Skip to content

פולחן האביב, הדמיון והנפש

להקתו של הכוריאוגרף הבריטי אכרם חאן מעלה יצירה מקורית וסוחפת על-פי "פולחן האביב" של סטרווינסקי. "אני רוצה לחקור מצבים שבהם הנפש נשברת". השבוע במשכן לאמנויות הבמה בת"א

פולחן האביב, הדמיון והנפש

להקתו של הכוריאוגרף הבריטי אכרם חאן מעלה יצירה מקורית וסוחפת על-פי "פולחן האביב" של סטרווינסקי. "אני רוצה לחקור מצבים שבהם הנפש נשברת". השבוע במשכן לאמנויות הבמה בת"א

בשיחה עם הכוריאוגרף הבריטי אכרם חאן הוא מודה שדווקא במלאת 100 להעלאתו של "פולחן האביב" של סטרוויסנקי (יולי 1913) מאוד לא רצה ליצור עוד גרסה לבלט המוכר לעייפה. "הגרסאות הקיימות של ניז'ינסקי, בז'אר, מרס קנינגהם ופינה באוש כל כך מושלמות עד שאין צורך בעוד אחת חדשה", אמר. ובכל זאת יצר גרסה מקורית ליצירה של המלחין וקרא לה "לזכרו של איגור" ביצירתו בודק אכרם חאן את הדרך שבה משנה סטרווינסקי את עולם המוזיקה הקלאסית, דרך קביעת דפוסים ושיבושם, ובניית דרמה סביב ריטואל הקורבן. גם טקס החתונה נתפס ביצירתו כ"קורבן".

עולם חדש של סתירות וניגודים

כבן למהגרים מבנגלדש הוא נמשך למקצבים ההודים המשכרים  בפראותם ובחזרה האינסופית שלהם שהיא מעין "קטע מאינסוף". חוסר הסימטריה שלהם יוצר כיווניות מרתקת. הוא משלב את שפת הריקוד ההודי המסורתי -הקַטַק – עם מחול פלמנקו ויצירות מודרניות. שפתו המוזיקלית כוללת גם את תרומתם של שלושה מלחינים שונים שלצלילי המוזיקה שלהם רוקדים 11 הרקדנים של להקתו. הכול אצלו הוא חלק ממוזיקה שלצליליה נברא עולם חדש של סתירות וניגודים המשלימים זה את זה לאחדות אחת. לחישות, הקשה קצבית על עקבי הרגליים, "תיפוף" באצבעות כפות הידיים, ריקוד פלמנקו.

בשפתו הווירטואוזית הייחודית משתתפים כל אברי הגוף – ובכללם הנשימה עצמה. אכרם חאן מודה שהוא עדיין מוקסם מהדרך שבה הופך האדם כל דבר ביקום לסתירה: ההפרדה בין תהום החושך לבריאת האור הופכת לאחדות של סתירות ליקום האנושי. וכך הופכת  החירות לכבלים והמשמעות  לאבסורד. הכיעור והיופי מתמזגים ליצירה אחת – שלמות הקיום האנושי. "אני רוצה  לחקור מצבים שבהם הנפש נשברת – כשיש התנגדות עזה למוסכמות ולכללים, כשחשים שרק הדמיון והנפש הם יצורי פרא חופשיים שאין להם גבולות".

ביצירתו "לזכרו של איגור" (סטרווינסקי) משתתפת המלחינה ג'וסלין פוק, שכתבה את הפסקול לסרטים "עיניים עצומות לרווחה" (סטנלי קובריק), "כנופיות ניו יורק" (סקורסזה) וה"סוחר מונציה" בכיכובו של אל פצי'ינו. כן משתתפים המלחין ניטין סאווני, שהפיק את אלבומה האחרון של אנושקה שנקר, ובן פרוסט האוסטרלי שכתב שילוב של צלילים אלקטרוניים רבי עוצמה להלמות גיטרות חשמליות. חוויה סוחפת לצפות בלהקתו הווירטואוזית של אכרם חאן, כשהיא בוראת שפת גוף חדשה על הבמה על רקע של צלילים מרתקים.

בשיחה עם הכוריאוגרף הבריטי אכרם חאן הוא מודה שדווקא במלאת 100 להעלאתו של "פולחן האביב" של סטרוויסנקי (יולי 1913) מאוד לא רצה ליצור עוד גרסה לבלט המוכר לעייפה. "הגרסאות הקיימות של ניז'ינסקי, בז'אר, מרס קנינגהם ופינה באוש כל כך מושלמות עד שאין צורך בעוד אחת חדשה", אמר. ובכל זאת יצר גרסה מקורית ליצירה של המלחין וקרא לה "לזכרו של איגור" ביצירתו בודק אכרם חאן את הדרך שבה משנה סטרווינסקי את עולם המוזיקה הקלאסית, דרך קביעת דפוסים ושיבושם, ובניית דרמה סביב ריטואל הקורבן. גם טקס החתונה נתפס ביצירתו כ"קורבן".

עולם חדש של סתירות וניגודים

כבן למהגרים מבנגלדש הוא נמשך למקצבים ההודים המשכרים  בפראותם ובחזרה האינסופית שלהם שהיא מעין "קטע מאינסוף". חוסר הסימטריה שלהם יוצר כיווניות מרתקת. הוא משלב את שפת הריקוד ההודי המסורתי -הקַטַק – עם מחול פלמנקו ויצירות מודרניות. שפתו המוזיקלית כוללת גם את תרומתם של שלושה מלחינים שונים שלצלילי המוזיקה שלהם רוקדים 11 הרקדנים של להקתו. הכול אצלו הוא חלק ממוזיקה שלצליליה נברא עולם חדש של סתירות וניגודים המשלימים זה את זה לאחדות אחת. לחישות, הקשה קצבית על עקבי הרגליים, "תיפוף" באצבעות כפות הידיים, ריקוד פלמנקו.

בשפתו הווירטואוזית הייחודית משתתפים כל אברי הגוף – ובכללם הנשימה עצמה. אכרם חאן מודה שהוא עדיין מוקסם מהדרך שבה הופך האדם כל דבר ביקום לסתירה: ההפרדה בין תהום החושך לבריאת האור הופכת לאחדות של סתירות ליקום האנושי. וכך הופכת  החירות לכבלים והמשמעות  לאבסורד. הכיעור והיופי מתמזגים ליצירה אחת – שלמות הקיום האנושי. "אני רוצה  לחקור מצבים שבהם הנפש נשברת – כשיש התנגדות עזה למוסכמות ולכללים, כשחשים שרק הדמיון והנפש הם יצורי פרא חופשיים שאין להם גבולות".

ביצירתו "לזכרו של איגור" (סטרווינסקי) משתתפת המלחינה ג'וסלין פוק, שכתבה את הפסקול לסרטים "עיניים עצומות לרווחה" (סטנלי קובריק), "כנופיות ניו יורק" (סקורסזה) וה"סוחר מונציה" בכיכובו של אל פצי'ינו. כן משתתפים המלחין ניטין סאווני, שהפיק את אלבומה האחרון של אנושקה שנקר, ובן פרוסט האוסטרלי שכתב שילוב של צלילים אלקטרוניים רבי עוצמה להלמות גיטרות חשמליות. חוויה סוחפת לצפות בלהקתו הווירטואוזית של אכרם חאן, כשהיא בוראת שפת גוף חדשה על הבמה על רקע של צלילים מרתקים.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן