מתי נדע מה הכוונה אצל בנימין נתניהו? מתי הוא מתכוון רק כאילו ומתי באמת? ומתי הכוונה שלו היא העיקר ומתי העיקר הוא הכוונה? ובכן: נתניהו אף פעם לא מתכוון למה שהוא אומר ולעולם לא אומר את מה שהוא מתכוון
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
מה שיפה אצל ראש הממשלה הנבחר שלנו, זה שהוא תמיד אומר את מה שהוא מתכוון, ותמיד מתכוון למה שהוא אומר. ובעצם, בדיוק ההיפך.
זוכרים שהוא אמר שעד שהפלסטינים לא יחזרו בהם מהפעולות החד צדדיות להקמת מדינה עצמאית, הם לא יראו שקל? שלא לדבר על דולר? מיליוני דולרים? עשרות ומאות מיליונים? אז אמר. זה היה כמובן לפני הבחירות. ובבחירות צריך לנצח. אז שבוע אחרי הבחירות, ככה בשקט, ביום שישי בערב, הכסף שוחרר. אז מה ביבי, למה בדיוק התכוונת לפני חודשיים-שלושה? ומה היא כוונת המשורר הערב? אה, הכוונה לפני הבחירות הייתה לשחק אותה "חזק מול אבו מאזן". ובכן: זה עבד. הוא היה חזק, הוא ניצח בבחירות, כל השקרים היו בכוונת מכוון.
כן, מר נתניהו. העיקר הכוונה.
ומה תגידו על חזון המדינה הפלסטינית? על תוכנית שתי המדינות לשני עמים? על הנאום המכונן ההוא באוניברסיטת בר-אילן? כמה מים זרמו בירקון, בפוטומק וגם בביוב של רמאללה מאז שנאמרו הדברים האלה, לפני כמה? 6 שנים כמעט? אז אתם בטח וכרים שלפני הבחירות, מעל לכל פודיום, מול קול מצלמת טלוויזיה ולתוך כל מיקרופון, הסביר אותו מר נתניהו שתם חזון שתי המדינות. שהוא לא התכוון למה שאמר ביוני 2009 בנאום בר-אילן. שבמשמרת שלו לא תקום ולא תהיה מדינה פלסטינית. אבל רגע, רגע אחד קצר אחרי שהמשימה הושלמה – הימין החזק מול כל העולם ומול הבית הלבן שוב ניצח, גם בזכות האי כוונה הזאת – הוא התייצב בפני אותן המצלמות (בערך, הפעם הן היו מצלמות לועזיות), והבהיר שהוא לא בדיוק חזרק בו. שהוא לא התכוון למה שהוא לא התכוון. שהוא בעד. ממש בעד. שתמיד התכוון להיות בעד.
ואצל נתניהו, אנחנו זוכרים, העיקר הכוונה.
הוא גם אמר שהנסיעה שלו לקונגרס חיונית, כי ממש באמצע מרץ, יום-יומיים אחרי ה-17 במרץ, ייחתם הסכם רע, נורא, עם איראן. והוא חייב לנסוע לנאום בקונגרס ועל הדרך לתקוע אצבע בעינו של נשיא ארה"ב. כי אין ברירה. כי הוא הוזמן ואסור לסרב להזמנה כזאת. זה יוצא שבועיים לפני הבחירות? מה אפשר לעשות. ככה יצא. אז בינתיים עוד מעט יהיו שבועיים מהבחירות, ההסכם עוד לא נחתם – וגם אם ייחתם, הוא יהיה בדיוק אותו ההסכם שהנשיא האמריקני התכוון לחתום מלכתחילה. עם או בלי הקונגרס, ולמורת רוחו של הקונגרס. ובעיקר עם או בלי הנאום המופלא בפני שני בתי הקונגרס. אז מה? מה היה דחוף? מה בער? נכון, היו כאן בחירות. לא, לא הסכם בטהרן – רק בחירות בירושלים.
כי העיקר הכוונה, ביבי. מר נתניהו. העיקר הכוונה.
