Skip to content

חתולה על גג פח לוהט: סקס, שקרים ומיה דגן הלוהטת

המחזה הייצרי של טנסי ויליאמס (בית לסין) עוסק באופן אינטנסיבי, כמעט אובססיבי, בשאלה האם עדיף לחיות בשקר או עם ידיעת האמת, קשה ככל שתהיה. מיה דגן, גיבורת ההצגה, כובשת את הבמה
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

[rating=4]

וידוי: יצאתי די מותש מההצגה "חתולה על גג פח לוהט". לא בגלל שההצגה אינה טובה. להיפך. היא "טובה מדי". מה זה "טובה מדי"? כאשר ההצגה חודרת עמוק ללב ומעוררת למחשבה, גם אם אינה מושלמת. המחזה הטעון ביצרים של טנסי וויליאמס עוסק באופן אינטנסיבי, כמעט אובססיבי, בקונפליקט בין האמת לשקר. ויליאמס מציף את השאלה: האם עדיף לשקר כדי לא לפגוע באדם יקר או קרוב לך, או עדיף לומר תמיד את האמת, גם אם היא קשה ומכאיבה. ובמלים פשוטות: האם טוב יותר לחיות בשקר, או עם ידיעת האמת. קונפליקט שכל צופה באולם נאלץ להתמודד איתו בחייו הפרטיים.

נאבקים על שפיותם וזקוקים לחמלה ולאהבה. דגן וברגמן. צילום: דניאל קמינסקי

הדרמה המשפחתית של וויליאמס מציגה את הקונפליקט מכמה זוויות כאשר העיקרית שבהן עוסקת בספורטאי לשעבר ואלכוהוליסט בהווה (נמרוד ברגמן הנוגע ללב), שמסרב לשכב עם אשתו תאוות החיים (מיה דגן הכובשת), לכאורה מתוך תחושת אשמה על התאבדותו של חברו הטוב. אבל האמת היא, שהוא אינו מצליח להתמודד עם ההומוסקסואליות המודחקת שלו. קונפליקט נוסף במחזה עוסק באב המשפחה העשיר ורב ההשפעה (אבי אוריה הנפלא), שאינו יודע כיצד להתמודד עם מצבו הבריאותי, כשמולו אשתו הפאתטית (ליאת גורן) ובני משפחתו, שרבים על הירושה.

בניגוד למשחק המשכנע, הבימוי של גלעד קמחי בנאלי וחסר דמיון, והוא משתלב יפה עם התפאורה המזעזעת, שנלקחה כאילו משוק הפשפשים. האם בבית לסין החליטו לחסוך בתפאורה? אם כן, עדיף היה להציג את המחזה על במה כמעט ריקה ולא עם דלתות הזזה מוזרות שמוליכות, מצד אחד, לאיזה מסדרון לא חיוני, ומהצד האחר לכאילו מרפסת. המיטה הזוגית, שעליה מתרחשות סצנות חשובות, מוצבת, משום מה, בצד הבמה, ואינה נראית במלואה למי שיושב בצידי האולם.

לכל מי שטוען כי וויליאמס מיושן ולא רלוונטי, באה ההצגה "חתולה על גג פח לוהט" בתיאטרון בית לסין, ומוכיחה את ההיפך. הנושא חם, רלוונטי, מעניין ונוגע בכל אחת ואחד מאיתנו. וויליאמס לוכד את התסכולים ואת הבעיות של אנשים שחיים על סף שבירה ומתקשים להתמודד עם האמת ועם העולם מסביב. הגיבורים של וויליאמס נאבקים על שפיותם וזקוקים לחמלה ולאהבה, אבל הוא אינו מתייחס אליהם באכזריות – ומותיר אותנו בסיום המחזה עם איזו תקווה. וויליאמס אינו נותן תשובה ברורה לקונפליקט שהוא מעלה אם כי ניתן להבין שהוא מעדיף את האמת.

"חתולה על גג פח לוהט" היא תיאטרון טוב, חזק ותובעני, שמתבונן עמוק לתוך נפש האדם. האם אתם בנויים לכך? אם כן, אני ממליץ.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן