חשבונותיו הפרטיים של ראש ממשלתה ובני משפחתו.

[related-posts title="מאמרים קודמים של משה גולדבלט"]