וזה גם אותו ראש ממשלה, מר בנימין נתניהו, בזמן כהונתו כמועמד מטעם הליכוד לראשות הממשלה, שבעיצומו של יום הבחירות פירסם סרטון וידאו גזעני, אנטי דמוקרטי, היסטרי, על כך שהערבים נעים בכמויות אדירות להצביע. שעמותות השמאל מסיעות את הערבים לקלפיות באוטובוסים, בהמוניהם. טוב שלא אמר במשאיות. אמירה בלתי נסבלת. בלתי חוקית בעליל. מעשה אנטי דמוקרטי, שבכל מדינה דמוקרטית מתוקנת היה פוסל את מועמדותו לתפקיד ואף מסכן אותו בהעמדה לדין. אבל המעשה הזה, בסופו של יום, הביא את הניצחון למחנה הנכון. אז מה אם אחרי כמה ימים הוא "הביע צער אם מישהו נפגע מדבריו"… כי "זו לא הייתה הכוונה".
ובכן, מר בנימין נתניהו: זו בדיוק הייתה הכוונה. בדיוק בדיוק זו הייתה הכוונה. ובמקרה של ביבי, אסור לשכוח: העיקר הכוונה.
אז תגידו אתם: מתי נדע מה הכוונה אצל בנימין נתניהו? מתי הוא מתכוון רק כאילו, ומתי באמת? ומתי הכוונה שלו היא העיקר ומתי העיקר הוא הכוונה? שר האוצר של מנחם בגין, שמחה ארליך, אמר פעם שהוא לא אומר את מה שהוא מתכוון ולא מתכוון למה שהוא אומר. אצל נתניהו זה עובד בשני הכיוונים, רק על דרך השלילה: הוא אף פעם לא מתכוון למה שהוא אומר ולעולם לא אומר את מה שהוא מתכוון.
פרצופה של השנאה
שבוע בדיוק עבר מאז הבום הגדול, וזה זמן טוב (כמו כל זמן אחר) להגיד את הדבר העיקרי שרוב הפרשנים לא אומרים, ובעיקר אף אחד לא באמת רוצה לשמוע.
הבחירות האלה לא הוכרעו בגלל איזה גרבוז, גם לא "ציפי ובוז'ייייי" הלא אטרקטיביים בעליל, לא בעטיה של זהבה המעצבנת וגם לא באשמת התקשורת הנוראית – שתמיד היא הייתה מוטה, והיום – יותר מאי פעם – הימין ממילא שולט בה שלטון מוחלט. ואפילו לא בגלל הסוקרים המרומים, שחשבו שהם דוגמים מצביעים אירופים מעודנים, וגילו ששתו להם, אכלו להם, שיקרו להם, רימו אותם.
בסופו של יום בחירות, לא העיתונות ולא הסוקרים נתנו 30 מנדטים לרשימה בראשות בנימין נתניהו. נתניהו ניצח כי קצת פחות ממיליון אזרחים ישראלים שמו מחל בקלפי.
ולמה הם עשו את זה? גם בגלל הזיכרון והשנאה, קצת בגלל ההסתה – אבל בעיקר בגלל הפחד. הזיכרון הוא אותו דמון מעוות שמנציח את פשעי "מפא"י", "המערך" ו"השמאל" (מקצתם אמיתיים, מרביתם מדומינים ומנופחים בכוונת מכוון) ומנציח אותם, 40 ו-50 שנים אחרי; ההסתה היא אותה ההסתה שייסד המאסטר הגדול בגין, אבל אפילו הוא לא היה מסוגל לשער לאילו ממדים יביא אותה תלמידו המדופלם נתניהו.
אבל, ובעיקר: הפחד. ובקצת יותר מילים: השנאה לערבים והפחד מפני הערבים.
כמעט מיליון אזרחים ישראלים קמו בבוקר כשהם רותחים מכעס וזעם על נתניהו שהפקיר אותם, גזל אותם, שדד את עתידם – והלכו להצביע מחל. כי "השמאל יחלק את ירושלים", כי "השמאל יביא את הטילים לנתב"ג", כי השמאל ימכור את הסבתא שלהם לערבים". כי הערבים על הגדרות. ובמילותיו של המאסטר: "הערבים נעים לקלפיות בהמוניהם… עמותות השמאל מסיעות באוטובוסים את הערבים לקלפי…".
נתניהו הלך להפסיד את הבחירות האלה. הוא הלך לתבוסה. הוא ידע את זה, כל שרי הליכוד ידעו את זה, כל חברי הליכוד ידעו את זה – רוב מוחלט של מצביעי הליכוד ידעו את זה.
נתניהו ידע שכל בחינה עניינית של מעשיו ומחדליו יביאו אותו לתבוסה קשה. ודאית. אבל נתניהו גם יודע היטב מה מניע את מצביעיו ומה מחזיק אותו בחיים בשלושת העשורים האחרונים: הפחד. הפחד מהערבים. אז הוא פצח בסדרה מוטרפת של ראיונות – מעל לכל במה ומרקע, מול כל מיקרופון, ובמיומנות של הקוסם שהוא, נפנף את העניינים הכלכליים, יוקר המחייה, מחירי הדיור, הפרשיות האישיות – וחזר לקרקע הבטוחה שלו: הפחד מהערבים. והשיא, כמובן, הווידאו הגזעני, הבלתי דמוקרטי, בשלהי יום הבחירות: הערבים על הגדרות.
קוסם הפחד עשה זאת שוב.
[related-posts title="מדבר אל הקיר – מאמרים קודמים"]
פירוש רשי לשמאלן
3 באפריל 2015 @ 9:55
השמאל לא מודע למגבלות מדינה ברוחב של 15 קילומטר שאינם ניתנים להגנה פירוז לא פירוז זה לא סיניי
תחשבו מלחמת 73 בגבולות 67 היכן היינו היום?
אנחנו חלשים מכדי לוותר על שטח ולחיות בגבולות שאינם ברי הגנה – האסלאם הקיצונית ישתךט על יהודה ושמרות רק באופן איטי יותר כל עוד אנו שולטים בשטח
לכן ביבי הולך בין הטיפות מודע למגבלות הכוח חוסם כספים לרשות כמה שניתן מדבר על שתי מדינות בצורה טקטית לא אסטרטגית כל בר דעת יודע שהסכם בו מליוני פליטים חוזרים ואפילו לגבולות 67 למדינת עולם שלישי, מחכים ברעב על הגדר עם משאבי מים נמוכים וזיכרון 48 זו רק שאלה של זמן שהאסלאם הקיצוני ישתלט והגבולות יפרצו בלי שליטה ובלי יכולת אובייקטיבית של כל מדינה בימנו להגן על גבולות שאינם ברי הגנה.
גורן
29 במרץ 2015 @ 11:08
חלק מנצחון הימין הוא התנתקות השמאל מהמסורת היהודית מכל דבר שנקרא יהדות אמרה את זה גם שלי יחימוביץ ואמרה אמת לא נחשוד בה שהיא ימנית השמאל חושב שהוא יודע טוב יותר מה זקוק העם ואיך ניתן לפתור את הסיכסוך הישראלי רק נחזיר הכל לערבים וכאן יהיה גן עדן הרי המציאות אחרת כאן לא אירופה והערבים לא שבדים ובמקום לשכנע את הציבור הוא מתנשא על הציבור רק לשמוע את " אנשי הרוח" אתה מבין לאן נושבת הרוח לגזענות ושינאה של כל מי שחושב אחרת או מאמין במסורת ישראל אווי איזה אסון למדינה שיהודי יהיה איש מסורתי אותו שמאל פונה לאירופאים שיחלצו על ישראל .אנשים כמו פרופ' ניב גורדון וכמו שפירא, דרור פיילר פועלים בחו"ל נגד מדינת ישראל. בהסתה בקריאה להחרמות ובכך משניא את עצמו על הציבור הישראלי מהמרכז ולא דווקא מהימין אלה ציבורים שהוא זקוק להם
גידי
28 במרץ 2015 @ 19:14
טובי אתה יודע מה מפחיד אותי אצל אנשים כמוך …זה חוסר הפחד, אתם לא פוחדים מכלום אבל ממש מכלום . כל פסיכולוג מתחיל יומר לך שמי שלא מפחד הוא אדם מסוכן לא צפוי ואסור לסמוך עליו.אתה צריך להבין שחוסר פחד שלכם מפחיד יותר מהפחד…! כן חוסר הפחד מפחיד יותר מהפחד ! ואתה וחבריך הפחדתם אותנו כהוגן.
השמאל הקיצוני והגזען הוא הוא הבעייה של השמאל לא של הימין,על השמאל השפוי לנצח ולהביס אנשים כמוך שמאלנים קיצוניים שלא מפחדים .ורק אז יוכל לחזור לשלטון.אתה וחברייך אסון לשמאל הישראלי שהוא ציוני ופטריוט.
נ.ב – כמה הפחדת אותנו עם שניים של פוחדים מכלום (דודי ירון ,ומשה גולדבלט)שניסו לשכנע אותנו שפצצת אטום לאיראנים זה דבר חיובי.